צילום: טל דהןחששות להעמקת הפגיעה בזכויות אדם ובערכי הדמוקרטיה
רקע: בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות מחריפים והולכים לפגוע באופי הדמוקרטי של ישראל. אחת הזירות המשמעותיות ביותר שמהן נבעו איומים על הדמוקרטיה הישראלית היא בית המחוקקים. הכנסת ה-18 והכנסת ה-19 התאפיינו ביוזמות חקיקות רבות שמטרתן החלשת הדמוקרטיה הישראלית, ובראשן פגיעה בערכי זכויות אדם כמו שוויון, חופש הביטוי, המחאה וההתארגנות, ופגיעה במוסדות הדמוקרטיה דוגמת הרשות השופטת, האקדמיה, התקשורת החופשית וארגוני החברה האזרחית, ובפרט ארגוני זכויות האדם.
במקביל ליוזמות החקיקה, התחזקו הניסיונות לפגוע בשיח הדמוקרטי ובמרחב הפעולה, באמצעות מתקפות מילוליות קשות ולעיתים אף פיזיות במי שעמדתם במיעוט בכנסת. למעשה, התרבות הפוליטית קיבלה מאפיינים של אלימות, שנאה וגזענות, כשהרוב אינו מגן יותר על המיעוט אלא מנצל את הדמוקרטיה כדי להשליט את שלטון הרוב, במקום להגן על מיעוטים ועל זכויותיהם.
הרוח הנושבת מבית המחוקקים הישראלי ומנבחרי הציבור משפיעה על הציבור הישראלי באופן עמוק ומתמשך. לצד ההקצנה בשיח, אנו עדים לגילויי אלימות וחוסר סובלנות נגד קבוצות מיעוט ברחוב הישראלי, בבתי הספר, ברשתות החברתיות ועוד.
תוצאת לוואי נוספת ובלתי נמנעת של תהליך זה היא יצירת אפקט מצנן, דהיינו הטלת צנזורה עצמית מוגזמת של מוסדות ושל גופים, המגבילים עצמם מראש מחשש למתקפות כנגדם. צנזורה עצמית זו, בין אם היא נעשית על ידי הרשות השופטת, על ידי עיתונאים וכלי תקשורת, או על ידי פעילים חברתיים וארגוני החברה האזרחית, פוגעת בחופש הביטוי, בעקרון השוויון ובעקרון האיזונים והבלמים, ומגבילה את יכולת ההגנה על המיעוטים בישראל.
עם כינונה של הכנסת ה-20 מובא להלן פירוט של סוגי האיומים על אופייה הדמוקרטי של ישראל ועל ערכי זכויות האדם, שעשויים להמשיך ולהיות מקודמים בה. בשלב זה אין אפשרות לחזות במדויק את היוזמות, מכיוון שהן נתונות להשפעת הרכב הקואליציה, בעלי התפקידים שימונו לאחר הקמת הממשלה ואירועי המציאות הדינמית. עם זאת, כבר בשלב זה מסתמנים כיוונים מסוימים, לנוכח הקמפיינים של מערכת הבחירות והמשא ומתן הקואליציוני.
סוגי איומים אפשריים על האופי הדמוקרטי של ישראל
הרשות השופטת: בשנים האחרונות אנו עדים למתקפה על הרשות השופטת ולניסיונות חוזרים של גורמים שונים בממשלה, בכנסת ובציבור לפגוע במעמדה ובסמכויותיה. בין השאר, הוצע לקדם תיקוני חקיקה שנועדו לצמצם את תחומי עיסוקו של בית המשפט העליון ולהגביל את הנגישות אליו, כמו למשל בהוספת פסקאות התגברות כדי לעקוף החלטות של בג"ץ. נוסף על כך, יוזמות כמו שינוי שיטת מינוי השופטים והפיכת ההליך לפוליטי לחלוטין, או שימוע לשופטים, עלולת להביא לפגיעה בעצמאותה של הרשות השופטת ולהחלשתה אל מול הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. פגיעה נוספת באיזונים הדמוקרטיים מסתמנת בכוונה להחליש את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, למשל, באמצעות פיצול סמכויותיו או בהפיכת החלטותיו לבלתי מחייבות כלפי הממשלה. למערכת המשפט תפקיד קריטי בשמירה על הדמוקרטיה, על שלטון החוק ועל האיזון בין רשויות המדינה השונות, לצד הגנה על זכויות אדם בכלל ומיעוטים (לאומיים, דתיים, סוציו-אקונומיים וכיוצ"ב) בפרט.
חופש הביטוי והזכות להתאגדות: חופש הביטוי והזכות להתאגדות הן זכויות יסוד והבסיס לקיומו של משטר דמוקרטי חיוני. זכויות אלה נבחנות דווקא בהגנה על עמדות ועל דעות שנויות במחלוקת, לרבות אלה של קבוצות מיעוט. בשנים האחרונות אנחנו עדים לשורה של ניסיונות להגביל את חופש הביטוי והמחאה ואת חופש ההתאגדות של פרטים ושל ארגונים, שעמדתם אינה עולה בקנה אחד עם דעתו של הרוב הפוליטי. בין השאר קודמו הצעות חוק בנושא (כמו למשל איסור בחקיקה על שימוש ב"סמלים נאציים", חוק החרם, איסור לשון הרע נגד חיילי צה"ל). במקביל אנו רואים עלייה מדאיגה בפיזור לא חוקי של הפגנות ובמעצרי מפגינים, הערמת קשיים על המבקשים להפגין, אי מתן הגנה למפגינים מפני אלימות כלפיהם, חקירות של פעילים פוליטיים וחברתיים וחוסר סובלנות ציבורית כלפי ביטויים קשים החורגים מהקונצנזוס. לצד כל אלו יש להזכיר את המתקפות על חופש הביטוי באקדמיה, בעולם התרבות ועוד.
החברה האזרחית – ארגונים לזכויות אדם ולשינוי חברתי: החברה האזרחית, באמצעות ארגונים לזכויות אדם ולשינוי חברתי, היא חלק בלתי נפרד וחיוני מחברה דמוקרטית מתפקדת. תפקידה לאתגר את הממסד, את השלטון ואת נבחרי הציבור, להציב להם מראה ולשמש מצפן מוסרי וחברתי. מזה זמן רב, ואף במהלך קמפיין הבחירות האחרון, נמצאים ארגונים שעמדתם ו/או האג'נדה שלהם אינה תואמת את העמדה האידיאולוגית ו/או את סדר היום של הרוב הפוליטי, תחת מתקפה. מטרתה לפגוע בהם, לצמצם את פעולתם או אף להפסיקה כליל – אם באמצעות גרימת דה-לגיטימציה לעצם קיומם, אם באמצעות הגבלן מימונם, ואם באמצעות פעולות להגבלת יכולתם לפעול ולהתקיים. שורה ארוכה של ניירות עמדה והצעות חוק נכתבו וקודמו בהקשר זה. בין השאר הוצע להגביל קבלת תרומות ממדינות זרות ו/או למסות אותן, אף אם יועדו למאבק בגזענות ולקידום הדמוקרטיה ו/או זכויות אדם; להגביל את חופש ההתאגדות של מי שאינו תומך בישראל כמדינה יהודית; להגביל זכות העמידה בבג"ץ למי שאינם הנפגעים הישירים; לקיים הליכים פוליטיים, כגון ועדת חקירה פרלמנטרית, לבחינת האג'נדה של ארגונים; להטיל דרישות שקיפות קיצוניות שיחולו אך ורק על מי שנתמך כספית בידי מדינות זרות; ועוד. להצעות אלה חובר שיח מתלהם שעושה דה-לגיטימציה לארגונים האמורים ופוגע לא רק בהם, אלא בתפיסה של זכויות אדם בכלל, בתפיסה של ביקורת לגיטימית על השלטון, ובתפקידה החשוב של החברה האזרחית, ובמיוחד ארגוני זכויות אדם ושינוי חברתי, בחברה דמוקרטית.
תקשורת חופשית: אחד הכלים החשובים להבטחת השיטה הדמוקרטית הוא קיומה של תקשורת חופשית ומגוונת. בשנים האחרונות ניצבת מפת התקשורת בישראל בפני מפנה: לצד השימוש הגובר ברשתות החברתיות כאמצעי תקשורת אלטרנטיבי, עצמאי וחופשי, העיתונות המסחרית והעובדים בה ניצבים בפני משבר כלכלי חסר תקדים, ואילו התקשורת הציבורית מתמודדת עם איום מתמיד של התערבות פוליטית בתכנים ועם יישום חקיקה אנכרוניסטית המגבילה אותה שלא לצורך, דוגמת פקודת העיתונות. קמפיין הבחירות האחרון התאפיין במתקפות ישירות של גורמים פוליטיים מרכזיים נגד כלי תקשורת, ולהפך. כל אלו מביאים לפגיעה מתמשכת ביכולת של התקשורתת בישראל לבצע את תפקידה ללא מורא וללא משוא פנים, פוגעים בהיקף ובאיכות התחקירים שמבוצעים, וגורמים לצנזורה עצמית של כלי תקשורת מובילים. סיכונים נוספים לתקשורת בישראל מצויים בהתנכלויות מצד גורמי האכיפה, באיסורי פרסום דרקוניים ובשימוש הגובר בתביעות דיבה אסטרטגיות (SLAPP) שתכליתן הרתעה מפני חשיפת מידע ומפני ביקורת חריפה נגד גורמים בעלי כוח.
פגיעה בערך השוויון – גזענות ואפליה: בשנים האחרונות אנו עדים לביטויי גזענות קשים ולגילויי הדרה כלפי קבוצות מיעוט רבות בישראל, ובהן עולים מאתיופיה ומחבר העמים, נשים, חרדים וכמובן ערבים. ביטויים אלה רבים ומגוונים, וכוללים התבטאויות פוגעניות ואלימות על רקע גזעני, לרבות מצד נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל, אלימות משטרה, מעצרי שווא, אי שוויון באכיפת החוק, הדרה משוק התעסוקה, הדיור והאקדמיה ולעיתים מהמרחב הציבורי בכלל, פגיעה ואפליה יום-יומית בשירותים שמקבלים הפרטים המשתייכים לקבוצות אלו, אפליה תקציבית ועוד ועוד. התוצאה של הגזענות, מעבר לפגיעה בסולידריות החברתית וברגשות, היא פגיעה קשה בשוויון והדרה בפועל של קבוצות ושל פרטים בכל זירות החיים.
המיעוט הערבי בישראל: כבר שנים ארוכות, ובשנים האחרונות נראה שביתר שאת, קיימת בישראל אווירה עכורה ועוינת כלפי המיעוט הערבי. המיעוט הערבי סובל מאפליה קשה בכל תחומי החיים ואף מתופעות קשות של גזענות והסתה נגדו, עד כדי סימונו כאויב המדינה. בשורה של הצעות חוק בשנים האחרונות הוצע להתנות את זכויותיהם של הערבים אזרחי המדינה ב"נאמנות", לפגוע בחופש הביטוי של המיעוט הערבי ובייצוג שלו, להדיר אותו, ולו באופן סמלי (למשל באמצעות הגדרת המדינה כ"כמדינת הלאום היהודי"), ועוד. כמו כן, מדיניות האפליה הכלכלית והחברתית של האזרחים הערבים נמשכת בכל תחומי החיים (חינוך, תחבורה, פיתוח, הקצאת משאבים, תעסוקה ועוד), וכוללת לעיתים גם יחס בלתי שוויוני מאת רשויות האכיפה במדינה. מעבר לאמור לעיל, הבדווים בנגב סובלים גם מאי קידומו של פתרון התיישבותי הולם שיהיה צודק, ישים ותואם את אורח חייהם.
לסיכום: יש חשיבות רבה להגנה על יסודות הדמוקרטיה, כערך בפני עצמו, וכבסיס למימוש של זכויות אדם של כלל הקבוצות בישראל. נוסף על כך, עקרונות יסוד כמו זכויות מיעוטים, חופש ביטוי ומחאה ושוויון בפני החוק, מהווים את התשתית עליה מבוססות כלל הפעולות של החברה האזרחית לשינוי חברתי, ויכולתה להשפיע על החברה והפוליטיקה בישראל. המציאות בשנים האחרונות של המתקפות על ערכי היסוד האלו, ועל המוסדות, המנגנונים והארגונים אשר מגנים עליהם ומשמשים כקול עבור קבוצות רבות בחברה הישראלית, לצד התרחישים המסתמנים לקראת הכנסת ה-20, מצריכים מעקב יום-יומי ומאבק מתמשך לביצור אופייה הדמוקרטי של ישראל. אנו באגודה לזכויות האזרח עוקבים באופן שוטף אחר הנעשה בזירה הפוליטית והציבורית ועובדים הן מול הדרג הפוליטי והמינהל הציבורי והן בניסיון להשפיע על דעת הקהל כדי לצמצם את הפגיעות ולקדם את ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם.
