מרכז מידע למפגינ/ה בשטחים הכבושים

 

חזרה למעלה

הפגנות מאפשרות לאזרחים להשמיע את דעתם ולהשפיע. זכות ההפגנה והמחאה מהווה חלק בלתי נפרד מהזכות לחופש הביטוי והיא מעוגנת במשפט זכויות האדם הבינלאומי. בשטחים הכבושים הזכות להפגין ולמחות חשובה במיוחד, היות והפלסטינים תושבי השטחים כפופים לשליטתה של מדינת ישראל - ככוח הכובש, מבלי שתהיה להם כל נגישות למוקדי הכוח השלטוניים שלה. במצב זה, ההפגנה היא דרך

מרכזית בה הם יכולים להשמיע את קולם ולמחות נגד הפגיעה בזכויותיהם.
על פי משפט זכויות האדם הבינלאומי, חובתו של הכוח הכובש לאפשר מימוש של חופש הביטוי וההפגנה בשטחים הכבושים. בפועל, עצרות והפגנות בשטחים מוגדרות כהתקהלויות בלתי חוקיות, כוחות הצבא והמשטרה מתייחסים אליהן כאל איום וחלקן הגדול מפוזר על ידם תוך הפעלת אלימות ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות אשר ניסיון העבר מעיד שחלקם אף עלולים להביא לתוצאות קטלניות.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

מחאה אזרחית, כשמה כן היא, הינה פעולה אזרחית ואינה מהווה פעולה מלחמתית – המשתתפים בה הם אזרחים ולא לוחמים ועל כוחות הצבא והמשטרה להתייחס אליהם ככאלה. פיזור ההפגנה ושימוש בכוח סביר כלפי מפגינים מותר אך ורק כשמדובר בהתקהלות לא חוקית. כלומר, לכוחות הצבא אין סמכות לפזר הפגנה

פיזור הפגנות

חוקית או לעצור את משתתפיה. הקושי הוא שכמעט כל ההפגנות בשטחים מוגדרות כ"בלתי חוקיות". אמנם לעיתים קרובות נוטים בכירים בצבא ושופטים בבתי משפט צבאיים להתעלם מהכלל הגורף המעוגן בצו 101 לטובת כלל יותר גמיש שמגדיר הפגנה לא אלימה כהפגנה חוקית, כאשר רק ביטויי אלימות מצד המפגינים נותנים סמכות לכוחות הצבא והמשטרה לפזר את ההפגנה. אולם בפועל, גם כלל זה מופר והפגנות לא אלימות רבות מפוזרות שוב ושוב ע"י כוחות הצבא והמשטרה.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

כתוצאה מהחקיקה הצבאית הקיימת, כמעט כל עצרת והפגנה בשטחים נופלת תחת ההגדרה המקיפה של "התקהלות בלתי חוקיות". כוחות הצבא והמשטרה בדרך כלל מתייחסים להפגנות כאל הפרות סדר המסכנות את ביטחון האזור. לעתים ההפגנות מפוזרות עוד בטרם הספיקו להתחיל. רוב ההפגנות מפוזר תוך שימוש בכוח רב ובאמצעים שונים העומדים לרשות הצבא.

שטח צבאי סגור

אחת העילות הנפוצות ביותר לפיזור הפגנות ואירועי מחאה בשטחים היא סגירת שטחים באמצעות הוצאת צו שטח צבאי סגור בהתאם לסעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון. סגירת שטח מהווה הכרזה מטעם המפקד הצבאי כי שטח מסוים אסור לכניסה באופן כללי או ביחס לאוכלוסיה מסוימת אלא בהיתר מפורש. ההכרזה מחייבת את מי שנמצא בשטח לצאת ממנו, למעט אם מדובר בתושב של אותו שטח. הצו אינו חל על תושב השטח שהוכרז כשטח צבאי סגור!

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

תמונה הייתה מאז ומעולם שווה אלף מילים. אך ככל שטכנולוגיית הצילום מתפתחת והופכת זמינה יותר, ככל הרשתות החברתיות מתקדמות ואפליקציות השיתוף מתרבות, כך גדל המקום שתמונות וצילומים תופסים בחיינו. צילומי וידאו וסטילס הם מהאמצעים היעילים והפשוטים ביותר למימוש של הזכות לחופש הביטוי ולהנגשת מידע לציבור.

תיעודצילוםלעתים קרובות תיעוד ויזואלי עשוי לשמש גם בתור ראיה חשובה בבית משפט ולאשר או להפריך חשדות. במצבי סכסוך ועימות, בכוחה של מצלמה לא רק לתעד את האירועים, אלא גם לרסן את האלימות.

צילום בהפגנות בכלל ובהפגנות בשטחים בפרט משרת מספר מטרות: הוא מהווה כלי להפצת המסר של ההפגנה, אך גם משמש מעין תעודת ביטוח נגד אלימות שרירותית ואמצעים בלתי חוקיים שעלולים להיות מופעלים נגד המפגינים.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

לכל אדם יש זכות לחופש תנועה, ועל הצבא לכבד זכות בסיסית זו. כל חסימה של דרך וכל מניעת תנועה בדרך גורמות לפגיעה בחופש התנועה. בנוסף, חסימות והפרעות בתנועה יכולות אף לפגוע בזכות לחופש ביטוי ומחאה ע"י הגבלת תנועתם של מפגינים ופעילים ומניעת השתתפותם באירועי מחאה.

חופש תנועה ומחסומים

הגבלות התנועה יכולות להיות מוצדקות אך ורק אם תכלית ביטחונית הכרחית מחייבת אותן.

כוחות הצבא והמשטרה מוסמכים לאסור תנועה בכביש או בדרך אך ורק על פי הוראה חוקית מפורשת, שניתנה על ידי הגורם המוסמך, שהינו מפקד צבאי (מח"ט, מפקד אוגדה או אלוף הפיקוד). ההוראה צריכה להיות מלווה בצו רשמי שאמור להיות זמני. על פי החוק הצבאי, ההוראה צריכה להינתן רק במקרה בו שיקולים הנוגעים לשמירת הסדר והביטחון מחייבים זאת.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

מפגינים בשטחים נעצרים ומעוכבים לעתים קרובות. מעצרים ועיכובים מתבצעים, מטבעם, באופן מהיר, כך שלא קל להבין תוך כדי האירוע האם השוטרים או החיילים פועלים כחוק או לא.

עיכוב ומעצר

דווקא במצבים, שבהם הגבלות חמורות מוטלות על חירותך, כאשר אתה חשוף למגוון פגיעות בזכויותיך, עליך להיות מצויד במידע מדויק בדבר הוראות החוק. כך,למשל, חשוב מאד להבין את ההבדל בין עיכוב לבין מעצר ולהקפיד על כך שבכל אחד מהמצבים האלה זכויותיך יישמרו במלואן: שהעיכוב או המעצר לא יארכו מעבר לזמן הקבוע בחוק, שלא יאזקו אותך תוך כדי עיכוב, שיאפשרו לך להיפגש עם עורך הדין שלך ללא דיחוי לאחר המעצר, ועוד.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

כמו עיכוב ומעצר, גם חיפוש וחקירה הם מצבים הטומנים בחובם סכנות רבות להפרה של זכויות האדם הבסיסיות ביותר – החל מהזכות לפרטיות, עבור בזכות להליך הוגן וכלה בזכות לכבוד. יש לשרטט גבול ברור בין מצבים שבהם הפגיעה בזכויות נעשית בסמכות וכחוק – כחלק הכרחי מתהליך החיפוש או החקירה - לבין מצבים שבהם השוטרים או החיילים חורגים מסמכותם ומנצלים את כוחם באופן שרירותי – למשל, כאשר אינם מיידעים את הנחקר בדבר זכות השתיקה שעומדת לו בזמן חקירה או כאשר משתמשים בחיפוש כאמצעי הפעלת לחץ או הפחדה.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

לכל אדם הזכות לחיים, לשלמות הגוף, לכבוד, לביטחון אישי ולקניין. המפקד הצבאי מחויב ככוח הכובש להקצות כוחות על-מנת להגן על חייהם, על גופם ועל רכושם של תושבי השטח הכבוש, ולמנוע תקיפות כנגדם ופגיעות בהם. על הצבא ועל המשטרה מוטלת החובה לחקור ולהעמיד לדין את המתנכלים.

התמודדות עם אלימות

חובות אלו מעוגנות במשפט הישראלי, בהוראות צה"ל ובפקודותיו, במשפט הבינלאומי ההומניטרי (אמנות האג וז'נבה הרביעית) ובאמנות זכויות האדם הבין-לאומיות.

למרות זאת, ולמרות שבפסיקת בג"ץ הודגשו החשיבות העצומה של אכיפת החוק בשטחים  וחובותיהם של הצבא והמשטרה בעניין זה, לא ניתן על-ידם המענה הנדרש. רבות מתלונות הפלסטינים על פגיעות בגוף וברכוש אינן מטופלות כראוי. דווקא בשל כך יש חשיבות רבה בהגשת תלונות ובתיעוד האירועים. לצורך כך אפשר להיעזר בארגוני זכויות האדם.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

אי האימון בין המפגינים בגדה המערבית לבין הרשויות הישראליות האמונות על אכיפת החוק בשטחים מובנה ומושרש. יחד עם זאת, במצבים רבים, הפנייה לרשויות היא הדרך היחידה עבור המפגינים להגן על זכויותיהם או, לכל הפחות, למזער את הפגיעה בהן. חשוב מאד לא
למי לפנות
להירתע מפני הזעקת כוחות המשטרה והצבא במקרה הצורך ולא להסס להגיש תלונות למח"ש ולמצ"ח אם כוחות הצבא או המשטרה עצמם הפרו את החוק.
על הרשויות לדעת שפעילים ומפגינים פוקחים עין על המתרחש סביבם, יודעים לעמוד על זכויותיהם ומכירים את החוק. הרשויות גם צריכות להיות מודעות לכל אירוע של אלימות שמתרחש באזור הנמצא תחת אחריותם. במקרה ופניות לצבא ולמשטרה לא מועילות, ניתן לפנות לארגוני זכויות האדם הפועלים בשטחים.

לקריאה מלאה »

 

חזרה למעלה

לאחר כיבוש הגדה המערבית בשנת 1967 סיפחה ישראל את ירושלים המזרחית לשטחה. כתוצאה מהסיפוח, הוצאו לתושביה הפלסטינים של ירושלים המזרחית תעודות זהות ישראליות וניתן להם מעמד של תושבים במדינת ישראל. כתוצאה מהמצב הקיים, ובשונה משאר אזורי הגדה המערבית, הדין החל בירושלים המזרחית הוא הדין הישראלי, ולא החקיקה הצבאית, זאת על אף היותה שטח כבוש. למצב דברים זה

השלכות גם על החוקים וההסדרים החלים על הזכות לחופש ביטוי ומחאה בירושלים המזרחית ועל כל ההיבטים המשפטיים הקשורים במימוש הזכות.

 בירושלים המזרחית, ובכל מקום אחר, הפגנות מאפשרות לתושבים להביע את דעותיהם, להשמיע את קולם ולהשפיע על קובעי המדיניות. הזכות להפגין הינה מזכויות היסוד אשר הוסדרו בדין הישראלי. חשוב שתושבי ירושלים המזרחית ייחשפו למידע המשפטי בדבר זכותם להפגין. מידע זה עשוי לסייע להם בהגנה על זכויותיהם ולמנוע הפרה של החוק מצד הרשויות.

לקריאה מלאה »

eu flag
  • דף זה הוקם בתמיכה של האיחוד האירופאי.
  • האחריות על התוכן של הדף היא של האגודה לזכויות האזרח בישראל והתוכן אינו משקף בשום צורה את עמדותיו של האיחוד האירופאי.