ת"א 13105/09 בן אר"י נגד שדולת הנשים בישראל
האגודה הגישה בקשה למחוק על הסף תביעת דיבה, שהגיש חה"כ מיכאל בן ארי נגד שדולת הנשים ונגד שלוש מנשות הצוות שלה. הנתבעות מתחו ביקורת על נאום שנשא בן-ארי במליאת הכנסת, ודרשו לחקור שמא היה בדבריו משום קריאה להפרת הדינים האוסרים על אפליית נשים בעבודה. בן ארי טען שהנתבעות הפכה אותו ל"שונא נשים" ולאחר שסירבו להתנצל, הגיש נגדן תביעה על סך של 250,000 ש"ח, תוך שהוא מממן את האגרה מתקציב הקשר של חברי הכנסת עם הציבור.
בבקשה הצבענו על תופעה הולכת ומתגברת של תביעות דיבה, שבאות בתגובה להתבטאות במסגרת ויכוח ציבורי, ואשר תוצאתן המסתברת, ולעיתים גם כוונתן, היא להטיל אפקט מצנן על הנתבע/ת ועל אחרים – להרתיע אותם מלהשתתף בוויכוח המסוים, בקונפליקטים אחרים עם התובע או בשיג ושיח ציבורי באופן כללי. תופעה זו זכתה בארה"ב לכינוי SLAPP – Strategic Litigation Against Public Participation, ובתי משפט ומחוקקים פיתחו כלים בניסיון להתמודד איתה ולצמצמה.
SLAPP גורמת לנזק מייד עם הגשתה, כיוון שאפילו תביעת סרק מטילה נטל כבד על מי שצריך להתגונן מפניה. כאשר התופעה הופכות לתופעה רווחת – וזה השלב שבו אנו נמצאים בישראל, מתגבשת בקרב הציבור הכרה שמסוכן להשתתף בויכוח הציבורי, או שיש לעשות זאת תוך הפעלת צנזורה עצמית מחמירה. אפקט מצנן זה פוגע באינטרס הכללי של דיון חופשי בסוגיות ציבוריות ופוליטיות, ושל השתתפות יחידים וארגונים חברתיים בהליך הדמוקרטי.
הבקשה מציעה כלים שעומדים לרשות בתי המשפט בישראל כדי להתמודד עם תופעת ה-SLAPP.
לפני כשנה הגישה האגודה בקשה דומה בשמה של בלוגרית שנתבעה על ידי מעביד לשעבר בעקבות דברים שפרסמה על הניסיון שהיה לה בעת שעבדה בשירותו. את התביעה הגיש המעביד בבית משפט השלום לאחר שהבלוגרית תבעה אותו בבית הדין לעבודה בשל כך שלא קיבלה את כל המגיע לה בתמורה לעבודתה. בית המשפט סרב למחוק את עתירה ואולם נעתר לבקשה חלופית לעכב את הדיון בתביעת הדיבה עד שהצדדים יסיימו את ההתדיינות בבית הדין לעבודה.
בקיץ 2009 תיקנה הכנסת את החוק והעבירה לבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בתביעות דיבה של מעביד נגד עובדיו. תיקון זה בא בתגובה לתופעה הולכת וגוברת של מעבידים שמבקשים להתנכל לעובדות ועובדים בשל ביטוי. ניהול הגנה בבית משפט אזרחי הוא קשה ויקר יותר, וכרוך בסיכון גבוה יותר. בדרך כלל מעבידים נהנים מעדיפות כלכלית בולטת על פני עובדים, והם יכולים להרשות לעצמם "לטרטר" עובד בין שתי ערכאות (בית הדין ובית המשפט האזרחי), וזאת בתוספת עלויות שולית זניחה למעביד, שאף היא מוכרת כהוצאה המנוכה מרווחיהם. התיקון נעשה ביוזמת הסתדרות העובדים, בין היתר, בעקבות פעילות הסברה של האגודה בתחום.
