האגודה לזכויות האזרח ערערה לבית הדין לעבודה בנצרת עקב שלילת זכאותן להבטחת הכנסה של שתי אחיות, תושבות העיר. זאת לאחר ששירות התעסוקה קבע, ללא הצדקה, כי הן "סרבניות עבודה", בעקבות הפנייתן בידי לשכת התעסוקה לעבודה, אשר בה הוצעו להן תנאי העסקה המנוגדים לחוק. את הערעור הגישה עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח.
שתי האחיות, מתכנתת מחשבים וקוסמטיקאית במקצוען, לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה ונרשמו כדורשות עבודה בלשכת התעסוקה בנצרת. בעת הפנייתן לעבודה, שאליה מתייחס הערעור, הן היו זכאיות לקצבת הבטחת הכנסה. בחודש יוני האחרון הן הופנו על ידי לשכת התעסוקה לראיונות עבודה. שם התברר להן, כי מדובר בשתי משרות בחנות בגדים ונעליים, וכי השכר שישולם להן עבור משרה מלאה (45 שעות שבועיות) עומד על 1,200 ש"ח, פחות ממחצית שכר המינימום הקבוע בחוק. שתי האחיות פנו לפקידי הרישום בלשכת התעסוקה בנצרת, ובכלל זה למנהל הלשכה, וניסו לברר האם הן חייבות לקבל את הצעת העבודה, המנוגדת לדרישות החוק. להפתעתן, הפגינו פקידי הרישום יחס עוין כלפיהן והאשימו אותן בחוסר רצון לעבוד. כיוון שחששו לאבד את זכאותן לקצבת הבטחת ההכנסה, וכיוון שלא היו מודעות לכך שאינן חייבות כלל לקבל את הצעת העבודה הבלתי חוקית, החליטו השתיים לקבל את ההצעה. האחיות הספיקו לעבוד בחנות במשך יום-יומיים, עד שהמעסיק החליט לא להמשיך את העסקתן, לא לפני שהספיק להתייחס אליהן בצורה בלתי הולמת ופוגענית ולהתעלם מהשגתן על גובה השכר, שאינו עומד בקנה אחד עם הוראות החוק.
כאשר חזרו האחיות ללשכת התעסוקה התברר להן לתדהמתן, כי נרשם שם כאילו הן סירבו לקבל את העבודה. עוד נודע להן, כי רישום זה נעשה באופן בלתי חוקי וללא ידיעתן, עת פנו אל לשכת התעסוקה כדי לברר האם מותר להן לסרב להצעת העבודה המדוברת. גם בדיון בוועדת הערר של שירות התעסוקה, שאותו הגישו בסיועה של עמותת "סאות אל-עאמל" (קול העובד), לא ניתנה לשתי האחיות הזדמנות ראויה להציג את טענותיהן, וחברי הוועדה לא התייחסו לטענותיהן בדבר השכר, הנמוך משכר המינימום. הוועדה החליטה להותיר את רישומן של האחיות כ"סרבניות עבודה" על כנו. זאת ועוד, מודגש בערעור, הפרוטוקולים של הוועדה נרשמו בכתב יד בלתי קריא לחלוטין, תופעה החוזרת על עצמה שוב ושוב בוועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בנצרת, ואשר מונעת מהעוררים לעמוד על נימוקי הוועדה ולבדוק את חוקיות השיקולים, שעומדים בבסיס החלטתה.
עו"ד בולוס מסבירה בערעור, כי רישומו של סירוב עבודה לשתי האחיות מהווה הפרה בוטה של החובה החוקית המוטלת על שירות התעסוקה, לאכוף את חוקי המגן של העובדים ולהגן על דורשי העבודה מפני הפרת זכויותיהם בידי המעסיקים. היא מוסיפה וטוענת כי חמורה במיוחד העובדה, שלשכת התעסוקה לא הבהירה לאחיות, בעקבות פנייתן, שהן רשאיות לסרב לעבודה. כמו כן חמורה העובדה, ששירות התעסוקה נמנע מלפעול כנגד המעסיק המפר את החוק, ואף הטיל על המתלוננות סנקציה כעונש על כך שביקשו לעמוד על זכויותיהן. יתר על כן, מדגישה עו"ד בולוס, שלילת קצבתן של האחיות נעשתה בניגוד מוחלט לחוק הביטוח הלאומי ותוך פגיעה חמורה בזכותן לקיום מינימלי בכבוד. גם הדיונים בוועדת הערר, היא מציינת, נעשו תוך פגיעה בזכות היסוד של המערערות להליך הוגן. לפיכך מתבקש בית הדין להורות, כי תושב למערערות קצבת הבטחת ההכנסה, שנשללה מהן. בנוסף מתבקש בית המשפט להעמיד את לשכת התעסוקה בנצרת על חובתה לקיים הליך הוגן בוועדת הערר, ובפרט – על חובתה לרשום את פרוטוקול הדיון וההחלטה בכתב קריא.
יש לציין, כי לאחרונה כבר נסוגה לשכת התעסוקה בנצרת מהחלטתה לרשום אישה אחרת כ"סרבנית עבודה", מאחר שלא התקבלה לקורס הכשרה מקצועית שלא תאם את השכלתה, רישום אשר נעשה גם הוא שלא כדין. רישום זה בוטל בעקבות ערעור, שהגישה עו"ד בולוס. עו"ד בולוס מציינת עוד את מצבן הקשה בתחום התעסוקה של נשים במגזר הערבי, דבר המביא שוב ושוב לניצולן בידי מעסיקים, לתשלום שכר הנמוך משכר המינימום, ולפגיעה בזכויות אחרות שלהן. דברים אלה עולים, בין היתר, במסמך מפורט שהכינה בנושא "השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה הישראלי – מכשולים והצעות לפתרון". היא מציינת שגם שירות התעסוקה, כפי שעולה משני הערעורים, מנצל את מצוקתן של נשים אלה, כשהוא מעניש אותן על אי התאמתן לקורסי הכשרה מקצועית שאליהם הן מופנות, או על כך שהן עומדות על זכויותיהן הבסיסיות.
