חופש הביטוי

השעיית הפעילות הציבורית באוניברסיטת חיפה

CC-BY: Michael PrivorotskyCC-BY: Michael Privorotsky

ה' פ' 51057-11-12 מינסקי נ' אוניברסיטת חיפה; ע"א 1775/14 מינסקי נ' אוניברסיטת חיפה

עו"ד: שרונה אליהו חי

האגודה לזכויות האזרח הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד אוניברסיטת חיפה בשל החלטת נשיא האוניברסיטה להשעות את הפעילות הציבורית באוניברסיטה לשבועיים. ההחלטה התקבלה בסמוך לפתיחת מבצע של צה"ל בעזה (מבצע "עמוד ענן") לאחר שתי הפגנות שהתקיימו בשטח האוניברסיטה, אחת בתמיכה למבצע ואחת במחאה נגדו. התובעים הם שישה סטודנטים וסטודנטיות החברים בתאים שונים באוניברסיטת חיפה, שלושה מרצים באוניברסיטה והאגודה.

בתביעה טענו כי סעיף 6.2 לתקנון הפעילות הציבורית של האוניברסיטה, המסמיך את נשיא האוניברסיטה להשעות את הפעילות הציבורית בקמפוס לזמן מוגבל, אינו חוקי, ומהווה הגבלה גורפת ופסולה של חופש הביטוי וההפגנה של ציבור הסטודנטים בתחומי האוניברסיטה. עוד טענו, כי השימוש התכוף בסעיף זה בשנים האחרונות ללא כל בסיס עובדתי של סכנה לשלום הציבור גם הוא אינו חוקי. רק סכנה משמעותית בדרגת הסתברות גבוהה יכולה להצדיק הגבלה של חופש הביטוי – ודאי לא שלילה גורפת. ההחלטה להשעות את הפעילות הציבורית למשך שבועיים אינה מידתית, קל וחומר משלא בוטלה עם סיום המבצע הצבאי. לכן  ביקשנו מבית המשפט לקבוע כי סעיף 6.2 הינו פסול ובטל.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בקובעו כי מאחר שהשעיית הפעילות הציבורית כבר פגה, התביעה פכה לתיאורטית. בנוסף קבע בית המשפט שסעיף 6.2 בתקנון הפעילות הציבורית, המסמיך את הנשיא להשעות את הפעילות הציבורית, הוא מידתי ומאוזן, ושהוא התקבל בהליך הנכון.

במרץ 2014 הגשנו ערעור על פסק הדין. בערעור טענו כי מאז שאומץ סעיף 6.2 לתקנון הפעילות הציבורית, עשתה האוניברסיטה שימוש בסמכות במשך ארבע שנים רצופות (2012-2009), כל אימת שמתרחש לשיטתה "אירוע חריג" שמחייב זאת. כן טענו, כי לנוכח העובדה שאירועים מעין אלה מתרחשים תדיר במציאות הישראלית העכשווית, קיימת הסתברות כמעט ודאית שהאוניברסיטה תשתמש בסמכות זו גם בעתיד. כך, למעשה, חירותם של 18,000 הסטודנטים ושל חברי הסגל להשמיע ולשמוע דעות, דווקא בעיתות שבהן חופש הביטוי חשוב במיוחד, סופגת ותמשיך לספוג פגיעה קשה, ממושכת ובלתי הפיכה.

עוד טענו שקשה מאוד לתקוף את הפעלת הסמכות בזמן אירועים אלה, שמתרחשים לרוב באופן פתאומי ובלתי מתוכנן, ושמשכם עשוי להיות קצר. לעתים לא נותר זמן סביר להיערך כדי לתקוף את ההחלטה להשעות את הפעילות הציבורית, שכן היא ניתנת בסמוך מאוד לפעילות שתוכננה. במקרים אחרים הזמן הכרוך בפנייה לערכאות השיפוטיות עלול לפגוע במימוש תכליתו של הסעד המבוקש על ידי בית המשפט או לייתר לחלוטין את הסעד המבוקש, שכן הוא יינתן, אם בכלל, בסמוך לתפוגת תוקפה של אותה השעיה (כפי שקרה בענייננו), בסמוך לביטול הפעילות הציבורית שבגינה הוגשה התובענה, או לאחר שהאירוע שבגינו הושעתה הפעילות הציבורית בקמפוס כבר הגיע לקיצו.

בנוסף חזרנו על הטענות שהעלנו בהליך במחוזי: לאוניברסיטה אין סמכות חוקית לשלול את חופש הביטוי באופן גורף; הסעיף פוגע באופן בלתי מידתי ובלתי סביר בחופש הביטוי; עצם קיומם של "עיתות משבר" ו"מתח בין האוכלוסייה הערבית והיהודית" אין בהם כדי להצדיק פגיעה בחופש הביטוי, לבטח לא פגיעה כה קיצונית; התקנת סעיף 6.2 לתוך תקנון הפעילות הציבורית של האוניברסיטה נעשתה שלא כדין.

דיון בערעור התקיים בבית המשפט העליון ב-9.3.2015. שופטי העליון מתחו ביקורת חריפה על מדיניות האוניברסיטה ועל פגיעתה הגורפת והלא מידתית בחופש הביטוי. בהמלצת בית המשפט הסכימה האוניברסיטה להגיש הצעה לנוסח מתוקן של הסעיף בתקנון המאפשר לה להשעות באופן גורף את חופש הביטוי בקמפוס, כך שיהיה מידתי יותר ויהלום את רוח הלכות חופש הביטוי. האוניברסיטה הגישה לבית המשפט את הנוסח המתוקן ב-17.5.2015, והאגודה הגישה את תגובתה ב-31.5.2015. 

ב-13.1.2016 התקיים הדיון האחרון בערעור. בפתח הדיון, ובעקבות התנגדות המערערים לנוסח שהציעה האוניברסיטה לסעיף ההשעיה, הציעו שופטי ההרכב נוסח אחר לסעיף. הנוסח כולל סייגים ותנאים להפעלתו שצמצמו עוד יותר את סמכותו של נשיא האוניברסיטה להשעות את חופש הביטוי בקמפוס, כך שתופעל במקרים חריגים בלבד המצדיקים שימוש בסמכות גורפת זו: "הנשיא, לאחר שהתייעץ עם הרקטור, סגן הנשיא למינהל ודיקן הסטודנטים, מוסמך להורות על הפסקה או מניעה של הפעילות הציבורית לפרק זמן שלא יעלה על 7 ימי עבודה, אם לפי דעתו קיימת ודאות קרובה לסכנה מוחשית לשלום הציבור, וזאת מנימוקים מיוחדים שיירשמו. הנשיא יידע את הוועדה המתמדת מיד לאחר קבלת החלטה כאמור. הנשיא רשאי להאריך את הפסקת הפעילות לפרק זמן נוסף בהתקיים נסיבות כאמור (ודאות קרובה לסכנה מוחשית לשלום הציבור), אשר לא יעלה על 7 ימי עבודה ובכפוף לאישור הוועדה המתמדת. קיבל הנשיא החלטה על פי סמכותו זו, תפורסם החלטתו מיד לאחר קבלתה על נימוקיה".

בעקבות הדיון קיבל סנאט האוניברסיטה את הצעת בית המשפט ותיקן את הסעיף בתקנון הפעילות הציבורית לנוסח זה. ב-31.1.2016 ניתן תוקף של פסק דין לנוסח המתוקן, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. בהמלצת בית המשפט הערעור נמחק, תוך שנשמרת למערערים הזכות לשוב ולתקוף בעתיד את אופן יישום סעיף ההשעייה אם יתעורר הצורך.

 

המרצת פתיחה

תשובה מטעם אוניברסיטת חיפה, ינואר 2013

סיכומים מטעם המבקשים, פברואר 2013

סיכומים מטעם המשיבה , מרץ 2013

סיכומי תשובה מטעם המבקשים, אפריל 2013

פסק הדין, 19.1.2014

ערעור, מרץ 2014

סיכומים מטעם המערערים, אוקטובר 2014

סיכומים מטעם המשיבה, דצמבר 2014

סיכומי תשובה מטעם המערערים, ינואר 2015

החלטה, 9.3.2015

הודעה מטעם המשיבה, מאי 2015 (הנוסח המתוקן של סעיף ההשעיה)

תגובת המערערים להודעת המשיבה, מאי 2015

החלטה, 13.1.2016

פסק דין, 31.1.2016
 

הודעות לעיתונות:

בעקבות הביקורת בעליון: אוניברסיטת חיפה תשנה את התקנון המגביל, מרץ 2015

 

קישורים:

פניית האגודה לזכויות האזרח לנשיא האוניברסיטה, נובמבר 2012 (לפני הפנייה לבית המשפט)

תשובת האוניברסיטה, נובמבר 2012

פניית האגודה לאוניברסיטה בעניין הגבלות נוספות על חופש הביטוי בתקנון, דצמבר 2012

תשובת האוניברסיטה, אפריל 2013

 

התביעה נכתבה בסיוע קרן טמיר

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,חופש הביטוי

סגור לתגובות.