ביבי, הפערים החברתיים עולים לנו בבריאות

צילום: טל דהןצילום: טל דהן

אנשי מקצוע מתחום הבריאות ופעילים חברתיים קוראים לראש הממשלה להתוות תוכנית לאומית לסגירת פערים בבריאות – עכשיו

 

המטה הציבורי לשוויון בבריאות
אגודת הגליל
אדם טבע ודין האגודה לזכויות האזרח הקואליציה לבריאות הציבור טנא בריאות יסמין אל-נקב מרכז אדוה סיכוי קבוצת ב"ש – שוויון בבריאות רופאים לזכויות אדם רשת ערים בריאות

 

במסיבת עיתונאים שקיים הבוקר (5.7.11) המטה הציבורי לשוויון בבריאות, קראו רופאים, מומחי מדיניות בריאות, פעילים חברתיים ופעילים בחברה האזרחית לראש הממשלה להקים גוף בין-משרדי להתוויית תכנית ארוכת טווח לסגירת הפערים בבריאות: "פערים בבריאות הם לא רק באחריות משרד הבריאות".

המטה, המורכב מפעילים ואנשי מקצוע מרחבי הארץ, ממגזרים שונים ומתחומי מומחיות מגוונים, ושבו חברה האגודה לזכויות האזרח, הציג במסיבת העיתונאים את מסמך עשרת העקרונות לשוויון בבריאות.

הדוברים במסיבת העיתונאים הציגו דוגמאות שונות מעבודתם המקצועית, לאופן שבו פערים חברתיים, גיאוגרפיים, אתניים ואחרים, משפיעים על מצב הבריאות.

הפסיכיאטרית ד"ר גרסיאלה כרמון, מנהלת מרפאת בריאות הנפש "לטיף" באום אל-פחם, היחידה שפועלת בקהילה הפלסטינית בישראל, וחברת הנהלת רופאים לזכויות אדם, אמרה: "במסגרת העבודה שלי במרפאה, נתקלתי בהזנחת ילדים עם תחלואה נפשית על ידי מערכת החינוך; חולים פסיכיאטריים שאינם מקבלים סל שיקום מלשכת הרווחה; או בעיות בנגישות לשונית. פעם הייתי צריכה לאשפז נערה עם הפרעות אכילה וגיליתי שבמסגרות לטיפול בהפרעות אכילה, אין דוברי ערבית מקרב אנשי הצוות."

כרמון עמדה על כך ש"פערים בבריאות הם הפרה בוטה של זכויות אדם. האחריות צריכה להיות בידיים של הממשלה ושר הבריאות – ראש הממשלה. אני תומכת במאבק של הסתדרות הרופאים אבל את המאבק הפרופסיונלי יש להרחיב, ולהתייחס גם לנושא הכאוב של פערים בבריאות."

הפעיל החברתי ראובן אברג'יל, ממייסדי הפנתרים השחורים, סיפר על החוויה האישית שלו, כאשר נדרש לבצע בדיקות לגילוי סרטן ונאלץ להמתין להן חצי שנה; הקדמת התור, נאמר לו, תתאפשר בעזרת תשלום של כמה אלפי שקלים. אברג'יל אמר: "תושבי השכונות ועיירות הפיתוח הם ציבור מותש – נפשית וכלכלית, והפגיעה באוכלוסיות המוחלשות מתבצעת באמצעות סרבול הביורוקרטיה. הפערים בחברה הישראלית הם הסכנה הגדולה ביותר, ושיתוף הפעולה צריך להיות מקיף, בלי הבדלי דת גזע, מגדר או לאום – כפי שפועל המטה".

באכר  עואודה, מנכ"ל אגודת הגליל, האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות, אמר כי "אי אפשר להתייחס לפערים בבריאות מבלי להתייחס להקשר הפוליטי-חברתי-כלכלי". הוא הביא כדוגמא נתונים על האוכלוסייה הערבית.

כך למשל, 15% מהאזרחים הערבים בישראל סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות; מעל גיל 60, עומד האחוז על 78% ; 21% מהערבים מעל גיל 10 מעשנים, שיעור המעשנים בגילאי 15-17 עומד על  11%; 38% מהאזרחים הערבים בגילאי 19 ומעלה סובלים מעודף משקל ו- 40% מהנישואין בחברה הערבית הם נישואי קרובים. הוא אף הצביע על כך שבעוד שכ-4.5% מההוצאות של משפחה ערבית ממוצעת מופנות לעישון סיגריות ונרגילה, רק 2.5% מההוצאות מוקדשות לבריאות. לדבריו, "נדרש שינוי בסדרי עדיפויות מקומיים וארציים, חינוך ומנהיגות".

 

פעילי הקואליציה במסיבת העיתונאים. משמאל לימין: שלומית אבני - רופאים לזכויות אדם, ואסים עבאס - רופאים לזכויות אדם, ראובן אברג׳יל, פקדו גדמו - טנא בריאות, באכר עואודה - אגודת הגליל, רמי אדוט - האגודה לזכויות האזרח. צילום: טלי ניר

פעילי הקואליציה במסיבת העיתונאים. משמאל לימין: שלומית אבני - רופאים לזכויות אדם, ואסים עבאס - רופאים לזכויות אדם, ראובן אברג׳יל, פקדו גדמו - טנא בריאות, באכר עואודה - אגודת הגליל, רמי אדוט - האגודה לזכויות האזרח. צילום: טלי ניר

 

ד"ר שירית אופיר, רופאה שיקומית, הסבירה כי בכל אזור הדרום אין ולו מיטת אשפוז אחת במסגרות שיקומיות לא-גריאטריות. חולים תושבי הדרום הנזקקים לאשפוז שיקומי עקב מחלות קשות או פציעות, יכולים לקבל טיפול רק באזור המרכז – בבית לוינשטיין או בתל השומר. עבורם ועבור המשפחות מדובר בנטל בלתי נסבל שכרוך בעלויות כספיות גבוהות והשקעת זמן רב.

מצבם של המטופלים במתכונת של ביקורים יומיים קשה אף יותר; לדבריה, "אין סיכוי להתקדם בטיפול שיקומי יומיומי, אם הוא כרוך בנסיעה של שעתיים לכל כיוון. 60% מנזקקי השיקום בדרום מקבלים טיפול במסגרות במרכז הארץ, ואילו שאר ה-40% לא מקבלים שיקום בכלל או מטופלים במסגרות שאינן מתאימות למצבם. ידוע לי על תושבים מהדרום שעברו חבלות ראש ופגיעות מוחיות, והם ספונים בבתיהם, בקומה שלישית בלי מעלית, מבלי לקבל טיפול עד יום מותם."

מר חליל אל- עמור, תושב הכפר הבלתי מוכר אל-סירה ופעיל במאבק להכרה בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אמר: "מצב הבריאות של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב קשור ישירות לנגישות לתשתיות. היעדר חיבור למים זורמים מוביל לתחלואה וזיהומים; אי ההכרה משמעו פרישה לקויה של מרפאות, והיעדר תחבורה ציבורית מקשה ואף מונע מהתושבים, בעיקר נשים וילדים, נגישות אל המרפאות. מחסור בתשתיות מקשה על שמירת תרופות בקירור או חיבור למכשירי דיאליזה. תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב משמשים בני ערובה במדיניות שנועדה לנשל אותם מאדמותיהם, וזהו מצב בלתי נסבל. את התשתיות החיוניות חייבים לספק ללא קשר לשאלת פיתרון הקבע."

מר פקדו גדמו, מנכ"ל עמותת טנא בריאות העוסקת בהסברה והנגשה של שירותי בריאות לעולי אתיופיה, דיבר על מאפייני התחלואה הייחודיים של יוצאי אתיופיה. לדבריו, אחד התחומים הבעייתיים בהם מתקשה האוכלוסייה האתיופית להשתלב הוא נגישות לבריאות ושירותי בריאות, הן בשל מחסום השפה והן בשל פערי התרבות. הוא סיפר על מקרה לדוגמא של חולת סוכרת מאזור הצפון, בשלבי הריון מתקדמים, שנשלחה לבדיקות רפואיות באזור המרכז. החולה לא הגיעה, ורק לאחר התערבות של עמותת "טנא בריאות" התברר כי הסיבה לכך היא העובדה שלא היתה לה אפשרות לעמוד בעלות הנסיעה באוטובוס.

גב' רונית פיסו, מנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור, המתמקדת בקשר שבין סביבה ובריאות, התייחסה לסוגיית המפגעים הסביבתיים. לדבריה, "גם אם נדמה שזיהום סביבתי הוא חוצה גבולות, ישנו פער ברור בין המרכז לפריפריה בשיעורי החשיפה לזיהומים סביבתיים. כך לדוגמא, חוות פי גלילות המזהמת הועברה מאזור רמת השרון לאזור קריית אתא; בעוד שתחנת הכוח רדינג בתל אביב עברה כבר לפני שנים לעבוד על גז טבעי, שהוא נקי יותר, תחנת הכוח במפרץ חיפה חוברה רק השנה לגז טבעי."

"רמת חובב היא כמובן דוגמא לזיהום קיצוני; הרופאים בבית החולים סורוקה בבאר שבע רואים רמות גבוהות של מומים מולדים ותחלואה, אבל במשרד הבריאות התחילו רק עכשיו לחקור את הנושא. שיעור הסרטן בחיפה עומד על 16% יותר מהממוצע הארצי, שיעור הילדים האסטמטיים כפול שם בהשוואה לממוצע הארצי. ביישובים ערביים מאשכול סוציואקונומי נמוך מוכרת גם התופעה של שריפת פסולת כתחליף זול להטמנה או פינוי – וזה מקור לזיהום סביבתי קשה. כדי להתמודד עם תחלואה שנגרמת מבעיות סביבתיות נדרש שיתוף פעולה בין משרדי הגנת הסביבה, הבריאות והתשתיות, יש להקים בסיסי נתונים שקופים שיכילו נתונים גולמיים ומעובדים, ועבור כל תכנית לבנייה יש לבצע תסקירי השפעה על הבריאות."

שלומית אבני, מנהלת מחלקת תושבים בעמותת רופאים לזכויות האדם, אמרה כי "משרד הבריאות אמנם לאחרונה בחשיבות הנושא של צמצום פערים בבריאות ופועל במסגרת תכנית העבודה והמסגרת התקציבית שלו, אבל לא די בכך. כדי לסגור את הפערים בבריאות יש "לפרוץ את תקרת הזכוכית" של מערכת הבריאות. במדינות שונות בעולם החלו לקדם את הנושא כבר לפני 30-20 שנה. הניסיון העולמי מראה כי על מנת לצמצם פערים בבריאות באופן אפקטיבי, יש להתייחס לגורמים החברתיים-כלכליים-סביבתיים-פוליטיים שמשפיעים על בריאות. כן נדרש שיתוף פעולה של רשויות ומשרדי ממשלה שונים, ולא פחות חשוב מכך – שיתוף וייצוג לקהילות מפריפריות גיאוגרפיות, חברתיות, אתניות ומעמדיות שונות. בדיוק בשל כך התאגדנו כאן – פעילים ואנשי מקצוע מרחבי הארץ ומתחומי עשייה מגוונים, בקריאה לקידום תכנית ממשלתית בינמשרדית לסגירת פערי הבריאות בישראל."

המסמכים שהוצגו במסיבת העיתונאים:

עשרה עקרונות לשוויון בבריאות

נתונים על השפעת גורמים חברתיים על בריאות

הקשר בין סביבה לפערים בבריאות, מאת הקואליציה לבריאות הציבור

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לבריאות,זכויות חברתיות,שוויון בשירותי בריאות

סגור לתגובות.