‏‏העדר מיגון בכפרי הבדווים בנגב - האגודה לזכויות האזרח בישראל

CC-BY-NC-SA: Michael Shade

בג"ץ 5019/14 לבאד אבו עפאש נ' מפקד פיקוד העורף

עו"ד: עאוני בנא, נסרין עליאן

ב-16.7.2014 הגישה האגודה עתירה דחופה לבג"ץ נגד מפקד פיקוד העורף ואחרים, בדרישה לספק אמצעי מיגון מפני ירי טילים וירי של נשק תלול מסלול לתושבי הכפרים הבדווים בנגב – הכפרים הבלתי מוכרים והכפרים המוכרים המאוגדים במועצות האזוריות אלקסום ונווה מדבר. במיוחד דרשנו שיוצבו בשטחי הכפרים מיגוניות ניידות במקומות ובכמות מספקים, בהתאם לצרכים של כל כפר וכפר. העתירה הוגשה בשם תושבים ממספר כפרים ובשם הארגונים: רופאים לזכויות אדם, במקום, פורום דו קיום בנגב, המועצה לכפרים לא מוכרים.

בפסק דין חלקי שניתן ב-20.7.2014 קבע בג"ץ כי לא מצא עילה להתערבות במדיניות המיגון הנוכחית של היישובים. עם זאת, השופטים קבעו כי יש להוסיף ולברר את סוגיית ההיערכות ארוכת-הטווח, והורו למשיבים למסור את התייחסותם לנושא בתוך 30 יום.

בסוף דצמבר 2014 הודיעה המדינה כי נערכת עבודה מטה מקיפה בנושא. במרץ 2015 הציגה המדינה "תוכנית למיגון האוכלוסייה הבדואית מפני טילים" שבבסיסה שלושה שיקולים מרכזיים: רמת הסיכון בכפרים הבדווים, החוסרים במיגון והשיקול התקציבי. עיקרי התוכנית: הכנת תוכניות פרטניות לרשויות, הכשרות מקצועיות לגורמים ברשויות הבדוויות, תוכנית אימונים מתאימה בפיקוד העורף וברשות החירום הלאומית, שינוי ארגוני בגדוד הבדווי, הכנסת מערכת GIS המסייעת באיתור נפילות טילים לכפרים המוכרים, הכשרה והקמה של יחידות סיוע עצמי (סע"ר), שיפורים במערך ההתרעה והקמת מחסני חירום מרחביים על בסיס שקי חול ובשילוב עם גלילי בטון. נוסף על כך, נאמר בהודעת המדינה, אפשר יהיה להציב סוללות כיפת ברזל בהתאם לשיקולים עניינים.

בתגובתנו מאפריל 2015 טענו כי אין בהודעת המדינה התייחסות לסעד השני שהתבקש בעתירה – קביעת נוהל קבוע ושוויוני לעניין הקמתם של מרחבים מוגנים בכפרים. כמו כן אין בה התייחסות לטענות באשר לאפליית הכפרים ותושביהם לעומת אוכלוסיות ואתרים אחרים בסוגיית אספקת אמצעי מיגון. לעצם התוכנית המוצעת והשיקולים שעמדו בבסיסה טענו כי התוכנית לוקה בחוסר בהירות וחלקים גדולים ממנה לא ברורים או לא ישימים, וכי היא אינה כוללת הקמה של מערך מרחבי מיגון פיזיים, שיוכל לספק הגנה אמיתית על חיי אדם בעת מלחמה ובעת נפילת טילים בלב אוכלוסייה אזרחית. התייחסנו בין היתר לאופי הבנייה בכפרים הבדווים ולהיעדרן המוחלט של תשתיות מיגון ותשתיות בכלל בתוך הכפרים, המגביר את הסיכון, ולאפליית היישובים הערביים בכלל בתחום המיגון. ציינו גם שמשקלם של שיקולים תקציביים אינו יכול להיות גדול כשהם ניצבים מול זכויות יסוד כמו הזכות לחיים ולשלמות הגוף.

בדיון שנערך בעתירה ב-6.7.2015 הסכימה המדינה לראשונה לשקול את הצעת בית המשפט להציב מיגוניות במרחבים הציבוריים בכפרים הבדווים שבנגב. השופטים הורו למדינה להגיב להצעה זו תוך 60 יום. המדינה הגישה את תגובתה בדצמבר 2015. לעמדתנו, התשובה לא הייתה מספקת: היא לא כללה התייחסות לבקשה לקבוע נוהל קבוע ושוויוני לעניין הקמתם של מרחבים מוגנים בכפרים, לטענת האפליה באספקת אמצעי מיגון, לא היה בה היענות להצעת בית המשפט לא בשעת שגרה ולא בשעת חירום, ולמעשה לא היה בה כל תוספת או חידוש משמעותי מעבר לתגובתה הראשונה של המדינה מיד לאחר הגשת העתירה.

ב-26.3.2017 ניתן פסק הדין. השופטים קבעו שהעתירה מיצתה את עצמה והסתפקו בתוכנית שהציג פיקוד העורף, הכוללת בין היתר הכשרות להעלאת המודעות וחלוקת פליירים, ושדרוג מערכת ההתראה. בית המשפט לא חייב את המדינה לנקוט צעדים אקטיביים להצבת מיגוניות בכפרים הבדווים, ודחה את טענות העותרים לגבי הפריסה הלא שוויונית של המיגוניות. עם זאת, בעקבות העתירה הוצבו מספר מיגוניות בכפרים המוכרים – אך לא בכפרים הלא מוכרים.

העתירה | נספחים | מפת הכפרים הבלתי מוכרים (עמותת במקום)

תגובת המדינה, 17.7.2014

פרוטוקול, 17.7.2014

בקשה דחופה למתן החלטה, 19.7.2014

פסק דין חלקי, 20.7.2014

תגובת המועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום, 23.9.2014

הודעה מעדכנת מטעם המדינה, נובמבר 2014

הודעה מעדכנת מטעם המדינה, דצמבר 2014

החלטה, 1.1.2015

הודעה מעדכנת מטעם המדינה, מרץ 2015

הודעה מעדכנת מטעם המועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום, מרץ 2015

תגובת העותרים להודעה המעדכנת מטעם המדינה, אפריל 2015