CC-BY-NC-SA 2.0 (adapted): BernieCBעל פי תיקון לחוק מד"א, שנכנס לתוקפו בשנת 2013, מד"א מוסמך לגבות תשלום עבור נוכחותו באירוע ציבורי או המוני (סעיף 7א(ד) לחוק). עם זאת, החוק אינו מגדיר מהו "אירוע ציבורי או המוני", ובפרט האם חובת התשלום חלה גם על אירועים שמטרתם המובהקת היא מימוש הזכות לחופש הביטוי ומחאה (להבדיל, למשל, מאירועים מסחריים).
מטבע הדברים, גורם התשלום מהווה שיקול משמעותי בעבור מארגני אירועים ציבוריים, ולרוב הם יפנו אל הספק הזול ביותר. יצוין, כי אין חובה לשכור את שירותי העזרה הראשונה באירועים אלה דווקא ממד"א, ולכאורה מד"א מתמודד על מתן שירותי אבטחה רפואית מול ספקי שירות אחרים. עם זאת, מד"א הוא הספק הגדול ביותר של שירותי עזרה ראשונה בארץ, חלק מתקציבו ממומן על ידי המדינה, ובכובעו כגוף הרגולטיבי של סידורי העזרה הראשונה באירועים הוא יכול להציע תעריפים אטרקטיביים יותר למארגני האירועים – תעריפים שחברות פרטיות יתקשו להתחרות בהם. בכך יש למד"א גם השפעה ייחודית על קביעת המחיר המקובל בשוק עבור הצבת שירותים רפואיים באירועים. יתרה מזאת, בהיותו ספק השירות המרכזי בתחום וגם הגורם המוסמך על פי חוק לקבוע את סידורי העזרה הראשונה הנדרשים, ברור כי קיים פה ניגוד עניינים מובהק, אשר יש צורך, לכל הפחות, לצמצם אותו למינימום האפשרי.
נוסף על כך, בשל היעדר חובה לקבוע תעריפים ברורים ואחידים בעניין, תחנות מד"א ברחבי הארץ מחליטות על דעת עצמן האם לגבות תשלום עבור הצבת שירותים רפואיים באירועים ציבוריים שונים שמתקיימים במרחב הציבורי ומה גובה התשלום שיידרש, ואינן פועלות על פי קריטריונים ברורים בעניין זה. לעיתים אף מעניקה אותה תחנה הנחה לאירוע מסוים ובשנה לאחר מכן קובעת הנחה אחרת.
לעמדת האגודה לזכויות האזרח, הטלת תשלום עבור שירותים רפואיים בעבור אירועים שמטרתם המובהקת היא מימוש זכויות חוקתיות, כגון הפגנות ואירועי מחאה, מהווה מעמסה כספית שעלולה להרתיע את המארגנים, בעיקר דלי אמצעים, מלקיים את האירוע, ובכך מהווה פגיעה בחופש הביטוי והמחאה. כך למשל, פנתה האגודה למד"א בנוגע לדרישת תשלום בעבור הצבת אמבולנסים במצעד הגאווה בחיפה. בפנייתה ביקשה האגודה לפטור את מארגני המצעד מדרישת התשלום, מכיוון שמדובר באירוע בעל אופי חברתי ופוליטי. מתשובת מד"א עולה כי לתפיסת הארגון הוא מוסמך לגבות תשלום גם עבור שירותים הניתנים לאירועים פוליטיים או אירועים שמטרתם להעביר מסר חברתי.
לעמדת האגודה יש להבחין בין סוגי האירועים השונים המתרחשים במרחב הציבורי. בעוד שדרישה לתשלום בגין שירותי מד"א באירועים ציבוריים המתקיימים דרך עסק ונועדו לשם עינוג הציבור סבירה והגיונית, יש להתייחס באופן שונה להפגנות ואירועים ציבוריים אחרים שמטרתם להעביר מסר מדיני או חברתי. ביום 11.10.14 פנתה האגודה בנושא אל משרד הבריאות. בפנייה הציגה האגודה את עמדתה, לפיה יש לפטור מארגני הפגנות ואירועי מחאה מתשלום עבור נוכחות מד"א באירוע, וביקשה כי יוצאו הנחיות מטעם משרד הבריאות שיקבעו באופן מפורט וברור את הנסיבות שבהן יחול הפטור כאמור, וזאת באירועים ציבוריים מהסוג שפורט לעיל. בנוסף, ביקשנו לדעת מהו התשלום המרבי אותו מוסמכת מד"א לגבות עבור שירותים הקבועים בסעיף 7א(ד) לחוק, היכן וכיצד מפורסם נתון זה לציבור כפי שמתחייב מהחוק. כן ביקשנו לדעת אם קיימים כללים לעניין הנחות או פטורים עבור שירותי מד"א, ומהן דרכי הפנייה לקבלת פטור או הנחה. לבסוף, ביקשה האגודה לדעת מהם הקריטריונים והכללים לפיהם קובעת מד"א את היקף הסיוע הרפואי הנדרש בכל אירוע ציבורי או המוני, וביקשנו לקבל לידינו גם אותם.
ביום 21.1.15 התקבלה תשובתה של אגודת מגן דוד אדום לפנייתנו, בו ציינה מד"א כי בעקבות תיקון לחוק מד"א היא מוסמכת לגבות תשלום עבור שירותים רפואיים שאינם שירותי חירום, לרבות עבור נוכחותה באירוע ציבורי או המוני. לעמדתה, אירועי הפגנה או מחאה נכנסים בגדר המונח אירוע ציבורי או המוני, ולכן אין מקום לקביעת הנחיות הפוטרות מתשלום ליווי של מד"א בהפגנות. עוד ציינה מד"א בתשובתה, כי היא מגלה התחשבות בעובדה כי מדובר במבקשים הרוצים לממש את זכותם להפגין ודורשת תשלום מידתי, סביר והוגן בגין שירות הסיוע הרפואי, שהינו מופחת בהרבה מהסכום המרבי הנקוב בתעריפים, ובכך יש להקל על המעמסה הכספית של המבקשים ולצמצם להם עלויות, רק כדי לאפשר להם לקיים את חופש הביטוי והמחאה.
לתשובתה אגודת מגן דוד אדום צורף נוהל מד"א לקביעת הסיוע הרפואי באירועים ציבוריים, לגביו ציינה מד"א בתשובתה כי השיקולים לקביעת היקף הכוחות הנדרש משתנים בהתאם למיקום האירוע, אופי האירוע, הלכי הרוח והאווירה הציבורית והאיומים שמשפיעים על ביטחונם ועל שלומם של המשתתפים, המסרים שמביעים המשתתפים, רמת הסיכון שקבעה משטרת ישראל, ושלל שיקולים נוספים.
בתשובת משרד הבריאות מיום 12.2.15, צוין כי מד"א מוסמכת לקבוע כללים למתן הנחות או פטורים רק בשל מצב בריאותי או כלכלי של המבקש, ועל כן אין בסמכותה לפטור או לתת הנחה מתשלום רק בשל אופיו של האירוע. עוד צוין בתשובה כי מארגני האירועים אינם מחויבים להזמין את השירות הרפואי לאירוע ממד"א, אלא מכל חברה המספקת שירותי עזרה ראשונה. עם זאת, הודה משרד הבריאות בתשובתו כי בקביעת הסידורים הרפואיים הנדרשים לצורך קיום האירוע (הנעשית רק על ידי מד"א על פי החוק), ישנם מצבים שבהם סידורי העזרה הראשונה המתחייבים מגודלו או אופיו של האירוע, הם כאלו שרק מד"א יכולה לספק, ובמקרה כזה אכן עשוי להתעורר חשש לניגוד עניינים. על אף ניגוד עניינים זה, הוחלט להותיר את המצב על כנו בשל הסכנה לפגיעה חמורה בבריאות הציבור, תוך ניסיון למזער את החשש לניגוד עניינים כאמור, באמצעות כלים שונים.
לתשובת משרד הבריאות צורפו תעריפי מד"א להסעות שאינן חירום, כולל המחיר המירבי לסידורי עזרה ראשונה באירועים ציבורים כפי שנקבע על ידי מד"א.
ביום 22.2.15 שלחה האגודה את תגובתה לתשובת משרד הבריאות, ובה ציינה כי למד"א אין כל סמכות מפורשת בחוק לגבות תשלום עבור אירועים שבליבת חופש הביטוי, וכן בהעדר הסדרה של גובה התשלום ומתן פטור ו/או הנחה מתשלום כמתחייב בחוק, נפגעת קשות זכות המחאה עוד צוין, כי ללא כללים מוסדרים עלולים להתרחש עוד ועוד מקרים של "אי הבנה פנימית במד"א" כפי שאירע בעבר, וכך יינתן פטור או הנחה עבור אירוע מסוים בעיר אחת בעוד שאירוע דומה בעיר אחרת יחויב במלוא התשלום. לעניין הקריטריונים לקביעת היקף הכוחות הנדרש באירוע, ציינה האגודה, כי לצד תעריפים אחידים שקובעים את עלותו של כל מרכיב הנדרש באבטחה (אמבולנס, חובש, פאראמדיק וכולה), הרי שהיקף האבטחה שיידרש בכל אירוע תלוי בנסיבות כגון המרחב הציבורי שבו מתקיים האירוע, הלכי הרוח והאווירה הציבורית וכולה. גם על פי נוהל מד"א בדבר קביעת היקף הסיוע הרפואי באירועים ציבוריים עולה, כי ככל שמטרת האירוע הינה פוליטית יותר ובעלת פוטנציאל גבוה יותר לעימות, או מרוחק יותר ממרכזים רפואיים הוא יוגדר ברמת סיכון גבוהה יותר, ובהתאם לכך הכוחות הרפואיים שיידרשו לאבטח אותו יהיו גדולים יותר. משמעות שיקול הדעת שמוסמכת מד"א להפעיל על מנת לקבוע את היקף הכוחות הנדרש על פי קריטריונים אלה, הוא הטלת מעמדה כספית גדולה דווקא על אירועים בעלי אופי "לעומתי" או אלה הנערכים במקומות פריפריאליים, מאורגנים על ידי קבוצות אוכלוסייה דלות אמצעים, אשר מורחקות מאור הזרקורים התקשורתי והציבורי, וקיום הפגנות ואירועי מחאה הן הדרך המרכזית שפתוחה בפניהם כדי להשמיע את קולן, לעורר דיון ציבורי ולעמוד על מימוש זכויותיהן הבסיסיות ביותר. מדובר בפגיעה קשה, על בסיס יכולת כלכלית או על בסיס תוכן הביטוי ומידת ההתנגדות שהוא מעורר, ובזכות ההפגנה והתהלוכה.
בנוסף, דווקא מצבים אלה נופלים בגדר מצבים שבהם סידורי העזרה הראשונה המתחייבים מגודלו או אופיו של האירוע הם רק כאלה שמד"א יכולה לספק. למרות ניגוד העניינים העולה בין סמכותה של מד"א לקבוע את סידורי העזרה הראשונה לבין היותה גוף מתחרה בגופים אחרים, מד"א נותרה מונופול באירועים אלה. לפיכך בקשנו כי קביעת התעריף לתשלום מאת מארגני אירועי מחאה עבור שירותיה של מד"א לא ייקבע על פי תוכן הביטוי, מידת ההתנגדות שהוא מעורר, מיקום האירוע או קריטריונים נוספים המבוססים על מסריו של האירוע ואופיו, אלא על פי קריטריונים ניטראליים בלבד, כגון מספר המשתתפים באירוע, גילם, צפיפות וכולה. ככל שמד"א תחליט שיש להציב כוחות גדולים יותר בשל אופיו של האירוע, אין להטיל את העלות הנוספת הנדרשת לשם תגבור הכוחות על מארגני ההפגנה.
ביום 24.2.15 התקבלה תשובתו השנייה של משרד הבריאות. בתשובה נדחו טענות האגודה ונטען כי סמכותה של מד"א לגבות תשלום עבור נוכחותה באירוע ציבורי או המוני אינה מותנית בקביעת קריטריונים למתן הנחות או פטורים וממילא, אין בסמכותה לקבוע קריטריונים אלה לפי אופיו של האירוע. עוד נטען כי היקף סידורי האבטחה כפי שנקבע בנוהל נקבע על פי תמחור יחידות האבטחה הנדרשות ולא על פי הערכת הסיכון, וכי אין לצפות ממד"א לסבסד את עלות הסידורים הנובעת מאופי האירוע.
ביום 28.6.15 נשלחה תשובת האגודה לתגובת משרד הבריאות. בתשובה טענה האגודה כי יש לקרוא את הסמכות הקבועה בחוק מד"א בדבר מתן פטור או הנחה מתשלום, במשולב עם הוראות הפסיקה, אשר מלמדות על האיזון הראוי בין שני שיקולים מרכזיים- מחד, ההצדקה לדרוש מגוף שיוזם אירוע ציבורי לשאת בנטל הכלכלי שאירוע זה יוצר, ומאידך החובה לאפשר לפרט או לקבוצה לממש את זכויותיהם החוקתיות בהן חופש הביטוי ומחאה. על כן, את השיקול הנוגע ל"מצבו הכלכלי" של המבקש המופיע בחוק, יש לפרש באופן רחב, כמכוון להקל גם את החסם הכלכלי הניצב בפני מי שמבקש לממש את זכויותיו החוקתיות באמצעות עריכת אירוע ציבורי או המוני. בתשובתנו הפננו לפסיקת בג"ץ בה נקבעו קריטריונים שבאמצעותם ניתן לערוך את ההבחנה המבוקשת בין סוגי האירועים השונים, כך שככל שהאירוע עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה, ובפרט באירועים בהם משמשת מד"א כמונופול, יש לשקול בחיוב מתן פטור או הנחה משמעותית ביותר למארגני האירוע. אשר למקור הסבסוד של אותו פטור או הנחה, ציינה האגודה שעניין זה צריך להיפתר בין מד"א למשרד הבריאות. משרד הבריאות, בתור רשות שלטונית, הממונה על ביצוע חוק מד"א והמפקח על פעילותה ומשתתף בתקצובה, אינו רשאי להתנער מאחריות בעניין זה.
לפנייתנו האחרונה טרם נתקבלה תשובה.
במקביל לפניית האגודה למשרד הבריאות באשר לקביעת כללים בעניין פטור או הנחה מתשלום עבור השתתפות מד"א באירועי מחאה, פנתה האגודה ביום 7.6.15 אל משרד הפנים בעניין סמכותה של מד"א לקבוע סידורי עזרה ראשונה באירועים ציבוריים או המוניים. בפנייה צוין כי לעמדת האגודה, הקריטריונים המשמשים את מד"א כיום לקביעת היקף הסיוע הרפואי הנדרש באירועים אלה פוגעים באופן משמעותי בחופש הביטוי (באופן שפורט לעיל). עוד ציינה האגודה כי חלק מן השיקולים המופיעים בנוהל ובתשובת מד"א, כגון הערכת רגישות המסרים שמביעים המשתתפים, פוטנציאל התפרעות הקהל, סיווג האיזורים השונים כמסוכנים יותר וכמסוכנים פחות – מחייבים מומחיות, ידע וניסיון שנמצאים בידי המשטרה, שהיא הגוף היחיד המוסמך על פי חוק לרשות הפגנות ואירועי מחאה ולשקול לשם כך שיקולים של שמירה על הסדר הציבורי. לעומת מד"א, למשטרה אף אין כל תמריץ כלכלי, בניגוד למד"א, העלול להוות שיקול זר בעת בחינת שיקולים אלה.
לפיכך, בקשנו כי שר הפנים (הממונה על ביצוע חוק הבטיחות במקומות ציבורים ועל תקנותיו) יורה על ביטול נוהל מד"א לקביעת הסיוע הרפואי באירועים ציבוריים, ותחתיו יקבע בתקנות אמות מידה ברורות ומפורטות הכוללות את הקריטריונים שעל מד"א לשקול על מנת לקבוע את היקף הכוחות באירוע. עוד ציינו, כי יש להבהיר בתקנות כי אלה אמות המידה הבלעדיות שעל פיהן יש לקבוע את היקף הכוחות, על מנת למנוע כניסתם של שיקולים המבוססים על מסריו של האירוע ועל אופיו (כגון תוכן הביטוי, מידת ההתנגדות שהוא מעורר, הלכי הרוח והאווירה הציבורית, מיקומו הגאוגרפי של האירוע וסיווג רמת הסיכון הנובעת ממנו), המופיעים בכללים הנוכחיים. לפנייה זו טרם נתקבלה תשובה.
