בשנים האחרונות גוברת התופעה של מעסיקים בעלי אמצעים, שבמסגרת מאבקיהם בעובדים מגישים נגדם תביעות דיבה לא מוצדקות, שמטרתן הרתעה. בית הדין לעבודה, שנגיש גם לעובדים מעוטי אמצעים, ויש בו ראייה כוללת של יחסי עובד מעביד, הוא המקום המתאים לדיון בתביעות כאלה
בדיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת ב-30.6.09 נדונה הצעה להעביר את הסמכות לדון בתביעות לשון הרע הנוגעות ליחסי עבודה מבתי המשפט אל בית הדין לעבודה. במכתב שנשלח לחברי הוועדה מציין עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, כי בשנים האחרונות גוברת התופעה של מעסיקים בעלי אמצעים, שבמסגרת מאבקיהם בעובדים מגישים נגדם תביעות דיבה בלתי מוצדקות, שמטרתן היא הרתעה. לפיכך, לעמדת האגודה, יש לתמוך בהצעה חרף התנגדות המעסיקים.
עו"ד פינצ'וק: "לא ניתן להתעלם מיחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין מעסיקים לעובדים, בכל הנוגע ליכולת להשקיע כסף וזמן בניהול משפט. במצב שנוצר, מעסיקים רבים תובעים את עובדיהם בנסיבות בלתי-ענייניות, ובכך למעשה עושים שימוש לרעה בבית המשפט. בנסיבות הללו, בכלל לא משנה אם המעסיק יזכה בתביעה או לא; עבור רוב העובדים, עצם קיומה של התביעה הוא בחזקת איום שמביא פעמים רבות ל"הורדת פרופיל". בית הדין לעבודה הוא בית דין ייחודי, שבשונה מבתי המשפט הרגילים, נגיש גם לעובדים מעוטי אמצעים, ויש בו ראייה כוללת של יחסי עובד מעביד. לכן, חרף התנגדות המעסיקים, על חברי הכנסת לתמוך בהעברת הסמכויות לבית הדין לעבודה."
להלן המכתב במלואו.
29 ביוני 2009
לכבוד
ח"כ חיים כץ
יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: העברת הסמכות דיון בתביעות דיבה בקשר ליחסי עבודה
אנו פונים אליך ולחברי הוועדה שבראשותך, לקראת הדיון שצפוי בוועדה מחר בנושא שבנדון, על מנת להסביר את החשיבות הגדולה שיש לתיקון החקיקה המוצע.
1. במהלך השנים האחרונות מתפתחת תופעה של בעלי אמצעים המגישים תביעות לשון הרע, שעל פניהן הן חסרות תוחלת, ושעתידות, ככל שאינן מכוונות, להרתיע דוברים בעלי אמצעים דלים ולהשרות אפקט מצנן על חופש הביטוי שלהם. אחד המישורים שבהם רווחת תופעה זו הוא תחום יחסי העבודה: עובדים ועובדות, שמספרים על קיפוח זכויותיהם בעבודה, נתבעים על ידי המעביד לשעבר בבית משפט אזרחי.
2. ניהול הגנה בבית משפט אזרחי הוא קשה ויקר יותר, וכרוך בסיכון גבוה יותר. בדרך כלל מעבידים נהנים מעדיפות כלכלית בולטת על פני עובדים, והם יכולים להרשות לעצמם "לטרטר" עובד בין שתי ערכאות (בית הדין ובית המשפט האזרחי), וזאת בתוספת עלויות שולית זניחה למעביד, שאף היא מוכרת כהוצאה המנוכה מרווחיהם.
3. על מנת שתוכלו לעמוד על חומרת התופעה, אני מפנה לכתבתה של רותי סיני "תביעת דיבה נגד המלצריות הנאבקות בתנאי עבודה" בפרשת קופי-טו-גו (הארץ 29.10.07); לכתבה של מרב בטיטו "סכנת תביעה" (7 ימים – ידיעות אחרונות 24.10.08); לרשימה פרי עטה של ד"ר נעמה כרמי תביעות דיבה וצינון עובדים (notes.co.il 1.11.08); ולכתב טענות שהגישה האגודה לזכויות האזרח במקרה מייצג.
4. הפיתרון הראוי לבעיה זו הוא להעביר את הסמכות לדיון בתביעות לשון הרע בקשר ליחסי עבודה לבית הדין לעבודה.
5. בירור עובדתי של תביעות לשון הרע בין עובד למעביד קשורה בטבורה למערכת יחסי העבודה, וכפי שקורה בדרך כלל אינה מנותקת מתביעות הדדיות אחרות, שיש לצדדים ליחסי העבודה. כפי שקבעה "ועדת זמיר" : "לסכסוכי עבודה יש מאפיינים מיוחדים. לצורך יישוב סכסוכים כאלה יש תועלת במומחיות… זה היה גם אחד הטעמים להקמת בית הדין לעבודה בישראל. … (דין וחשבון של הועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה ("ועדת זמיר" ) (2006) ע' 140-141, פסקה 189).
6. שיקול חשוב נוסף שהעלתה ועדת זמיר ורלבנטי לענייננו הוא, ש"התפתחה בבית הדין לעבודה אווירה מיוחדת… כפועל יוצא, בית הדין לעבודה נחשב נגיש וידידותי במיוחד, והצליח למצב עצמו… כפורום ראוי ואמין לדיון בסכסוכי עבודה… הצורך בהגנה כזאת גבר בתקופה האחרונה, בעיקר נוכח היחלשות יחסית של ארגוני העובדים" (שם, ע' 141; פס' 191).
7. לריכוז ההתדיינות בסכסוכי עבודה יש חשיבות יתרה גם מנקודת מבטו של עובד, שמבקש להיפרע מהמעביד שפגע בשמו הטוב: חולשתם של העובדים ובפרט התמוטטות העבודה המאוגדת, מביאה בשנים האחרונות לריבוי מקרים, שבהם הופך מקום העבודה למקום שבו נפגעות גם זכויות אדם "קלאסיות" לרבות, חירות הביטוי, הזכות לכבוד, והזכות לפרטיות. גם במקרה זה, יקל על העובד לממש את זכותו בבית הדין לעבודה, מה גם, שפעמים רבות הוא יוכל לצרף לעילות תביעה אחרות שיש לו כנגד המעביד (בגין שכר עבודה, תנאים סוציאליים וכד') ושבגינן עליו לתבוע בבית הדין.
לאור האמור לעיל, נבקש שהוועדה תאשר את תיקון החקיקה המוצע, ותעביר לבית הדין לעבודה את סמכות לדון בתביעות לשון הרע בקשר ליחסי העבודה.
בכבוד רב ובברכה,
אבנר פינצ'וק, עו"ד
