אינאס אל אטרש, המתגוררת בכפר בדואי לא מוכר בנגב, לקתה בסרטן בחודש ינואר השנה, עוד בטרם מלאו לה 3 שנים. במקביל לטיפולים הקשים שעברה, שכללו ניתוח, הקרנות וכימותרפיה, אשר גרמו לירידת יכולת המערכת החיסונית שלה להגן על גופה ממחלות כמו שפעת, נאלצו הוריה להלחם במדינה – רק כדי לקבל חשמל. בית הוריה של אינאס, יוסף ונאדיה אלאטרש, אינו מחובר לחשמל, ככל הבתים בכפרים בבלתי-מוכרים בנגב, אולם אינאס חייבת להיות בסביבה ממוזגת כדי שגופה יוכל להמשיך ולהלחם במחלת הסרטן.
עקב סירובה המתמשך של המדינה לחבר את ביתה לחשמל, פנתה המשפחה לעמותת רופאים לזכויות אדם, אשר ביחד עם האגודה לזכויות האזרח פנו לבית המשפט הגבוה לצדק, בדרישה לחבר את הבית לחשמל. את העתירה הגישה עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח.
במהלך הדיונים לא הכירה המדינה בזכות הילדה לחיבור ביתה לחשמל, והסתפקה בהצעה של פתרונות הומניטאריים בדמות פניה לקרנות שונות, שיתרמו כסף וסולר למשפחה, ולחילופין, הציעו מעבר למגורים במקום אחר, הרחק מבני משפחה, המסייעים בטיפול בילדה החולה ובאחיה, כאשר ההורים נאלצים לשהות לצדה בבית החולים. שופטי בג"ץ, הנשיא אהרן ברק והשופטים אדמונד לוי ואשר גרוניס, קיבלו לבסוף את הצעת המדינה לסיוע כולל בסך 16,000 ש"ח לשם רכישת סולר לגנרטור, השייך לשכנים ומשמש גם את בני הבית, ולפיכך דחו את העתירה, לא לפני שהם עצמם ציינו, כי פתרון זה רחוק מלהיות מספק. עם זאת, הם נמנעו מלחייב את המדינה לחבר את ביתה של הילדה לחשמל, בטענה שהוריה בחרו לקבוע את ביתם ביישוב לא מוכר, "מתוך ידיעה שעקב כך לא יוכלו להתחבר לתשתיות בסיסיות". הם בחרו עם זאת להתעלם מטענת הארגונים העותרים, כי על זכותה של ילדה לחיים לגבור על כל שיקול תכנוני ובירוקרטי, ותחת זאת הסתפקו בלהביע "תקווה ותפילה שבמהרה תחלים ]אינאס[ ותשוב לאיתנה". בעקבות פסיקה זו, תיאלץ אינאס בת השלוש להמשיך ולהתמודד עם המחלה ועם תהליך ההחלמה האיטי לבדה, ללא מערכת מיזוג מתאימה, אותה יכלה המדינה לאפשר, כדי לסייע למערכת החיסון שלה להתמודד עם הסכנות האורבות לה. הארגונים העותרים מדגישים, כי המדינה, בסרבה לאשר את חיבור בית הילדה לחשמל, הפרה את מחוייבותה להגן על ילדים ולהעמיד את עקרון טובת הילד מעל לשיקולים בירוקרטים, קרקעיים ואידיאולוגים והביעו צער על כי בג"ץ סמך ידו על הפרה זו.
