31 בדצמבר 2009
לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
דחוף בפקס
א' נ',
הנדון: שימוש פסול בחקירות שב"כ כדי להניא אזרחים מפעילות פוליטית לגיטימית
בהמשך לפניות המרובות שלנו אליך בעניין מעורבות השב"כ במעקב אחר פעילות פוליטית, ובעניין ניהול חקירות טורדניות, שנועדו לכאורה להרתיע אנשים מהשתתפות בפעילות פוליטית, [1] אנו נאלצים למרבה הצער לפנות אליך שוב בנושא קשה זה.
כפי שהתרענו כבר בעבר, אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה מדאיגה ביותר של זימון אזרחים לחקירות "אזהרה" בשב"כ, אשר נראה כי נועדו להניא אותם מהשתתפות במחאה או בפעילות פוליטית אחרת, כמו גם לדלות מהם מידע על פעילות פוליטית של אחרים. מדובר בתופעה, אשר פוגעת באופן עמוק בזכויות חוקתיות של הפרט, ואשר מאיימת לרסק – לא פחות מכך – את היסודות העדינים עליהם מושתתת הדמוקרטיה הישראלית.
במדינה דמוקרטית כל אדם זכאי להשתתף במחאה ובפעילות פוליטית כראות עיניו. הוא אינו חייב הסבר למאן דהוא ביחס לעמדותיו הפוליטיות או לאמונותיו, ולא ניתן "לקרוא אותו לסדר" או לנקוט בצעדים כלשהם על מנת ליצור אצלו את התחושה, כי פעילותו הפוליטית עלולה לעמוד לו לרועץ. במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר אדם עובר על החוק במסגרת פעילות מחאה, ניתן לזמנו לחקירה פלילית ולשקול נקיטת צעדים נגדו; אולם הניסיון לעשות שימוש בסמכויות חקירה כדי "להרתיע" פעילים פוליטיים, או כדי לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים לרחובות, הוא פסול מכל וכל.
לאחרונה הגיע אלינו סיפורו של וג'יה סידאווי, פעיל בתנועת "התחברות-תראבוט: תנועה יהודית-ערבית לשינוי חברתי ופוליטי", אשר זומן לחקירה – ככל הנראה בשב"כ – על רקע פעילות פוליטית מובהקת. כפי שמסר לנו מר סידאווי, כבר בספטמבר השנה (ביום 9.9.09) הוא קיבל טלפון מקצין במשטרת עירון בשם "סמי", אשר ביקש שיגיע לשיחה בתחנה בעקבות הפצת כרוז של התנועה בוואדי עארה. מר סידאווי ביקש לקבל זימון רשמי לחקירה, ומשלא קיבל כזה, נמנע מלהגיע לתחנה. לפני כחודש הוא קיבל זימון רשמי לחקירה במשטרת חדרה, וכאשר הגיע לתחנה ביום 3.12.09 כנדרש, הוא נחקר על ידי אדם בשם "יובל", בבגדים אזרחים, אשר הציג את עצמו כמשתייך ל"מוחבראת" (השיחה התנהלה בערבית). במהלך השיחה ההזויה, שלא היתה מביישת שום מדינה טוטאליטרית, נשאל מר סידאווי שאלות שונות ומשונות על הפגנה בערערה בה השתתף במהלך שנת 2007 (שלטענת החוקר לא היתה חוקית); על פרנסתו (האם הילדים שלו לא צריכים כסף?); על הכבישים בכפר עארה; על עמדותיו ביחס למלחמה ולשלום; על תנועות ועמותות שהוא מעורב בהן; על זהות החברים הטובים שלו; על האחים שלו (מה מספרי הטלפון שלהם, במה הם עוסקים); על קשריו בשטחים ועוד ועוד. במהלך השיחה אף ביקש החוקר, כי מר סידאווי יראה לו את אתר האינטרנט www.way2wadiara.com (אתר העוסק בקידום התיירות בוואדי עארה, שמר סידאווי שותף בהפעלתו, בתפקידו כמנהל עמותת אלמונתדא אלתקדומי), גלש איתו יחד באתר ושאל שאלות לגביו. בין השאר הובהר למר סידאווי, שכמנהיג קהילתי המעורב בפעילות של יהודים וערבים, הוא צריך להיזהר שבעתיים לפני שהוא משתתף בהפגנה, המתקיימת ללא אישור או הכוללת הפרות סדר. נסיבות החקירה ואופן ניהולה מצביעים בבירור על מטרתה הפסולה: להראות למר סידאווי, כי "שמים עליו עין" ולהרתיע אותו ממעורבות חברתית ופוליטית בולטת.
חקירות מעין אלה – אשר נועדו לכאורה לערער את ביטחונם העצמי של פעילים פוליטיים (במקרים רבים, ערבים) ואת מעמדם כאזרחים בעלי זכויות, כמו גם להשתמש בהם כאמצעי לאיסוף מידע, פוגעות בצורה אנושה בחיות המשטר הדמוקרטי. רק במשטרים אפלים מוזמנים אזרחים לשיחות "אזהרה" אצל שירותי הביטחון, כדי לתת הסברים אודות פעילויותיהם ועמדותיהם הפוליטיות. דווקא בתחום הרגיש של חופש הביטוי והמחאה, יש לנקוט משנה זהירות על מנת להבטיח כי פעולות חקירה לא יביאו לצינון הדיון החופשי: לנקוט הליכים פליליים רק במקרים חריגים וקיצוניים, ולהימנע לחלוטין מחקירות "אזהרה" מהסוג המתואר.
בנוסף על כל האמור, לא ברור לנו מכוח איזו סמכות פועל השב"כ בתחום זה (השב"כ הרי אינו מופקד על רישוי הפגנות בישראל), ומכוח איזו סמכות מזמנת המשטרה אנשים לשיחות עם אנשי שב"כ.
כזכור, בתשובה לפנייתנו אליך ממרץ 2007 בעניין תגובת השב"כ לעיתון פסל אל-מקאל, הועבר אלינו העתק מכתבו של ראש השב"כ מיום 26.4.07, ממנו עולה כי עמדת השב"כ, אשר אף זכתה לאישורך, היא כי מותר לו לעקוב אחר פעילות פוליטית חוקית, ואף לעשות שימוש בכלים "איסופיים" לשם כך. עמדה זו התבססה על הגדרה רחבה ובעייתית ביותר של מושג ה"חתרנות", המשתרעת אף על פעילות פוליטית חוקית לחלוטין (כגון פעילות המבטאת התנגדות להגדרת המדינה כמדינה יהודית). מהסיבות שפירטנו בהרחבה במכתבנו מיולי 2008, אנו דוחים עמדה זו מכל וכל. נראה, כי זימונו של מר סידאווי לחקירה בשב"כ במקרה דנן מדגים בצורה מובהקת כיצד גישה פסולה זו, המאפשרת לשב"כ לפעול בתחום לא לו, מכרסמת בדמוקרטיה ומביאה לפגיעה קשה בחירויות היסוד של האזרח.
לאור כל האמור לעיל, אנו פונים אליך בבקשה לערוך בירור מעמיק של תופעה זו, לרבות של החקירה של מר סידאווי, ולהבטיח שלהבא אזרחים לא יזומנו לחקירות בשב"כ, שמטרתן לאסוף באמצעותם מידע על פעילות ופעילים פוליטיים ו/או להזהיר או להרתיע אותם מפעילות פוליטית. אנו מבקשים שתעביר הן לשב"כ והן למשטרה הבהרה ברורה לגבי מגבלות סמכויותיהם בכל הקשור לחקירות אלה.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
[1]ראה בעניין זה את פנייתנו מיום 15.11.05 (בעניין זימון עיתונאים ערבים לחקירה על ידי גורמים בשב"כ); פנייתנו מיום 19.1.06 (בעניין פגיעה בזכויותיהם של עיתונאים ערבים והוצאת צו איסור יציאה מהארץ נגד הסופר והעיתונאי אנטואן שלחת); פנייתנו מיום 20.3.07 (בעניין תגובת השב"כ לעיתון פסל אל-מקאל); פנייתנו מיום 7.4.08 (בעניין דרישת השב"כ להחתים פעילי בל"ד על התחייבות שלא לבוא במגע עם ח"כ לשעבר עזמי בשארה); פנייתנו מיום 5.6.08 (בעניין התערבות השב"כ בעבודתה של עמותת רופאים לזכויות אדם); פנייתנו מיום 15.7.08 (בעניין התערבות השב"כ בפעילות פוליטית אזרחית); ופנייתנו מיום 1.1.09 (בעניין מעצר וחקירה של מפגינים בזמן המלחמה בעזה).