:(CC BY 2.0 (adapted Leszek Leszczynskiעס"ק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית קלנסווה
עו"ד: אבנר פינצ'וק
עיריית קלנסווה החליטה להנהיג שעון נוכחות ביומטרי כאמצעי לרישום נוכחות בעבודה. העובדות וההסתדרות פנו לבית הדין לעבודה, אך זה דחה את התביעה וקבע, ש"אין בשימוש בשעון המבוסס על טביעות אצבע של העובדים, משום פגיעה בעובדים, בפרטיותם ובכבודם". ההסתדרות ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי.
האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד ביקשו להצטרף לדיון בערעור בבית הדין הארצי לעבודה כ"ידיד בית המשפט". בבקשה טענו הארגונים כי פסק הדין הוא חסר תקדים במובן זה שהוא מתיר למעסיק, בלא הנד עפעף, לחצות את קו הגבול שקיים בינו לבין גוף העובדת. התוצאה הישירה תהיה שימוש נרחב בביומטריה של העובדות, ועקב כך – פגיעה בפרטיות, באוטונומיה הגופנית ובכבוד האדם של העובדת. אבל ישנן גם השלכות עקיפות שהן חמורות לא פחות. ניסיון החיים מלמד שהתשוקה לפקח ולשלוט מולידה מדי יום חידושים ו"פטנטים", שרק אתמול לא העלינו על הדעת אותם, ולא כל שכן את האפשרות שיהפכו לחלק מהפררוגטיבה הניהולית. וכל אימת שטכנולוגיה חדשה מוכנסת לשימוש במקומות העבודה, הדבר נעשה בדרך של "הנחתה" ותוך התעלמות ממושכלות יסוד ומהעקרונות שנקבעו בחוק הגנת הפרטיות ובפסיקה בכל הנוגע להגנת הפרטיות במקום העבודה. פסק הדין, ובעיקר הקביעה, לפיה יכול המעסיק להחליט על פגיעה בפרטיות העובדות "באופן בלעדי ומבלי להיוועץ" עלול לשמש כלגיטימציה לפרקטיקות אלו.
בבקשה התייחסו הארגונים גם להיבט המגדרי של הסוגיה. בית הדין ציין, ש"העובדים, שהנם ברובם נשים בדרגות שכר נמוכות, רואים ב[התקנת השעון הביומטרי] מעשה של השפלה, ביזיון וחוסר אמון", אך הוסיף: "נראה כי תחושה סובייקטיבית זו של עובדים בודדים אינה נחלת הכלל – הראיה כי עובדים רבים במשק […] חותמים מדי בוקר וערב באמצעות טביעת אצבע". בכך נתן בית הדין עדיפות לפרקטיקות דכאניות ולא חוקיות של המעסיקים על פני עדות העובדות אודות הפגיעה שנגרמת להן. מרבית התלונות שמגיעות לאגודה ולקו לעובד בהקשר של פרטיות במקום העבודה הן של נשים – נשים שמבטאות חוסר אונים ותחושת השפלה הן בשל החשיפה והמעקב, והן בשל האופן שבו המעסיק כפה עליהן "להסכים" להם. לנוכח המציאות המצערת שבה שיעור הנשים הולך ופוחת ככל שמטפסים במעלה המדרג הארגוני – יוצא שבדרך כלל נשים הן אלו שמבטאות "תחושות סובייקטיביות" ו"מגוחכות" בעיני המעסיק, וגברים הם אלה שקובעים את "העובדות בשטח".
דיון בערעור התקיים במאי 2015. לקראת הדיון הוגשה לבית המשפט עמדת היועץ המשפטי לממשלה.
ב-15.3.2017 קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור שהגישה ההסתדרות, וביטל את פסק הדין שהכשיר את השימוש שעשתה עיריית קלנסווה בשעון הנוכחות הביומטרי. בית הדין קבע שכפייתן של עובדות העירייה למסור טביעת אצבע לצורך הפעלת שעון נוכחות ביומטרי מהווה פגיעה שלא כדין בפרטיותן ובזכותן לאוטונומיה. העירייה הצטוותה להפסיק את השימוש בשעון הביומטרי בתוך 30 ימים, ולמחוק את כל המידע הביומטרי שנאסף מהעובדות ומהעובדים.
ערעור, אפריל 2014
בקשת האגודה וקו לעובד להצטרף לדיון כ"ידידות בית המשפט", יולי 2014
עיקרי טיעון מטעם המערערת, יולי 2014
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, מרץ 2015 (הודעה לעיתונות)
עמדת "ידידות בית המשפט", אפריל 2015
פסק דין, 15.3.2017
הודעות לעיתונות:
אין לחייב עובדים לתת טביעת אצבע לצורך שעון נוכחות, מרץ 2017
שעון נוכחות ביומטרי: היועץ המשפטי לממשלה מצטרף לעמדת האגודה, מרץ 2015
קישורים:
אמרי סדן, בית הדין הארצי לעבודה: אסור לחייב עובדים להחתים נוכחות עם טביעת אצבע, וואלה, 15.3.2017
