לאפשר לתושבי הגדה המערבית ועזה המתגוררים בישראל בהיתר לנהוג ברכב

האגודה עתרה לבג"ץ: האיסור הגורף על תושבי הגדה המערבית ועזה, המתגוררים בישראל כדין מתוקף היתר, לנהוג ברכב בישראל, פוגע בזכות לחופש התנועה ובזכויות כלכליות וחברתיות; הגבלות על חופש התנועה מותרות על פי החקיקה והפסיקה הישראליות אך ורק על בסיס אינדיבידואלי

האגודה לזכויות האזרח עתרה בסוף השבוע האחרון לבג"ץ נגד שר התחבורה ונגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, בדרישה לבטל את האיסור, המוטל מזה כשש שנים על תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, המתגוררים בישראל כדין מתוקף היתר, לנהוג ברכב בישראל. את העתירה הגיש עו"ד עאזם בשארה מהאגודה לזכויות האזרח, בשם תושב הגדה המערבית לשעבר, הנשוי לאזרחית ישראל ומתגורר איתה בישראל מזה כשבע שנים, ובשם אשתו וארבעת ילדיהם.

העותר, יליד הגדה המערבית, מתגורר בישראל עם אשתו ועם ילדיהם המשותפים מתוקף היתר, המתחדש מדי שנה. הוא מחזיק ברשיון נהיגה תקף, אשר הונפק לו בנפת שכם החל בשנת 1994, ואולם הוא אינו יכול לעשות בו שימוש בישראל, מאחר שהיתר השהייה שלו במדינה כולל הערה מפורשת, כי הוא "אינו רשאי לנהוג ברכב במדינת ישראל". איסור הנהיגה, נאמר בעתירה, פוגע בניהול התקין של אורחות חייו של העותר ושל משפחתו, והדבר מקבל משנה חשיבות עקב העובדה, כי בנם הבכור של בני הזוג סובל מאיחור התפתחותי, ממוגבלות שכלית ומנכות קשה, שבעטיין הוא נדרש לעבור בדיקות רפואיות באופן תדיר, וכן אשפוזים רבים ותכופים. עקב מצבו של הבן הבכור, מרותקת האם לביתה, לצורך טיפול בו, ואינה יכולה לסייע בפרנסת המשפחה – משימה שמוטלת, עקב הנסיבות, באופן בלעדי על כתפי האב. למרות שהיתר השהייה שלו מתיר לו לעבוד בישראל, הוא מתקשה למצוא עבודה קבועה לאורך זמן, אשר באמצעותה יוכל לפרנס את משפחתו. הסיבות העיקריות לכך הן הצורך להימצא בקרבת ביתו, למקרה שיידרש לסייע לאשתו בטיפול בבנם הבכור, והעובדה שנאסר עליו לנהוג ברכב בתחומי ישראל.

פניותיה של האגודה לזכויות האזרח לרשויות הצבא בעניין זה נענו, כי "לא מונפקים כיום היתרים לתושבי האזור [הגדה המערבית ורצועת עזה], המתירים אף נהיגה ברכב בישראל", וזאת "מסיבות ביטחוניות מובהקות". גם פניות לפרקליטות המדינה ולשר התחבורה לא הועילו.

עו"ד בשארה מדגיש בעתירה, כי המדיניות הגורפת הזו פוגעת בזכותו של העותר לחופש תנועה וכי היא פוגעת בשורה של זכויות כלכליות וחברתיות שלו ושל בני משפחתו. הדבר אף פוגע בזכויות המעוגנות באמנות זכויות האדם הבינלאומיות ומהווה אפלייה פסולה על בסיס מוצא לאומי: מדובר במניעה גורפת של נהיגה בידי פלסטינים, השוהים בישראל ועובדים בה בהיתר, וזאת בזמן שעובדים זרים אחרים, השוהים בישראל ברשיון, רשאים לנהוג בה אף ללא כל בדיקה פרטנית. זאת ועוד, נאמר בעתירה, האיסור אף הוטל בהעדר סמכות חוקית. הגבלות על חופש התנועה, מוסיף עו"ד בשארה, מותרות על פי החקיקה והפסיקה הישראליות אך ורק על בסיס אינדיבידואלי, כאשר עולה "חשש כן ורציני", כי חופש תנועתו של אדם מסויים יסכן את בטחון המדינה. על כן, הגבלה גורפת, כפי שמתקיימת במקרה זה, אינה עולה בקנה אחד עם המצב החוקי, ומדובר כאן במדיניות בלתי חוקית, הפוגעת בזכויות אדם.

בג"ץ קבע, כי העתירה תידון בחודש אפריל הקרוב.


בג"ץ 1439/07

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,זכויות חברתיות,חופש התנועה

סגור לתגובות.