20 בינואר, 2010
לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
שלום רב,
הנדון: בקשה להנחיית המשטרה בעקבות אירועי שייח ג'ראח
1. בהמשך לפניותינו למפכ"ל המשטרה מימים 21.12.09 ו-28.12.09, שהעתקן נשלח אף אליך, ולנוכח הישנות הפגיעה בחופש המחאה בהפגנות ימי שישי בשייח ג'ראח בירושלים, אנו פונים אליך בבקשה להנחיה מטעמך למשטרת ישראל בכמה היבטים, שיפורטו להלן, כדי למנוע הישנות מקרים של פגיעה בזכויות המפגינים ושל מעצרי שווא.
2. כפי שפרטנו במכתבינו הקודמים, בחודש האחרון פועלת משטרת ירושלים ביד קשה לדיכוי פעולות המחאה בשייח ג'ראח. ראשית לכל, בכמה מקרים לא ניתן לפעילים אישור לצעדה ממרכז העיר לשייח ג'ראח. גם כאשר ניתן אישור, נחסמה כניסת הפעילים לאזורים מסויימים בשכונה. שנית, בחלק מימי השישי הוכרזו ההפגנות כ"התקהלות בלתי חוקית" ופוזרו בכוח מופרז ואלים. השוטרים עשו שימוש בגז פלפל צורב, במסכות שחורות, ב"מסתערבים" ובאמצעים נוספים כדי לדכא מחאה לגיטימית, שנעשתה בשטח שאין בו הפרעה לציבור. שלישית, נראה שאצבע המעצרים היתה קלה על ההדק: כשבעים מפגינים נעצרו בשלושה ימי שישי והושארו במעצר למשך השבת כולה. שחרורם הותנה בהגבלות על חופש המחאה העתידי שלהם.
3. התנהלות המשטרה מצביעה על פרשנות שגויה של משטרת ירושלים הן באשר לדיני ההפגנה והן באשר לעילות המעצר, ומכאן הצורך בהתערבותך ובהנחייתך.
הפגיעה בזכות להפגין
4. פקודת המשטרה קובעת בסעיפים 83-84 כי רק תהלוכה בת חמישים איש ומעלה, או אסיפה בהשתתפות חמישים איש ומעלה שיש בה נאומים בנושא מדיני, חייבות ברישיון. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שמספרה 3.1200, חוזרת על הנחיות החוק ומדגישה בסעיפים 7-8 כי הפגנה אינה חייבת ברישיון גם אם משתתפים בה מעל 50 איש, כל עוד אין בה נאומים מדיניים או תהלוכה.
5. למרות הנחייה מפורשת זו, בוחרת משטרת הבירה בפרשנות המצרה את חופש ההפגנה בשייח ג'ראח. עד עתה, כל פעולת מחאה, שלא קיבלה את אישור המשטרה מראש, גם כאשר לא דובר בתהלוכה ולא נישאו בה נאומים, הוכרזה כ"התקהלות שאינה חוקית", ופוזרה בכוח, תוך מעצר המשתתפים.
6. כידוע, חופש המחאה והביטוי הם מזכויות היסוד של האדם בישראל. כפועל יוצא, הוכרה גם זכות ההפגנה והתהלוכה כזכות יסוד מרכזית. בית המשפט העליון ציין לא אחת, כי החירות להתבטא, ובתוך כך לקיים אסיפה או תהלוכה, היא ביטוי מובהק לכבוד האדם ולחירותו, וכי חשיבותה של זכות זו וחיוניותה לתהליך הדמוקרטי אינן מוטלות בספק (בג"צ 4712/96 סיעת מרצ נ' מפקד מחוז ירושלים, משטרת ישראל).
7. במצב דברים זה, ברי כי את ההגבלות שבפקודת המשטרה יש לפרש באופן מצומצם, אולם כאמור, נראה כי משטרת מחוז ירושלים מעדיפה דווקא להרחיב את גדר המקרים, בהם נדרש רשיון להפגנה. כפי שעלה גם מהדיון האחרון בבקשת שחרור העצורים משייח ג'ראח, שהתקיים במוצאי שבת בלילה, משטרת המחוז סבורה כי כל פעולת מחאה שלא קיבלה אישור מראש אינה חוקית ויש לפזרה (מצ"ב פרוטוקול הדיון וההחלטה בהליך מ 2303/10 מדינת ישראל נ' חגי אלעד, בו אמר את הדברים נציג המשטרה).
8. מובן, כי עמדה זו עומדת בסתירה לחוק ולהנחיות היועץ המשפטי, ועל כן אינה יכולה לעמוד. בית משפט השלום דחה עמדה זו בהחלטתו המצ"ב, אולם על מנת שהמדיניות השגויה לא תחזור על עצמה, נודה להבהרת המצב המשפטי לדרג הפיקודי במשטרה. לאור דברים שנשמעו מטעם נציגי המשטרה במהלך ההפגנות, לפיהם קריאת קריאות קצובות או שימוש במגאפון כשלעצמו נחשבים כנשיאת נאום בנושא מדיני, נודה גם להבהרה מטעמך כי פעולות אלו אינן נכנסות לגדר "נאום בנושא מדיני".
9. ככלל, ברי כי תפקידה של משטרת ישראל הוא לשמור ולהבטיח את חופש ההפגנה והמחאה בכל מקום והזדמנות בו מבקשים תושבי המדינה לממשם, ולא להפך. על כן, העמדה הראויה בהקשר זה היא זו שמכבדת את זכויות יסוד אלו, נותנת פירוש מצמצם להנחיות פקודת המשטרה בנושא ומאפשרת את קיום המחאה באופן המקסימלי האפשרי.
שימוש במעצרי שווא
10. בשלושה מימי השישי בחודש האחרון, לאחר שהכריזה על אסיפות המחאה כ"התקהלות שאינה חוקית", פיזרה אותן המשטרה בכוח רב ועצרה מפגינים רבים, בסך הכל כשבעים במספר. כל המפגינים הושארו במעצר לילה במהלך סופ"ש ושוחררו לאחר דיון בתנאי המעצר במוצאי שבת.
11. הואיל וכל פעולות המחאה נעשו במיקום שלא היתה בו משום הפרעה לציבור ובמקום לא נישאו נאומים, אלא רק הושמעו קריאות קצובות קצרות, לא היה בסיס להכרזה כי ההפגנות אינן חוקיות ולא היתה עילה לביצוע המעצרים.
12. גם אילו היתה סיבה להכרזה, ניתן היה לעכב מפגינים שלא מיהרו להתפזר, ולא היה מקום לנקוט בצעד החריף של המעצרים כברירת מחדל ראשונה. כידוע, לפי חוק המעצרים, נתונה בידי המשטרה סמכות לבצע מעצר רק כאשר האדם מסוכן לציבור או עלול לשבש את החקירה. ביחס למפגינים בשייח ג'ראח, שחלקם הגיעו עם כלי נגינה או מחופשים לליצנים, לא התקיימו עילות המעצר שבחוק.
13. גם אילו היו מקרים שבהם התקיימו עילות מעצר, עולה השאלה מה היתה ההצדקה להשאיר את כולם במעצר במהלך השבת לאחר סיום חקירתם, לאור כך שלאחר שהובאו לתחנת המשטרה העצורים בודאי אינם מסוכנים לציבור או חשודים בכוונות לשבש חקירה.
14. כן חמור שבמצב דברים זה ביקשה המשטרה לשחרר את העצורים בתנאים מגבילים, שכללו: התחייבות להתייצב לחקירה, ערבות עצמית וצד ג' בסך 5,000 ש"ח והרחקה משייח ג'ראח למשך 60 ימים. מובן כי התנאי האחרון מהווה פגיעה קשה בזכות ההפגנה, וברי כי לאור חוקיות ההפגנה לא היה מקום לאף אחד מתנאים אלו.
15. בית משפט השלום, בו התקיים במוצאי שבת האחרונים דיון עקרוני בשאלות אלו, מצא כי לא היה מקום להשאיר את העצורים למעצר לילה והורה על שיחרורם ללא תנאים.
16. השתלשלות העניינים שתוארה לעיל מעלה חשד ממשי, כי משטרת המחוז בחרה בשימוש במעצרים נרחבים כטקטיקה, בלי שהיתה לה עילת מעצר חוקית. נראה כי המשטרה ביקשה להרתיע את המפגינים והשתמשה במעצרים הן ככלי ענישתי נגדם והן ככלי הרתעתי לקראת ההפגנות הצפויות לבוא. על המוטיבציה של המשטרה לעשות כן, ניתן ללמוד מדבריו של קצין משטרה לסניגורים לפני הדיון בבית המשפט: "פה זה לא בילעין ומשטרת ירושלים לא תיתן לירושלים להיהפך לבילעין".
17. חומרת ההתנהלות מחייבת הן את בדיקת הנושא על ידכם והן הנחיה ברורה, כי מדיניות כזו אינה חוקית ואסור שתחזור על עצמה.
חסימת רחובות
18. בנוסף לאמור לעיל, בימי שישי האחרונים חסמה המשטרה את הכניסה לרחוב, בו נמצאים הבתים מהם פונו המשפחות הפלסטיניות בשייח ג'ראח. מפגינים שביקשו להיכנס לרחוב סורבו, גם כאשר דובר בבודדים ולאחר התפזרות ההפגנה. זאת בשעה שתושבים בעלי חזות חרדית הורשו להיכנס לרחוב, הן ברגל והן באמצעות כלי רכב (הדברים מתועדים בוידאו, ככל שתהיה מעוניין לצפות בהם).
19. כידוע, מתירה פקודת המשטרה למנוע גישה למקום כאשר ישנו חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, אולם ברי כי זה לא המקרה שלפנינו. גם בעניין זה נראה, כי משטרת המחוז חרגה מסמכותה, וגרמה לפגיעה חמורה בחופש התנועה.
מניעת אלימות כלפי התושבים הפלסטינים במתחם
20. בחלק מלילות שישי האחרונים ולעתים בשבת למחרת, דווחנו על שרשרת אירועי אלימות של עשרות מתנחלים שהגיעו למתחם, יידו אבנים לעבר המשפחות הפלסטיניות ושברו שמשות של בתים פלסטינים. כמה פלסטינים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי. המשטרה הגיעה למקום באיחור רב ונקטה בצעדים מועטים יחסית כלפי המתפרעים.
21. התנהלות משטרתית זו עמדה בניגוד רב להתנהלות הנמרצת והחד משמעית במהלך ההפגנה, ולנוכחים במקום נדמה היה כי א-סימטריות זו באכיפה היתה מכוונת, ונועדה לדכא את המחאה במקום ולעודד את המתנחלים בשכונה.
סיכום
22. כמו כל מחאה ציבורית, גם את המחאה הזו לא ניתן ולא ראוי להשתיק בכוח. חופש ההפגנה וחופש הביטוי הם מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית, ואין מקום לעצור אותם בשייח ג'ראח.
23. דווקא במקרים מסוג זה מוטלת על משטרת ישראל המשימה החשובה של שמירה הן על שלום הציבור והן על זכות המחאה שלו. עד עתה דומה, כי משימות אלו מתבצעות בשייח ג'ראח תוך הפליה ברורה ולעתים קרובות מדי בחריגה מהסמכות המשטרתית ואי מתן ההגנה הנדרשת לתושבים הפלסטינים.
24. נודה לבדיקת הנושא על ידך ולהנחייתך למשטרת מחוז ירושלים לאימוץ מדיניות, שמגשימה את מטרות המשטרה בחברה דמוקרטית, כך שיובטחו זכויות היסוד להפגנה, לחופש הביטוי ולחופש התנועה, כמו גם הזכות לשמירה על שלמות הגוף והרכוש של כל המעורבים בשייח ג'ראח.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
