לא להעביר את מרכזי הגמילה מסמים לאחריות גורמים פרטיים

בזמן שבכנסת דנים באפשרות להעביר את שירותי בריאות הנפש לאחריות קופות החולים, נפגעי הסמים יופקרו לחסדי ההפרטה. ארבעה נפגעי סמים עתרו לבג"ץ יחד עם ארגוני זכויות אדם נגד מכרז להפרטת מרכזי הגמילה ובדרישה להעביר את הטיפול לקופות החולים או למשרד הבריאות

ארבעה נפגעי סמים המטופלים במרכזי גמילה, עתרו הבוקר (17.11.10) לבג"ץ יחד עם האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם ומרכז אדוה, בדרישה לבטל את ההחלטה להעביר את הטיפול בנפגעי סמים לידי זכיינים – עמותות או חברות פרטיות. את העתירה כתבה עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח.

העותרים מציינים כי בכירים במשרד הבריאות המליצו להעביר את שירותי הגמילה לאחריות קופות החולים, בדומה למתרחש ברפורמה לבריאות הנפש, שכן התמכרות לסמים מוכרת כיום כמחלה כרונית והטיפול בה נחשב לתחום בלתי נפרד מבריאות הנפש. למרות זאת, במשרד הבריאות החליטו להפריד את הטיפול בנפגעי סמים, ולהפעיל אותו באמצעות מיקור חוץ. מחר, יום חמישי ה-18.11.2010 ייסגר המכרז להפעלת מרכזי הגמילה.

כבר כיום, הטיפול ברוב המרכזים המספקים תחליפי סם ניתן על ידי "האגודה לבריאות הציבור" – עמותה שהוקמה על ידי משרד הבריאות ומעניקה שירותי מיקור חוץ מזה שנים, ללא מכרז. במאי 2010 פורסם מכרז להפעלת מרכזים; הוא בוטל בעקבות עתירה מטעם נגמלים, האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות האדם, שהצביעה על הליקויים הקשים במכרז.

העתירה הנוכחית איננה מתמקדת בכשלים שונים במכרז עצמו אלא יוצאת נגד עצם הכוונה להעביר סמכויות רגישות של טיפול בנפגעי סמים לידי גורמים פרטיים. בין השאר, יוכלו הזכיינים להביא לשלילת הבטחת ההכנסה של המטופלים, להחליט על קבלת מטופלים או הפסקת הטיפול, להעניש אותם באמצעות "הגליה" למרכזים מרוחקים או להשעות אותם מטיפול – סנקציות חריפות שעלולות לדרדר את המכורים חזרה לסמי רחוב, תוך סיכון להדבקה במחלות, לזנות ולחשיפה לאלימות. סמכויות אלו, טוענים העותרים, אינן יכולות להימסר לידי גוף פרטי. העותרים אף מציינים כי מערך הפיקוח של משרד הבריאות רחוק מלהיות מספק, עם שישה מפקחים המופקדים על כארבעים מסגרות לטיפול בהתמכרויות.

העותרים מציינים גם כי ההבחנה בין נפגעי סמים לנפגעי נפש מפלה לרעה את נפגעי הסמים; עלויות הטיפול הרפואי בנפגעי סמים עשויות להגיע לסכום כפול מתקרת המקסימום בהשוואה לחולים כרוניים אחרים, וזאת דווקא כשמדובר באוכלוסייה שרובה הגדול מתקיים מקצבאות הבטחת הכנסה.

בנוסף, שיטת מיקור החוץ הכוללת מכסות תקציביות מביאה למצב שבו מדי שנה, מאות מכורים המבקשים להיגמל נדחים מטעמי תקציב, בעוד שאילו היה הטיפול במכורים תחת קופות החולים, הזכות לקבלת שירות לא היתה מותנית במכסה תקציבית ונפגעי סמים היו זוכים להתקבל לטיפול, כפי שנהוג בכלל מערכת הבריאות.

עו"ד משכית בנדל, האגודה לזכויות האזרח: "אוכלוסיית נפגעי הסמים היא אחת האוכלוסיות המוחלשות והמנודות בישראל, וכדי להגן על זכויותיהם יש להעניק להם טיפול בתנאים ראויים, על ידי הגורמים הציבוריים המתאימים. טיפול בנפגעי סמים הוא שירות רפואי שלא ניתן להפריט."

העתירה

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לבריאות,הפרטה,זכויות חברתיות

סגור לתגובות.