אין לו לאדם זכות מוקנית לדירה בבעלותו, אך יש לו זכות לדיור נאות. על פי רוב, למי שידם אינה משגת לרכוש דירה, נמצא הפתרון בשכירת דירה למגורים. שוק השכירות מהווה לפיכך אמצעי ראשון במעלה להבטחת הזכות לדיור נאות לאוכלוסיות מוחלשות. שוק השכירות למגורים בישראל, המונה כ-26% מסך יחידות הדיור, הוא שוק שהצרכנים העיקריים בו נמנים עם שכבות מעוטות אמצעים. שיעור המגורים בשכירות בעשירון התחתון הוא יותר מפי שלושה מהשיעור בעשירון העליון.
העובדה כי השכירות מהווה אלטרנטיבה יחידה ואחרונה לאדם שאין ביכולתו לרכוש דירה, מחייבת את המדינה לנקוט באמצעים שונים כדי להבטיח שהזכות לדיור נאות תתממש בתנאי השוק. על המדינה להבטיח כי לכל אדם תהיה נגישות לדירה, וכי מחירי השכירות לא יכריעו את האדם ולא יכפו עליו חיים ללא קורת גג. על המדינה להגן על שוכרי הדירות מפני פינוי שרירותי או הפרעות לשימוש, וכן להגן עליהם מפני אפליה או קיפוח. יש להבטיח כי הדירה השכורה תהווה קורת גג נאותה, וכי יהיו בה תנאי מחיה סבירים. כמו כן, יש להבטיח לשוכר אפשרות לבחור את מקום מגוריו ושוויון הזדמנויות, בכך שגם במטרופולינים הגדולות יימצאו דירות בשכירות במחירים בהישג יד.
ברבות מהמדינות המפותחות יש חוקים המסדירים את שוק השכירות. בחוקים אלו נקבעים החובות והזכויות של הצדדים, באופן שמחייב את שניהם. ברוב המדינות הללו קיימים גם מנגנונים מנהליים מיוחדים, שמטרתם לאכוף את הוראות החוק ולפתור בעיות בין שוכרי דירות למשכירים בקלות יחסית ובדרך מהירה.
בישראל, לעומת זאת, שוק השכירות הפרטית אינו מוסדר כלל. החוק החל על חוזי שכירות הוא חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971. אולם חוק זה אינו מחייב את הצדדים בדבר, והוא חל רק כשאין קביעה אחרת בחוזה שבין הצדדים. כמו כן, חוק זה הוא כללי מאוד, חל על כלל סוגי השכירות, ואין בו התייחסות לחשיבות הציבורית ולהיבטים המיוחדים של שכירת דירת מגורים.
האגודה לזכויות האזרח פועלת להסדרת שוק השכירות ומיגור אפליה בשוק זה ותיאבק נגד פגיעה בזכויות שוכרי הדירות ובשאיפה לאיזון נכון וצודק יותר בין זכויות הדיור של שוכרי הדירות לבין זכויות הקניין של בעלי הדירות.
קישורים:
, יולי 2008
