.

עיכוב הוא אמצעי להגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, לזמן קצר.

חייל או שוטר מוסמכים לעכב אדם בכמה מקרים:

• אם קיים חשד שאותו אדם ביצע עבירה או עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם או ציבור
• כאשר האדם היה עד לביצוע עבירה, לצורך מסירת מידע הנוגע לביצוע עבירה, או כדי לברר את זהותו ומענו
• לצורך עריכת חיפוש או כדי לדרוש מאדם הצגת מסמכים

חובת הזדהות: החייל או השוטר המעכבים אדם צריכים להזדהות בפני המעוכב, להודיע לו שהוא מעוכב, ולהבהיר לו את סיבת העיכוב.

.

• עיכוב אדם מוגבל לזמן הקצר ביותר הנדרש למטרה לשמה בוצע העיכוב.
• בכל מקרה אסור לעכב ליותר מ-3 שעות. החריג: קצין בדרגת סא"ל או קצין משטרה, רשאי להאריך את העיכוב ב-3 שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.

• ככלל, המעוכב אמור להישאר במקום, שבו הוא עוכב, עד לסיום העיכוב. במקרים חריגים ניתן להעביר את המעוכב למקום אחר לשם הבאתו בפני בעל סמכות חקירה כחשוד או כעד.
• חובה על החייל/השוטר המעכב לדאוג שהמעוכב ישהה במקום בו מצויים תנאי שהות סבירים, ועליו לספק למעוכב מים ומזון במידת הצורך.
• במהלך עיכוב אסור לאזוק את המעוכב, או לכסות לו את העיניים.
• כאשר העיכוב נמשך יותר מ-3 שעות, או כאשר המעוכב הובא בפני חוקר - על החייל/השוטר המעכב לערוך דו"ח עיכוב.

.

מעצר הוא אמצעי חריג, ואסור שישמש לענישה.

על פי הצו בדבר הוראות ביטחון, כל חייל או שוטר מוסמכים לעצור אדם שעבר או עומד לעבור עבירה על הוראות הצו, כגון זריקת אבנים, תקיפת שוטר/חייל, הפרעה לחייל ועוד.

• חייל או שוטר המבצע מעצר חייב להזדהות ולהודיע לאדם מהי סיבת המעצר.
• אם סיבת המעצר לא נמסרה, זכותו של העצור לשאול אם הוא אכן עצור, ומהי הסיבה למעצר.
• מי שנעצר יועבר בהקדם האפשרי לתחנת משטרה או למקום מעצר.
• אם העצור נזקק לטיפול רפואי על החייל/השוטר לדאוג שיקבל טיפול רפואי ללא דיחוי.
• לעצור יש זכות שתימסר הודעה על מעצרו ועל מקום הימצאו לאדם קרוב לו ולעורך דין, ללא שיהוי. ישנם מקרים חריגים, בהם ניתן לדחות את ההודעה על המעצר, אולם, ככלל, הם אינם רלבנטיים לעצורי הפגנות.
• למעט בנסיבות חריגות, יש לאפשר לעצור להיפגש עם עורך דין ללא דיחוי. יש לאפשר קיום הפגישה ביחידות, ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה.

.

מעצר ראשוני הוא תקופת המעצר מרגע מעצרו של החשוד ועד להבאתו בפעם הראשונה בפני שופט להארכת מעצרו.

.

משך המעצר הראשוני תלוי בשני קריטריונים: גיל העצור וסוג העבירה. לאחרונה נקבעו בחקיקה הצבאית תקופות מעצר שונות לקטינים ולבגירים וכן תקופות מעצר שונות לחשודים בעבירות ביטחון לעומת החשודים בעבירות שאינן עבירות ביטחון. נפרט להלן את ההבדל בין תקופות המעצר לקבוצות השונות:

.

משך המעצר הראשוני לבגירים:

בעבירות ביטחון, תקופת המעצר הראשונית המקסימאלית של בגיר מרגע מעצרו ועד להבאתו בפני שופט הינה 96 שעות (ארבעה ימים). אפשר לדחות את הבאתו של העצור בפני שופט בעוד 48 שעות (לתקופה כוללת של שישה ימים) בפקודה בכתב של קצין משטרה לשם קיום פעולות חקירה דחופות וב-96 שעות נוספות (תקופה כוללת של 8 ימים) כאשר קיים חשש לפגיעה בפעולת חקירה שנועדה למנוע פגיעה בחיי אדם. לא הוצאה פקודת מעצר כדין, יש לשחרר את העצור.

בעבירות שאינן מוגדרותכעבירות ביטחון, תקופת המצער הראשונית של בגיר מרגע מעצרו ועד להבאתו בפני שופט הינה 48 שעות. אפשר לדחות את הבאתו של העצור בפני שופט בעוד 48 שעות (עד לתקופה כוללת של ארבעה ימים) בפקודת מעצר בכתב שתינתן על ידי קצין משטרה, כאשר קיים צורך בפעולות חקירה דחופות. לא ניתנה פקודה כזו, יש לשחרר מיד את העצור.

.

משך המעצר הראשוני לקטינים:

תקופת המעצר הראשונית המקסימאלית של עצור קטין בגילאים 12-14 שנים בכל סוגי העבירות הינה 24 שעות. ניתן לעכב את הבאתו של הקטין בפני שופט עד לתקופה כוללת של 48 שעות בפקודת מעצר בכתב של קצין משטרה לצורך ביצוע פעולות חקירה דחופות.

תקופת המעצר המקסימאלית של עצור קטין בגילאים 14-16 שנים הינה 48 שעות. ניתן לעכב את הבאתו של הקטין בפני שופט עד לתקופה כוללת של ארבעה ימים בשל פעולות חקירה דחופות.

תקופות המעצר החלות על קטינים בגילאים 16-18 זהות לתקופות המעצר החלות על בגירים, בהתאם לסוג העבירה בה הם חשודים (ר' פירוט לעיל).

• הארכה כזו יכולה להתבצע רק בידי שופט, הרשאי להאריך את המעצר עד 20 יום בפעם הראשונה, ועד 15 יום בכל פעם נוספת, ועד לתקופה כוללת שלא תעלה על 60 יום.
• על החלטת בית המשפט הצבאי בעניין מעצר ניתן להגיש ערר לבית המשפט הצבאי לערעורים.

• דיון מעצר חייב להתקיים בנוכחות העצור, למעט כאשר העצור ביקש שלא להיות נוכח בדיון או כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר התייצבות בדיון. במקרה של אי התייצבות בשל מצב בריאותי – הדיון חייב להתקיים בנוכחות עורך דינו של העצור.
• זכותו של העצור להיות מיוצג על-ידי עורך דין שיהיה נוכח בכל הדיונים! אם לא נכח עורך דין בדיון, בית המשפט רשאי להאריך את מעצרך בתקופות קצרות הכרחיות בנסיבות העניין עד להתייצבות עורך הדין.

• קצין משטרה או שופט צבאי מוסמכים להורות על שחרורו של עצור בתנאים או ללא תנאים.
• בכל שלב מעת המעצר, העצור או עורך דינו יכולים להגיש לבית המשפט הצבאי בקשה להשתחרר מהמעצר.
• עיכוב ביצוע שחרור: אם שופט הורה על שחרור העצור, יכול התובע לבקש עיכוב ביצוע של השחרור עד ל-72 שעות, אם הודיע על כוונה לערער על ההחלטה או על כוונה לשקול הוצאת צו מעצר מנהלי נגד העצור. עיכוב ביצוע השחרור יינתן רק אם שוכנע השופט כי נסיבות העניין מצדיקות את ההשהיה.
• אחד מתנאי השחרור יכול להיות הטלת ערובה. הערובה יכולה להיות ערבות עצמית של העצור, ערבות ערב או פיקדון כספי של העצור או של הערב.
• תנאי שחרור נוספים יכולים להיות: דרישה להתייצבות המשוחרר בכל עת שיידרש לחקירה או למשפט; הפקדת דרכון; עיכוב יציאה מהאזור; צו הרחקה ועוד.
• חשוב לדעת! רצוי להיוועץ בעורך דין לפני החתימה על התנאים לשחרור כדי להבטיח את סבירותם.
• חשוב להימנע מחתימה על תנאים בלתי סבירים כגון הרחקה כללית מהפגנות או איסור גורף על השתתפות בהפגנות לתקופה מסוימת. כדאי לדעת - אפשר לדרוש שינוי של תנאי השחרור בשלב שלפני החתימה עליהם.
• במקרה של שחרור בתנאים לא סבירים – ניתן להגיש ערר לבית המשפט הצבאי. את הערר יש להגיש תוך 7 ימים מיום השחרור.
• הפרת התנאים (או חשד להפרתם) מקנה סמכות לחייל או שוטר לעצור את המשוחרר.
• הערובה ותנאי השחרור יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום תוך שנתיים מיום שנקבעו תנאי השחרור (אם לא התבטלו קודם לכן). חריג: כאשר הוארכה הערובה והתנאים לתקופה נוספת של עד 3 חודשים על-ידי בית המשפט הצבאי.

.