ארגוני זכויות האדם עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל את התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות
ארגוני זכויות האדם הגישו היום (15.12.2013) עתירה דחופה לבג"ץ בדרישה לבטל את התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות. הארגונים מבהירים כי התיקון החדש איננו עומד בעקרונות שהתוו שופטי בית המשפט העליון בפסיקתם האחרונה בעניין זה, ואף מהווה הסדר חמור יותר מהתיקון הקודם שנפסל. הארגונים קוראים לדיון דחוף בעתירה וכן דורשים מתן צו ביניים שישהה את המשך העברתם של מבקשי מקלט למתקן השהייה "חולות".
העתירה הוגשה על ידי עורכי הדין עודד פלר ויונתן ברמן מהאגודה לזכויות האזרח, עורכי הדין אסף וייצן ונמרוד אביגאל מהמוקד לפליטים ומהגרים (לשעבר מוקד סיוע לעובדים זרים) עורכי הדין ענת בן דור ואלעד כהנא מהתכנית לזכויות פליטים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב וכן עו"ד אסנת כהן ליפשיץ מהקליניקה לזכויות מהגרים, החטיבה לזכויות אדם, המרכז האקדמי למשפט ועסקים. העתירה הוגשה גם בשמם של הארגונים א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, קו לעובד, רופאים לזכויות אדם והמרכז לקידום פליטים אפריקאים, וכן בשמם של שני מבקשי מקלט אזרחי אריתראה, אשר הוחזקו עד לאחרונה במתקן כליאה "סהרונים" ובסוף השבוע האחרון הועברו למתקן "חולות" הסמוך לו.
בעתירה נמתחת ביקורת חריפה על התנהלות המדינה מאז פסיקת בג"ץ, ונטען כי התיקון החדש כלל אינו תואם את רוח פסיקה זו: "בית המשפט עמד על כך שרוב האנשים שהחוק חל עליהם אינם בני גירוש לעת הזו […] חלק משופטי ההרכב קראו למציאת פתרונות אנושיים והולמים. חלקם סברו שזו עשויה להיות שעתה היפה של המדינה שתשכיל למצוא פתרונות הומאניים למבקשי המקלט […] ומה בחרו המשיבים לעשות? הדרך בה בחרו המשיבים לכבד את פסק הדין הייתה לעכב ככל שיעלה בידם את שחרורם של מי שאמורים היו להשתחרר בהתאם לפסק הדין, ולהעביר חקיקת בזק שתעקר את פסק הדין מתוכן. לא פתרונות הומאניים, לא פתרונות יצירתיים ולא שעתה היפה של המדינה. עוד מאותו הדבר, ואף גרוע מכך [… מנסחי החוק] לא הפנימו כי מי שהחוק עוסק בעניינם – אותם אלה שהם מתעקשים להדביק בהם את הכינוי הפוגעני "מסתננים" – הם בני אנוש וכי יש להתייחס אליהם ככאלה".
נוכח ההסדר החדש לפיו ניתן יהיה להחזיק "מסתנן" במעצר מנהלי לפרק זמן של שנה במקום שלוש שנים, עורכי הדין מדגישים כי דבריהם של שופטי בית המשפט העליון, אשר קבעו כי אין מקום לעצם מעצרם של מבקשי מקלט כאשר לא מתקיים הליך גירוש אפקטיבי – "נעלמו כלא היו". כמו כן, עורכי הדין מבהירים עוד כי "התיקון מקנה סמכות להחזיק את מי שלא ניתן לגרשם ב'מרכז שהייה' ללא הגבלת זמן, ללא עילות שחרור וללא ביקורת שיפוטית יזומה. 'מרכז שהייה' מנוהל על ידי שירות בתי הסוהר, ואת ההבדלים בינו לבין כלא קשה למצוא […] זהו בית סוהר, שנועד לשבור את רוחם, על מנת לאנוס אותם לומר כי הם 'מסכימים' ללכת לכל מקום שיוגד להם, גם אם נשקפת להם שם סכנה".
בעתירה נטען עוד כי ההרתעה אשר לשמה כביכול חוקק התיקון מספקת מענה לבעיה שאיננה קיימת, משום שמבקשי מקלט חדשים אינם מגיעים לישראל: "פחות משלושה חודשים לאחר שניתן פסק הדין, שכלל דברי ביקורת חריפים, התקבלה החקיקה בהליך בזק. מה נשתנה בתקופה זו? דבר לא. האם החלה כניסה משמעותית של מבקשי מקלט לישראל שהצריכה תגובה שכזו? לא. על פי פרסומי רשות האוכלוסין וההגירה, בשלושת החודשים האחרונים מאז ניתן פסק הדין נכנסו לישראל 4 גברים סודנים בלבד". בבקשה למתן צו ביניים עורכי הדין מציינים עוד כי הממשלה החליטה על הקמת "מרכז שהייה" כבר לפני למעלה משלוש שנים, וחרף זאת לא ראתה בו כל צורך עד ליום בו פסק בית המשפט את התיקון הקודם. "דחיפות החקיקה והקמת המתקן מלמדות שהקמתו והפעלתו לא נבעו משיקולים ענייניים, כי אם מרצון להימנע משחרורם של הכלואים לחופשי, בניגוד לפסק הדין".
לאור כל זאת, העותרים טוענים כי התיקון החדש, בדומה לתיקון הקודם, "מצוי מחוץ לגבולות החוקתיים ואינו מתיישב עם העקרונות שקבע בית המשפט העליון, עד שאין מנוס מלהורות על בטלותו". עורכי הדין דורשים קיום דיון דחוף בעתירה, ומתן צו ביניים שישהה את המשך העברתם של מבקשי מקלט למתקן השהייה "חולות". השופט הנדל הורה למשיבים להגיש תגובתם לבקשה לצו ביניים בתוך עשרה ימים.
ב-1.1.2014 דחה בג״ץ את הבקשה למתן צו ביניים.
