מתן רישיון להפעלת מכשיר PET-CT בבית חולים זיו בצפת

האגודה וארגונים עמיתים פנו לוועדת העבודה והרווחה ש הכנסת לקראת דיון במתן רישיון להפעלת מכשיר PET-CT בבית חולים זיו בצפת. המכתב מתאר את המאבק לפרישה שוויונית של מכשירי דימות מתקדמים בפריפריה, את מצוקתם של בתי החולים בפריפריה, שמתקשים לגייס תרומות כדי לממן מכשירים אלה, ואת ההשפעה הקשה על החולים, שנאלצים לכתת רגליהם במצב גופני קשה אל מרכזי הבריאות במרכז.

 

 

האגודה לזכויות האזרח | הפורום האזרחי לקידום בריאות בגליל | רופאים לזכויות אדם | שתי"ל שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים

 

22/7/14

 

לכבוד
ח"כ חיים כ"ץ                                                               חברי וועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יו"ר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות

 

הנדון: מתן רישיון להפעלת מכשיר PET-CT בבית חולים זיו בצפת
לקראת ישיבת הוועדה ביום רביעי 23/7/14

שלום רב,

הארגונים המנויים למעלה, במסגרת המטה הציבורי לשוויון בבריאות, פועלים מזה מספר שנים כדי להביא לצמצום פערי הבריאות בין המרכז לפריפריה בתחום פרישת המכשירים המיוחדים. המאבק הציבורי החל ביוזמת קבוצת הנשים ב"ש – שוויון בבריאות מבאר שבע. במרכז העניין עמדו במשך תקופת-מה מכשירי ה-MRI. מדיניות הממשלה קיבלה תפנית חשובה שעה שחברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בנובמבר 2008, סירבו לאשר שינוי תקנות לפרישת מכשירים מיוחדים (לפקודת בריאות העם, 1994) עד שתובטח פרישה שוויונית יותר ואף העדפה מתקנת עבור הפריפריה במכרזים להפעלת המכשירים שיוציא משרד הבריאות. היה זה רגע מכונן, שהוכיח כי לחץ ציבורי ופרלמנטרי יכול להצליח גם מול אינטרסים מסחריים רבי עוצמה ממרכזי רפואה במרכז.

במשך השנים חל שיפור ניכר בפרישת מכשירי ה-MRI בפריפריה, אך בעינה נותרה הבעיה המרכזית והיא סיבת הפערים. זו איננה נעוצה במדיניות חלוקת הרישיון אלא בשיטה לפיה המרכז הרפואי הפריפריאלי חייב לגייס בעצמו כספים מתרומות עבור תשתיות בריאות. במקרה הטוב, אם מדובר במוסד ממשלתי, ולאחר הפעלת לחצים מתישה, יכול לצפות המוסד הפריפריאלי למצ'ינג (העברת כסף במקביל) ממשרדי הממשלה, ורק אז הוא ניצב בפני הבעיה המנהלית – קבלת הרישיון.

זהו המצב הן בפריפריה הדרומית והן בצפונית. הדברים מחריפים ככל שמדובר בחולי הסרטן בפריפריה הנזקקים לטיפול קבוע באמצעות מכשירים מתקדמים – אבחון, הקרנות, כימותרפיה – אך נאלצים לכתת רגליהם במצב גופני קשה אל מרכזי הבריאות במרכז. במקרה של חולים בגליל, הדבר כרוך בנסיעות של שעות בפקקים לאיזור חיפה.

מתן הרישיון למכשיר ה-PET-CT בו עוסקת פנייתנו אליכם מהווה המשך למאבק הציבורי למען הקמת מכון ההקרנות בבית החולים זיו. קבוצת חולים מהצפון החלה במאבק והביאה למחויבות של סגן השר לשעבר, ח"כ ליצמן, למתן רישיון למכון הקרנות בצפת. שנים חלפו ובית החולים זיו התקשה להשיג את התרומות, עד שבדצמבר האחרון (2013) שר האוצר ושרת הבריאות הנוכחיים הצהירו במסיבת עיתונאים כי יעבירו את הכסף הדרוש להשלמת הקמת המכון.

כעת נדרש מכשיר ה-PET-CT שמהווה המשך טבעי והשלמה להקמת מכון הקרנות בצפת. המכשיר הכרחי לצורך אבחון, במיוחד עבור חולי הסרטן העתידים להפיק תועלת ממכון ההקרנות העתיד לקום.

מכשיר זה נכלל ברשימת המכשירים המחייבים רישיון (על פי התקנות למכשירים מיוחדים לפקודת בריאות העם, 1994), וזאת מתוך כוונה לווסת את מספר המכשירים לפי הדרוש ולפקח על ההוצאה הלאומית לבריאות. מספר התושבים למתן רישיון למכשיר אחד הופחת ב-2013 והוא כעת עומד על 880,000 למכשיר. למרות שינוי זה, לפי הידוע לנו, בכל מחוז הצפון המונה כ-1.3 מיליון איש אין ולו מכשיר אחד, ולעומת זאת, כך נמסר לנו, באזורים אחרים יש יותר מכשירים מהדרוש.

בינתיים, במסגרת שיטת התרומות/מצ'ינג, לא המתין בית החולים זיו אלא גייס בעצמו כסף למימון מלא של המכשיר.

האם הגיוני הדבר כי מכון הקרנות שתושבי הצפון חיכו לו שנים (לצערנו, חלק מהחולים נפטרו במהלך תקופה זו) יוקם סופסוף, אך באותו זמן מכשיר הPET-CT לא יהיה בו?

אנו פונים לחברי הוועדה ומבקשים מהם להפעיל לחץ על משרד הבריאות כדי להביא לאישור בהקדם האפשרי של מכשיר ה-PET-CT שישלים את מכון ההקרנות בבית חולים זיו, וכן לשקול מתן רישיון ומימון של מכשיר נוסף עבור הפריפריה הצפונית.

אנו חייבים להדגיש כי פתרון נקודתי של שאלת הרישיון למכשיר זה, אינו מספיק. יש לשוב ולהזכיר כי הבעיה נעוצה בשיטה לפיה מרכזים רפואיים באיזורי פריפריה צריכים להשקיע את מיטב מרצם לא בטיפול בחולים אלא בגיוס תרומות. לאחר מכן, עליהם לכתת רגליהם במסדרונות הממשלה כדי לקבל את מנת המצ'ינג התואמת את התרומה, רק כדי לגלות בסוף התהליך כי הם עדיין זקוקים לרישיון שהענקתו מושפעת מרשת של לחצים ואינטרסים מסחריים המופעלים על משרד הבריאות.

בחודש מאי-יוני 2014 פורסמו על ידי משרד הבריאות נתונים מקיפים המעידים, הפעם באופן כמותי ומדויק, על הפערים העצומים ביכולת גיוס התרומות בין מרכז לפריפריה. לשם דוגמא, בעוד "חוג ידידי המרכז הרפואי שיבא" גייסו 54.3 מיליון ש"ח, הנה "ידידי סורוקה" גייסו 46.5 אלפי ש"ח – פחות מאחוז אחד של גיוס הכספים לשיבא, ומדובר בבית חולים המשרת כמעט את כל הפריפריה הדרומית. במקרה זה, בית החולים זיו הצליח לגייס תרומות, וגם למרכז הרפואי לגליל (נהריה) יש הצלחות נקודתיות, אך השיטה היא הבעיה. מבקר המדינה, בדוח משנת 2010, התריע על כך והציע אפשרויות יצירתיות לשינוי השיטה, כגון נוסחה המפצה את המוסדות הציבוריים בפריפריה באופן יחסי ליכולת גיוס התרומות שלהם, או מאגר תרומות ממשלתי שיחולק בהתאם לצורך לטובת פיתוח תשתיות בריאות.

יש מקום לא רק לעמוד על זכותם של תושבי הפריפריה לפרישה שוויונית של מכשירים מיוחדים בהתאם לתקנות המכשירים של פקודת בריאות העם, אלא גם לשנות את השיטה אשר מעצימה את הפערים.

 

בכבוד רב,

 

ד"ר איילה כהן, הפורום האזרחי לקידום בריאות בגליל

עו"ד דבי גילד-חיו, מקדמת מדיניות, האגודה לזכויות האזרח

רמי אדוט, רכז תחום בריאות, האגודה לזכויות האזרח

מרגנית אופיר-גוטלר, לב ארן, שירה קורונה, שתי"ל – שירותי ייעוץ וליווי לארגונים          

פרופ. דני פילק, רופאים לזכויות אדם

ענת ליטוין, מנהלת מחלקת תושבים, רופאים לזכויות אדם