מחאה אזרחית, כשמה כן היא, הינה פעולה אזרחית ואינה מהווה פעולה מלחמתית – המשתתפים בה הם אזרחים ולא לוחמים ועל כוחות הצבא והמשטרה להתייחס אליהם ככאלה. פיזור ההפגנה ושימוש בכוח סביר כלפי מפגינים מותר אך ורק כשמדובר בהתקהלות לא חוקית. כלומר, לכוחות הצבא אין סמכות לפזר הפגנה
חוקית או לעצור את משתתפיה. הקושי הוא שכמעט כל ההפגנות בשטחים מוגדרות כ"בלתי חוקיות".
אמנם לעיתים קרובות נוטים בכירים בצבא ושופטים בבתי משפט צבאיים להתעלם מהכלל הגורף המעוגן בצו 101 לטובת כלל יותר גמיש שמגדיר הפגנה לא אלימה כהפגנה חוקית, כאשר רק ביטויי אלימות מצד המפגינים נותנים סמכות לכוחות הצבא והמשטרה לפזר את ההפגנה. אולם בפועל, גם כלל זה מופר והפגנות לא אלימות רבות מפוזרות שוב ושוב ע"י כוחות הצבא והמשטרה.
גם כאשר מדובר בהפגנה לא חוקית, השימוש בכוח יכול להיעשות אך ורק בהתאם לכללים של אכיפת חוק(להבדיל מכללים של סכסוך מזוין). לפי כללים אלה, השימוש בכוח צריך להצטמצם לרמה המינימאלית החיונית להשגת המטרה. אם מספר מפגינים נוקטים באלימות, יש לפעול כנגדם בלבד. במקרים בהם הסכנה חורגת מכך, וההפגנה הופכת להפגנה אלימה, על הכוחות להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות באופן מדורג, ותוך ניסיון להימנע מלסכן את ציבור האזרחים שנמצאים במקום. חשוב להבהיר:גם הפגנה המאיימת לחצות את גבול המדינה היא עדיין מחאה לגיטימית, והסכנה לביטחון המדינה אינה הופכת אותה לפעולה מלחמתית. במקרה כזה, הכללים לשימוש בכוח הינם עדיין כללי אכיפת חוק וסדר, כאשר מותר לפעול כדי למנוע את מעבר המפגינים את הגבול, אולם כל זאת עדיין במסגרת הפעלת אמצעי אל-הרג ואמצעים לפיזור הפגנות. למשל, גם במקרה הזה ירי קטלני משמש רק למניעת סכנה ממשית ומיידית לחיי אדם, ולא מופעל רגע לפני כן.
.
אסור לכוחות הצבא והמשטרה לפזר הפגנה גם אם היא לא חוקית אלא לאחר שביקשו מהמפגינים להתפזר והמתינו זמן סביר והמפגינים לא נענו לבקשה.
כל החיילים ושוטרי מג"ב הנוכחים בהפגנות ובאירועי מחאה חייבים לענוד תגי זיהוי, ואם המפגינים סבורים שהתנהגותם אינה חוקי, הם רשאים לרשום את פרטיהם ולהגיש נגדם תלונה.
.
.
כאמור, הכלל הוא שגם כאשר כוחות הצבא מתמודדים עם הפגנה אלימה המקימה להם סמכות לפזרה תוך שימוש סביר בכוח, הכוח הזה מוגבל לרמה המינימאלית החיונית לצורך ביצוע המשימה.
.
להלן סקירה כללית של האמצעים המותרים והאסורים בהם עושה הצבא שימוש במהלך פיזור הפגנות ואירועי מחאה בשטחים הכבושים:
סכנת חיים – ממשית ומיידית. במצב זה, הותר ירי על מנת לפגוע, אך ורק לעבר התוקף, ורק כשאין דרך אחרת להתגונן מהסכנה.
ירי אזהרה באוויר, לצורך פיזור "התפרעות אלימה" לאחר שאמצעים חמורים פחות, כמו רימוני הלם, וגז מדמיע נוסו ולא השיגו את מטרתם.
במהלך ביצוע נוהל מעצר חשוד, ירי לעבר רגליו של חשוד בביצוע פשע מסוכן מותר אך ורק כשלב אחרון, ולאחר מתן התרעה וירי באוויר, וכשלא נשקפת סכנה שאחרים ייפגעו.
כדורים בקוטר דומה לתחמושת חיה, עם פחות אבק שריפה ועוצמה יותר נמוכה.
.
כדורי מתכת מצופי גומי – ירי "כדורי גומי" במהלך הפגנות אסור בהחלט, מלבד מצב שבו אמצעים פחותים, כגון סילוני מים, גז מדמיע, רימוני הלם וירי אזהרה באויר, לא הביאו לפיזור ההפגנה.
למידע נוסף על האמצעים בהם עושה הצבא שימוש במהלך פיזור הפגנות ואירועי מחאה בשטחים. יש לציין כי הנהלים בעניין ההתמודדות של כוחות הצבא והמשטרה עם המפגינים ועם פיזור הפגנות, אינם גזרה משמיים ופניות של האגודה, בצלם וגופים אחרים, מאפשרים מניעת הישנות מקרים, ואף העמדת המפרים בפני מערכת המשפט. ליצירת קשר עם ארגונים משפטיים והגשת תלונות בכל הקשור לאמצעי פיזור הפגנות והתנהלות הצבא במהלך הפגנות.
.
כאן תמצאו את רשימת הכתובות אליהן ניתן לפנות במקרה של הפרות מצד חיילים או שוטרים.