25 ביוני 2000
השופט תיאודור אור הוציא צו על תנאי, המורה לשר הבריאות להשיב בתוך 45 ימים מדוע לא יוקמו מרפאות קהילתיות של קופות חולים בישובי הבדואים העותרים. כן נדרש משר הבריאות להשיב מדוע לא יקבע כללים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי להקמת מרפאות ומדוע לא יפעל על פי כללים אלה בישובים הערבים בנגב בהם אין מרפאות.
הצו ניתן בעתירה לבג"צ שהגישה בשבוע שעבר עו"ד דנה אלכסנדר מהאגודה לזכויות האזרח בישראל נגד משרד הבריאות. העתירה הוגשה בדרישה להקים מרפאות של קופת חולים עבור התושבים הבדואים בישובים הבלתי מוכרים, המונים מאות ואף אלפי בני אדם, וכי משרד הבריאות יקבע כללים, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בדבר הקמת מרפאות, ויקים מרפאות, בהתאם לכללים אלה, בישובים ערביים בנגב, שבהם אין מרפאה קהילתית של קופת חולים. האגודה הגישה את העתירה בשמם של לבאד אבו-עפאש, מוחמד אבו-קווידר ואיסחאק אבו-חמאד, המייצגים 3 ישובים בלתי מוכרים שבקשותיהם להקמת מרפאות סורבו. כן מיוצגים בעתירה המועצה האזורית לכפרים הערביים הבדואים הלא מוכרים בנגב, עמותת רופאים לזכויות אדם והפורום לדו-קיום בנגב.
העותרים הם חלק מאוכלוסיה של למעלה מ- 50,000 ערבים החיים בנגב בישובים שאינם מוכרים על-ידי המדינה. למרות שמציאות זו קיימת מאז קום המדינה עד היום הקימו קופות חולים ארבע מרפאות בלבד בישובים אלה, ובקשות חוזרות ונשנות לפתיחת מרפאות בישובים נוספים נדחו בסחבת וללא נימוקים. בעתירה נאמר, כי פריסת המרפאות בנגב היא בלתי-שוויונית, ואינה עומדת בדרישת החוק, כי שירותי בריאות יינתנו במרחק ובזמן סבירים ממקום מגורי המבוטח. כן נאמר בעתירה, כי המחסור המתמשך בשירותי בריאות קהילתיים עומד בסתירה לנתונים בדבר צרכי הבריאות של האוכלוסיה הערבית בנגב, והוא פוגע בזכותם של העותרים ושל תושבים ערביים נוספים לשוויון, לשירותי בריאות נגישים, ולכבוד. בדיקת האופן שבו נתקבלו ההחלטות במשרד הבריאות בנושא הקמת מרפאות בישובי הנגב הלא מוכרים מעלה, כי משרד הבריאות איפשר לרשויות הממונות על מדיניות היישוב של ערביי הנגב להשתמש בפריסת שרותי בריאות כאמצעי נוסף ליישום מדיניות זו. בכך מעל משרד הבריאות בתפקידו לשקוד על מתן שירותי בריאות נגישים, בהתאם לחוק, לכלל התושבים, ללא קשר למעמדם המוניציפלי, בהתאם לצרכיהם ולפי אמות מידה שוויוניות, נאמר בעתירה.
כך למשל ספורו של העותר הראשון, לבאד אבו-עפאש, יו"ר ועד הישוב ואדי אל-נעם, המייצג בעתירה את בני הישוב. כפר ואדי אל-נעם ממוקם מזרחית לכביש באר-שבע-ירוחם, מול אתר הפסולת רמת חובב, דרומית לכלא באר שבע. בישוב מתגוררים כ- 4,000 בני-אדם, כולם בני שבט אל-עזזמה. רוב התושבים הועברו (הם או הוריהם) על-ידי הממשל הצבאי לאזור זה בשנות החמישים. הישוב אינו מוכר, והוא אינו מחובר לתשתיות מים, חשמל, ביוב או לכל תשתית אחרת.
בישוב לא פועלת אף מרפאה של קופת חולים. התושבים מקבלים שירותים רפואיים בשלוש מרפאות שמרוחקות מן הישוב, כאשר מרביתם רשומים במרפאה בשגב שלום. כדי להגיע למרפאה בשגב שלום, על תושב ואדי אל-נעם להגיע ממקום מגוריו לכביש הראשי, מרחק של 1-4 ק"מ, כאשר למעט הדרך לבית הספר, יתר הדרכים בישוב אינן סלולות. בכביש הראשי עליו לנסוע כ- 20 ק"מ עד למרפאה בשגב שלום. אם התושב מצויד ברכב פרטי, תארך הנסיעה מביתו למרפאה כחצי שעה. ללא רכב פרטי, נדרש התושב להגיע ברגל לכביש הראשי (הליכה של חצי שעה עד שעה וחצי), וממנו לקחת אוטובוס לבאר שבע, שעובר בערך אחת לשלושים דקות. מבאר שבע עליו לקחת אוטובוס נוסף לצומת של שגב שלום, ומשם ללכת ברגל עוד כקילומטר עד למרפאה. דרך זו אינה אפשרית עבור אדם קשיש, הורה עם ילד קטן, או אדם חולה, ולכן אלה חייבים להמתין עד שמישהו יסיע אותם ברכבו לביקור למרפאה. יש תושבים הנאלצים לשכור רכב מבן הישוב, תמורת תשלום, על מנת להגיע למרפאה.
אף לעותרים הנוספים נגרם סבל יומיומי, בשל העדרן של מרפאות קופת חולים בכפריהם: כל בעיה רפואית, או אפילו חשש לבעיה רפואית, מצריכים היטלטלות ממושכת בדרכים, או נטילת חופשה של אחד מבני הישוב מהעבודה, כדי שיסיע ברכב פרטי את הנזקק או הנזקקת לבדיקה רפואית. כתוצאה ממצב זה, נדחים ביקורים למרפאה, בעיות רפואיות אינן זוכות לטיפול בזמן, ונגרם נזק לבריאות התושבים.
נתונים על מצב הבריאות בנגב מצביעים על רמת תחלואה ותמותה גבוהה באופן משמעותי, בקרב ערביי הנגב, יחסית ליהודי הנגב ולאוכלוסיה הכללית. כך למשל, בשנת 1995, שיעור תמותת התינוקות בקרב האוכלוסיה הערבית בנגב היה 10.8 ל- 1,000 לידות, כאשר לגבי תושבי הישובים הלא-מוכרים, הוא עמד על 13.1 ל- 1,000. זהו שיעור הגבוה למעלה מפי-שתיים משיעור תמותת התינוקות (לשנת 1993) בקרב האוכלוסיה היהודית בנפת באר שבע, שעמד על 6.2 ל-1,000. גם תמותת ילדים (גילאי 1-4) גבוהה יותר בקרב האוכלוסיה הערבית בנגב מאשר באוכלוסיה היהודית. שיעור התחלואה במחלות זיהומיות, אצל ילדים ומבוגרים כאחד, גבוה באופן משמעותי באוכלוסייה הבדואית מאשר באוכלוסייה היהודית באותו אזור.
אין בישראל בעיה כללית של נגישות למרפאה קהילתית, ההיפך הוא הנכון: קיימת פריסה רחבה של מרפאות, כאשר 88% מהאוכלוסייה מגיעים לרופא המשפחה שלהם תוך רבע שעה. כך גם המצב בנגב: ישובים יהודיים באזור, הדומים לישובי העותרים בגודלם ואף הקטנים מהם, נהנים ממרפאה קהילתית שנמנעת מן העותרים. כך למשל, הישוב נבטים: המושב מונה 673 נפשות, כלומר הוא קטן משלושת ישובי העותרים. הישוב מצוי במרחק של כ- 12 ק"מ מבאר שבע, בדרכים סלולות. בתוך הישוב פועלת מרפאה של קופת חולים כללית, הנמצאת במרחק של דקות ספורות מכל מקום בישוב.
עו"ד אלכסנדר מציינת בעתירה, כי חובת משרד הבריאות לאשר הקמת מרפאות בישובים הערבים הכפריים הבלתי-מוכרים, לפי קריטריונים שוויוניים של נגישות סבירה, נובעת מחוק ביטוח בריאות ממלכתי. חוק זה מחייב אספקת שירותי בריאות בזמן ובמרחק סבירים ממקום מגורי המבוטח. שאלת המעמד המוניציפאלי של הישוב – מוכר או לא מוכר – אינה רלוונטית כלל לחובת משרד הבריאות וקופות החולים לספק שרותי בריאות בהתאם לחוק. בכך שמשרד הבריאות, בעת קבלת החלטות על מתן שרותי בריאות, מסתמך על המלצת מינהלת הבדואים שמנסה לקדם את תוכניתה ליישוב הבדואים במספר עיירות, משרד הבריאות שוקל שיקולים זרים לתפקידו, שהוא הספקת שרותי בריאות לכלל תושבי המדינה באופן שוויוני.
לפי העתירה, שר הבריאות נמנע מלקבוע כללים, כפי שהוא מוסמך לעשות על פי חוק בריאות ממלכתי, בדבר פריסת מרפאות. כמו כן, לא נערכה בדיקת צרכים מקיפה, כדי לקבוע היכן חסרות מרפאות בישובים הערבים בנגב. כתוצאה מהיעדר כללים, מושפעות ההחלטות בדבר הקמת מרפאות משיקולים זרים ופסולים ונוצרת מציאות של הפלייה קשה באספקת שירותי בריאות. מהנתונים שמובאים בעתירה ברור, כי הישובים הבדואים בנגב מופלים לרעה בהספקת שירותי בריאות קהילתיים. הפריסה הרחבה שקיימת במדינת ישראל של מרפאות קהילתיות של קופות חולים, פוסחת על אוכלוסיית הישובים הבלתי מוכרים בנגב.
עו"ד אלכסנדר מדגישה, כי משמעות אי-קיום חובות המשיבים המפורטות לעיל היא פגיעה בזכות היסוד של העותרים, ושל תושבים נוספים שבמצב דומה, לשירותי בריאות. פגיעה זו משליכה על זכויות יסוד נוספות: לחיים, לשלמות הגוף, ולכבוד. הזכות לטיפול רפואי הוכרה כזכות אדם לכל דבר, בשורה של מסמכי יסוד בינלאומיים שמדינת ישראל חתומה ואמונה עליהם.
