חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון), התשע"ו-2016
תזכיר החוק, שקדמה שרת המשפטים איילת שקד, ביקש להטיל שורה של חובות על עמותות שעיקר המימון שלהן מגיע מ"ישות מדינית זרה" (מדינות זרות, האיחוד האירופי, האו"ם, קרנות ממשלתיות וכיוצ"ב). הנוסח המקורי של ההצעה ביקש בין היתר לחייב את העמותות שעליהן יחול החוק להצהיר על כך בכל פרסום ציבורי, ולחייב את נציגיהן לשאת תג מיוחד המסמן אותם.
הצעת החוק עברה בוועדת השרים לחקיקה ב-27.12.2015. בעקבות הצהרתו של ראש הממשלה נתניהו ולקראת הקריאה הראשונה פורסם נוסח מעודכן שלא כלל את תג הזיהוי או תחולה של חוק הלוביסטים, כפי שהיה בנוסח הקודם. לעומת זאת, המימון הנדרש של 50% תרומות מישויות מדיניות זרות נשאר על כנו, ולא יחול על תרומות מהשקל הראשון כפי שהצהיר נתניהו – זאת כנראה כדי למקד את סוג הארגונים שעליו יחול החוק.
החוק שאושר בסופו של דבר הוא לכאורה פחות גרוע מזה שהוצע בהתחלה, מכיוון שהוא לא כולל את חובת נשיאת התג ואת הצורך להצהיר על המימון בתחילת כל ישיבה. אלא שעצם קיומו בספר החוקים נועד לפגוע בארגונים מסוג מסוים מאד, וימנע מהם לפעול בגאווה למען החברה בישראל.
האגודה לזכויות האזרח התנגדה להצעת החוק בכל שלבי החקיקה, וטענה כי היא בלתי ראויה ואנטי דמוקרטית, ופוגעת בזכויות יסוד. מטרת הצעת החוק איננה הגברת השקיפות, אלא רדיפה פוליטית של עמותות ספציפיות וסימונן באות קין. בכך דומה ההצעה לכמה וכמה הצעות חוק שעלו בשנים האחרונות במטרה לפגוע בעמותות בעלות אג'נדה שונה מזו של הממשלה. ההצעות הקודמות לא קודמו בסופו של דבר עקב פגיעתן הקשה בדמוקרטיה.
החוק הקיים כבר מחייב את העמותות בשקיפות. הן מחויבות לדווח על כל תרומה העולה על 20 אלף ש"ח, על זהות התורם, ומחויבות לדווח ארבע פעמים בשנה באופן ספציפי ובולט על תרומות שמגיעות ממדינות זרות. לכן כל מטרת הצעת החוק היא לפגוע בלגיטימציה ובפעילות של עמותות שמזוהות עם השמאל הפוליטי וארגוני זכויות אדם, ותפורה למידותיהן. לעומת זאת, אין שום ניסיון להגביר לכאורה את השקיפות בקרב עמותות המקדמות אג'נדה ימנית שמקבלות תרומות מארגונים ומאנשים פרטיים זרים, שבמקרים רבים אף נשארים חסויים.
מהצעת החוק עולה גם שהארגונים שמקבלים תרומות ממדינות זרות כביכול משרתים אותן. זוהי תפיסה הפוכה למציאות. כל ארגון קובע את סדרי העדיפויות שלו ומחליט מהן הפעולות שהוא רוצה לנקוט, ורק לאחר מכן פונה לגופים שונים, כולל מדינות זרות, כדי לממן זאת. הניסיון לסמן את הארגונים ככאלו שפועלים מטעם המדינות הזרות מטעה ומהווה שלב נוסף במסע ההשמצה נגד ארגוני החברה האזרחית.
החופש לבקר את השלטון, לפקח על פעילותו ולסייע למי שנפגע ממנו הם דרכי פעולה חיוניים בדמוקרטיה. לצערנו, מי שמוביל את ניסיונות הפגיעה הללו הם גורמים בכירים ביותר בכנסת ובממשלה, שמנסים להשתיק ולשתק את הביקורת על המדיניות שלהם. בכך הם גם פועלים בניגוד לאמנות בינלאומיות שמדינת ישראל חתומה עליהן ושמבטיחות הגנה על זכויות האדם ועל מי שפועל לשמירה עליהן. למרבה האירוניה, ממשלת ישראל משתבחת בדו"חות שהיא מגישה לאו"ם בחופש הפעולה של ארגוני זכויות אדם ובשיתוף הפעולה שלה איתם, אך בו זמנית מנסה להצר את צעדיהם.
סטטוס: הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית ב-11.7.2016.
נוסח מתוקן של הצעת החוק, ינואר 2016
נוסח לקריאה שניה ושלישית, יולי 2016
עמדת האגודה:
הודעה לעיתונות: תגובת האגודה לזכויות האזרח לחוק לסימון עמותות, יולי 2016
פניית האגודה לחברי הכנסת לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה, ינואר 2016 | תקציר עמדת האגודה
ידיעון האגודה: אז מה כל כך גרוע ב"חוק הסימון"?, נובמבר 2015
עמדת האגודה – פנייה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, נובמבר 2015 | תקציר עמדת האגודה
עמדות ארגונים עמיתים:
מכתב ארגונים לחברי הכנסת, מאי 2016
עמדת עמותת מנהיגות אזרחית, דצמבר 2015
פניית המכון הישראלי לדמוקרטיה לשרת המשפטים, נובמבר 2015
פניית ארגונים לחברי הכנסת, נובמבר 2015
קישורים:
פורסם נוסח מרוכך לחוק העמותות: הנציגים לא יחויבו לשאת תגים בכנסת, הארץ, 19.1.2016
הכנסת אישרה את חוק העמותות בקריאה שלישית בתום דיון מרתוני, הארץ, 12.7.2016.
