בג"ץ דן ב- 30.6.03 בעתירה, שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הבריאות, מנהל מקרקעי ישראל, המנהלה לקידום הבדואים, רשויות התכנון וקופות החולים. במהלך הדיון הטיחו שופטי בג"ץ ביקורת חריפה ברשויות המדינה על הסחבת החמורה בהקמת מרפאות ביישובים הבדואים הלא-מוכרים בנגב. העתירה הוגשה ביוני 2000 על-ידי עו"ד דנה אלכסנדר מהאגודה לזכויות האזרח, בדרישה להקים מרפאות של קופת חולים בשלושה כפרים בלתי מוכרים בנגב, ובדרישה שמשרד הבריאות יקבע כללים, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בדבר הקמת מרפאות, ויקים מרפאות בהתאם לכללים אלה ביישובים בדואים בנגב, שבהם אין מרפאה של קופת חולים. השופטים דורנר, טירקל ופרוקצ`יה הורו לבאת כוח המדינה, עו"ד אורית קורן, לדווח בתוך 60 יום על ההתקדמות בהליכים להקמת מרפאות בארבעה יישובים, ואף הביעו את דעתם לגבי לוח הזמנים הסביר לסיום ההליכים הללו.
בדיון הקודם בעתירה, אשר התקיים לפני שנה, נזף בית המשפט ברשויות המדינה הממונות על הקמת המרפאות. בהחלטתו קבע בית המשפט, ש"הקמת מרפאות ביישובי הבדואים היא צורך חיוני שעל המדינה לספק, וכך גם עולה מתשובתה". לבקשת המדינה הוחלט לדחות את הדיון למשך שלושה חודשים, כדי לאפשר לוועדות התכנון למצות את הליכיהן, והמדינה נדרשה למסור לוח זמנים להקמת המרפאות. בפועל, הליכי התכנון מוצו רק לגבי חלק מהמרפאות, וגם מרפאות אלה טרם הוקמו. למרות שחלפו שנה מאז ההחלטה ושלוש שנים מאז הוגשה העתירה, הוחל בהקמתה של מרפאה אחת בלבד, מתוך חמש, שהמדינה התחייבה להקים. גם בדיון שהתקיים אתמול הביעו השופטים את דעתם, כי מדובר בשירות חיוני, שעל המדינה לספקו, וכי התמשכות ההליכים אינה סבירה.
העותרים משתייכים לאוכלוסיה בת כ-75,000 אזרחים, החיים בנגב ביישובים שטרם הוכרו על-ידי המדינה. למרות שמציאות זו קיימת מאז קום המדינה, עד היום לא הקימו קופות החולים מרפאות ברובם המכריע של יישובים אלה, ובקשות חוזרות ונשנות לפתיחת מרפאות בכפרים נוספים נדחו בסחבת וללא נימוקים. עו"ד באנה שגרי-בדארנה מהאגודה לזכויות האזרח מציינת, כי בינתיים ממשיכים תושבי היישובים הבדואים בהם מדובר לסבול ממחסור חמור בשירותי בריאות נגישים, בניגוד למתחייב מחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
