האגודה לזכויות האזרח עתרה היום לבג"צ בשם דרור בוימל, צעיר בגיל גיוס המסרב לשרת בצה"ל מטעמי מצפון פציפיסטיים. העתירה הוגשה נגד שר הבטחון, הרמטכ"ל והפרקליט הצבאי הראשי, בדרישה לשחרר את בוימל מצה"ל ולהפסיק את צעדי הענישה החוזרים ונשנים כלפיו. את העתירה הגישו עורכי הדין אבנר פינצ`וק ושרון אברהם-ויס מן האגודה לזכויות האזרח.
בעתירה נטען, כי בעוד צה"ל ושר הבטחון פוטרים מדי שנה רבבות צעירים מחובת הגיוס, רבים מהם מטעמי אמונה דתית, הרי שהם נוקטים מדיניות של יד קשה במיוחד נגד בוימל וסרבני שירות אחרים בעלי אמונה פציפיסטית, וזאת אך ורק בשל הסיבה המצפונית העומדת מאחורי סירובם. במסגרת מדיניות זו בוחר צה"ל להעמיד את סרבני המצפון לדין פעם אחר פעם, כך שמיד עם שחרורם מתקופת מאסר אחת, הם נכלאים שוב בשל דבקותם בסירוב להתגייס.
בוימל, בן 19, פנה בטרם גיוסו לצה"ל אל שר הבטחון בבקשה שיפטור אותו מן השירות הצבאי על יסוד אמונתו הפציפיסטית, וביקש להמיר שירות זה בשירות אזרחי אשר לא ינגוד את צו מצפונו. לאחר שבקשתו נדחתה על ידי "ועדת מצפון" שחבריה באים כולם מתוך המערכת הצבאית, החליט בוימל לסרב להתגייס ונכלא שוב ושוב. אתמול סיים בוימל לרצות תקופת מאסר שישית ומאסר מצטבר של 168 ימים, והצטווה להתייצב שוב בבקו"ם היום. בעתירה מתבקש בית המשפט להוציא צו ביניים, שימנע מצה"ל לחזור ולהשליכו לכלא עד לסיום הדיון בעתירה.
בעתירה נטען כי סרבני שרות רבים נהנים מפטורים מוסדיים המעוגנים בחקיקה, בתקנות ובנהלים פנימיים של צה"ל ומשרד הבטחון. אחרים עושים זאת בדרכים שונות של "סרבנות אפורה" או זוכים לפטור לאחר שהם עומדים בפני "ועדת אי-התאמה" של צה"ל. בתי הכלא הצבאיים מלאים בסרבנים שונים ומשונים, שלאחר תקופת כליאה קצרה יחסית משיגים את הפטור המיוחל. על פי נתוני צה"ל, רק כ- 60% מן הגברים בגיל גיוס משרתים שירות סדיר מלא. 40% הנותרים משתחררים מסיבות שונות וממשיכים בשגרת חייהם מבלי לתרום תרומה כלשהי למדינה. על כן תמוהה התעקשותם של צה"ל ושל שר הבטחון להחמיר דווקא עם סרבני המצפון המעטים, דוגמת בוימל, המבקשים להמיר את השירות הצבאי בשירות אזרחי למען החברה.
עוד נאמר בעתירה, כי מדיניות הענישה שנוקט צה"ל כלפי בוימל וכלפי סרבני מצפון אחרים אינה סבירה, וכי היא פוגעת באורח קשה לא רק בסרבנים עצמם, אלא גם בעקרונות חוקתיים שונים, ובראשם – חירות האדם, זכותו לכבוד, חופש המצפון, חירות האמונה והביטוי והזכות לשוויון. הענישה החוזרת ונשנית, שאין יודע מתי תסתיים, נראית כניסיון לשבור את רוחו של בוימל ולהעבירו מאמונתו האיתנה. חומרתה אינה דומה כלל לקלות היחסית בה נוהגים צה"ל ומשרד הביטחון בסרבנים אחרים, ובהם סרבנים שאמונתם מושתתת על עקרונות דתיים. האגודה לזכויות האזרח טוענת, כי על הצבא לנהוג באמונתו של בוימל באותו כבוד שהוא חולק לאמונתם של אנשים דתיים. הדבקות המיוחדת שמגלה מערכת הביטחון בדיכוי חופש האמונה של סרבני המצפון מהווה פגיעה בכבוד האדם ובחופש המצפון והאמונה בישראל.
