האגודה לזכויות האזרח ערערה לאחרונה לבית הדין לעבודה בנצרת עקב שלילת זכאותה להבטחת הכנסה של תושבת כפר משהד שבגליל, לאחר ששירות התעסוקה קבע ללא הצדקה, כי היא "סרבנית עבודה". המערערת הופנתה פעמיים לקורסי הכשרה מקצועית, למרות שדרישות הקבלה לקורסים אלה כלל לא התאימו לכישוריה, ועל אף שאין באפשרותה להגיע למקום בו מתקיים הקורס. לאחר שלא התקבלה לקורסים אלה, בשל אי-התאמתה, רשם שירות התעסוקה את האישה כ"סרבנית עבודה", דבר שהביא לשלילת זכאותה להבטחת הכנסה במשך מספר חודשים. בערעור, שהוגש על ידי עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח, נכתב כי רישום ה"סירוב" נעשה שלא כדין, בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב ובשל שיקולים זרים.
המערערת, אישה כבת שלושים, הפסיקה את לימודיה בגיל מוקדם, לאחר שסיימה את כתה ה` בבית הספר היסודי. מאז היותה בת 17 ובמשך כשבע שנים היא עבדה במתפרה. מאז סגירת המתפרה, לפני שנים אחדות, היא אינה מצליחה למצוא עבודה אחרת, ולכן נרשמה כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה בכפר כנא. לאחר שלא נמצאה לה עבודה מתאימה, היא החלה לקבל קצבת הבטחת הכנסה. בראשית שנת 2002 היא הופנתה על ידי שירות התעסוקה לקורס הכשרה מקצועית. ועדת הקבלה של הקורס דחתה את מועמדותה, בשל השכלתה הבלתי-מתאימה, ולמרות שאי-הקבלה לקורס לא היתה תלויה בה, היא נרשמה בשירות התעסוקה כ"סרבנית", דבר ששלל ממנה את זכאותה להבטחת הכנסה במשך מספר חודשים.
בחודש נובמבר 2002 הופנתה האישה שוב לקורס להכשרה מקצועית, שדורש רמה של 9 שנות לימוד במתמטיקה והבנת הנקרא. בראיון הקבלה אמרה האישה, כי היא מעונינת להשתתף בקורס, אולם ציינה גם כי היא סיימה כתה ה` בלבד, וכי היא מתקשה להגיע למכללה בטמרה, שם מתקיים הקורס, כתוצאה מהיעדר תחבורה ציבורית מתאימה. כשחזרה ללשכת התעסוקה, התברר לה כי נרשם לה "סירוב עבודה", בטענה שהיא אינה רוצה לנסוע לטמרה, דבר שגרר אחריו ביטול מחודש של זכאותה להבטחת הכנסה למשך מספר חודשים.
בדיון בפני ועדת הערר סירבה הוועדה להשתכנע, כי לא מדובר בסירוב של האישה להשתתף בקורס, אלא באי-יכולתה להגיע אליו ובאי-עמידתה בתנאי הקבלה לקורס. עו"ד בולוס הגישה בשמה של האישה ערעור על החלטת ועדת הערר לבית הדין האזורי לעבודה. עו"ד בולוס מבהירה בערעור, כי אי השתתפותה של המערערת בקורס ההכשרה לא נבע מחוסר רצונה כלל ועיקר, אלא מדובר בחוסר התאמתה של המערערת לתנאי הקבלה לקורס. לכן, ההחלטה להפנותה לקורס הכשרה, כשידוע מראש כי היא איננה מוכשרת להשתתף בו, הנה בלתי סבירה באופן קיצוני ואף נגועה בחוסר תום לב. זאת ועוד, בערעור נטען כי אין זה סביר לבקש מהמערערת לנסוע לטמרה בהיעדר תחבורה ציבורית ממקום מגוריה אל המקום בו נערך הקורס.
עו"ד בולוס מציינת בערעור, כי מנתוניה של עמותת סאות אל-עאמל (קול העובד) עולה, כי העמותה טיפלה בשנת 2002 ובראשית 2003 ב-20 "סירובי עבודה", שנרשמו לדורשי עבודה באזור נצרת, לאחר שנשלחו לקורסי הכשרה, כשאין להם הכישורים הדרושים לכך, או לקורסים אליהם הם לא יכלו להגיע בשל תנאי התחבורה הציבורית באזור. דבר זה מעלה חשש, כי לא מדובר בטעויות מקריות, אלא במדיניות מכוונת של שירות התעסוקה. עוד נאמר בערעור, כי מספר רב של פרוטוקולים, שמתקבלים מוועדות הערר באזור נצרת, רשומים בכתב בלתי קריא לחלוטין, דבר שמקשה על דורשי העבודה שמתכוונים לערער על החלטת הוועדה, ומהווה הפרה של חובת ההנמקה המוטלת על רשויות המדינה ופגיעה בזכותו של העורר להליך הוגן.
בערעור מתבקש בית הדין לבטל את רישום האישה כסרבנית עבודה, ולהורות כי תושב לה קצבת הבטחת ההכנסה, אשר נשללה ממנה בלא כל הצדקה. כמו כן מתבקש בית הדין להנחות את שירות התעסוקה בדבר חובתו להפנות דורשי עבודה לקורסים המתאימים להם בלבד, הן מבחינת הכישורים הנדרשים להשתתפות בקורס והן מבחינת הנגישות הסבירה אליהם בתחבורה ציבורית. בית הדין מתבקש גם להבהיר לשירות התעסוקה את חובתו לקיים הליך הוגן בוועדת הערר, ולרשום את פרוטוקול הדיון וההחלטה בכתב קריא.
