ב-15.4.2015 ניתן פסק הדין בעתירות נגד "חוק החרם", המאפשר לתבוע פיצויים ולהטיל סנקציות כלכליות על מי שקרא להימנע מרכישת מוצרים מההתנחלויות או מהשתתפות באירועי תרבות המתקיימים בהן. אחת מהעתירות הוגשה על ידי שמונה ארגוני החברה האזרחית, ובהם האגודה לזכויות האזרח. בית המשפט דחה את העתירות ברובן, והשאיר על כנם את סעיפי החוק המאפשרים לתבוע פיצויים ממי שקורא לחרם, ומאפשרים לשר האוצר להטיל סנקציות כלכליות על מי שקורא לחרם. בית המשפט ביטל רק את הסעיף המאפשר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק.
בארגונים שעתרו לביטול החוק מתחו ביקורת חריפה על פסיקת בג"ץ: "בג"ץ נמנע היום מלעשות את הדבר המתבקש – להגן על חופש הביטוי. חוק החרם הוא חוק לסתימת פיות, שכל תכליתו היא השתקת ביקורת לגיטימית. החלטת בג"ץ מאפשרת פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובזכות הבסיסית לפעולה פוליטית בעניין שבמחלוקת."
בארגונים העותרים עומדים על כך, שהחוק מהווה הפרה בסיסית של עיקרון השוויון, משום שבתחומים אחרים ישנם גופים אשר קוראים לחרם מבלי להיות חשופים לתביעות נזיקין. בנוסף על כך, בג"ץ אפשר למדינה להקצות משאבים בהתאם לעמדות פוליטיות של מוסדות, תוך הדרתם של גורמים ביקורתיים ממשאב זה. מדובר בצעד חמור, שכן משאבים ציבוריים צריכים להתחלק בצורה הוגנת בין קבוצות שונות בחברה, אפילו אם, ובמיוחד, כאשר קיימים חילוקי דעות מהותיים.
