משפטנים ישראלים: מִנעו את הגירוש מדרום הר חברון

שורת משפטנים ישראלים פנתה לראשי מערכת המשפט הישראלית במכתב פתוח במחאה על הכוונה לגרש כאלף תושבים פלסטיניים מאזור מסאפר יטא, בדרום הר חברון (באזור הידוע כ"שטח אש 918"). המשפטנים הדגישו כי גירושן של המשפחות ממעונן, בו הן מקיימות אורח חיים ייחודי מזה דורות רבים, הוא פגיעה בוטה בזכויות האדם והפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, וקראו למדינת ישראל לעמוד במחויבויותיה המשפטיות והמוסריות כלפיהם.

במכתב לשרת המשפטים ציפי לבני, ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין ולפרקליט המדינה משה לדור, הביעו המשפטנים את תמיכתם בחוות דעת משפטית בנושא שנכתבה על ידי הפרופסורים איל בנבנישתי, דוד קרצמר ויובל שני, שהוגשה לבג"ץ במסגרת עתירתם של  תושבי האזור לבג"ץ נגד גירושם. חוות הדעת קובעת כי העברת התושבים הפלסטינים ממקום מגוריהם היא הפרה של המשפט הבינלאומי.

החותמים על המכתב:

פרופ' קנת מן, פרופ' יוסי דהאן, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, פרופ' איל גרוס, פרופ' רועי קרייטנר, פרופ' ליאורה בילסקי, פרופ' מני מאוטנר, פרופ' ישי בלנק, פרופ' איסי רוזן צבי, פרופ' נטע זיו, פרופ' שי לביא, פרופ' גיא דוידוב, פרופ' אלון הראל, פרופ' מיכאל קרייני, פרופ' דוד אנוך, פרופ' תומר ברודי, דר' גיא הרפז, פרופ' ארנה בן נפתלי, פרופ' עלי זלצברגר, פרופ' אילן סבן, פרופ' פניה עוז-זלצברגר, פרופ' חיים גנז, דר' דפנה הקר, פרופ' מיכאל בירנהק

 

נוסח העצומה:

 

 

רקע:

בנובמבר 1999 פונו כ-700 תושבים פלסטינים של שנים עשר כפרים בדרום הר חברון מכפריהם ההיסטוריים, לאחר שצה"ל הכריז על האזור שטח אש. הטענה שהציג צה"ל הייתה שהאנשים האלה אינם תושבי קבע של שטח האש, המכונה "שטח אש 918", ולפיכך אין להם זכויות על פי החקיקה הצבאית המקומית להישאר בתחומי השטח. התושבים עתרו לבג"ץ שהוציא צו ביניים אשר אפשר לתושבים לחזור לבתיהם ומנע את פינויים. צו הביניים עמד בתוקפו כל זמן שההליכים התמשכו – כמעט 13 שנה.

ביולי 2012 הודיע שר הביטחון לבית המשפט על החלטתו לעשות שימוש ברוב רובו של השטח לטובת אימונים באש חיה. משמעות הדבר היא עקירת כ-1,300 תושבים המתגוררים שם כיום והרס של שמונה כפרים. ההצדקה הפורמלית לעמדת המדינה היא הצורך הגובר בשטחי אימונים בעקבות מלחמת לבנון השנייה, כלומר שמירה על הכשירות הכללית של צה"ל. על פי עמדת המדינה חלק קטן משטח האש לא ישמש לאימונים באש חיה ויתאפשרו בו מגורי קבע, בכפוף לחוקי התכנון והבניה המגבילים אותם מחיל המינהל האזרחי הישראלי על פלסטינים בשטח C.

בעקבות הודעת המדינה החליט בית המשפט למחוק את העתירות הישנות ולאפשר לעותרים להגיש עתירות חדשות. בינואר 2013 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה מחודשת ובפברואר הגיש גם שלמה לקר עתירה מטעמו. ההליכים אוחדו. לעתירת האגודה לזכויות האזרח צורפה חוות דעתם של שלושה מומחים ישראליים בולטים למשפט בינלאומי – פרופ' יובל שני, פרופ' אייל בנבנישתי ופרופ' דויד קרצמר, שציינו כי עמדת המדינה עומדת בסתירה מוחלטת להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

גירוש או העברה בכפייה של תושבי השטח הכבוש אסורה באופן מוחלט בחוק הבינלאומי, ויהיה המניע אשר יהיה (אמנת ג'נבה הרביעית, סעיף 49). ניתן לפנות תושבים באופן זמני, רק אם הדבר נדרש להגנתם או אם הימצאותם בשטח מפריעה ללחימה המתרחשת באזור. ברגע שהסכנה חולפת, יש חובה להשיב את התושבים לבתיהם.

המדינה טענה בהודעתה כי הצבא זקוק לשטח האש לצורך שמירה על כשירות הכוחות הלוחמים, בפרט בעקבות הכשלים שהתגלו במלחמת לבנון השנייה והעלייה בהיקף האימונים בשנים האחרונות. ואולם, הכוח הכובש אינו רשאי לעשות שימוש במשאבי הקרקע של השטח הכבוש לצרכים צבאיים כלליים, כגון "שמירה על כשירות הכוחות" (תקנות האג, סעיף 52). החוק הבינלאומי אמנם מתיר למפקד הצבאי לעשות שימוש בשטח, אבל רק אם הדבר נדרש לצרכי בטחון נקודתיים הקשורים לשטח הכבוש עצמו, וגם השימוש הזה צריך לקחת בחשבון את טובת התושבים ולא לפגוע בזכויותיהם באופן בלתי פרופורציונאלי. זאת ועוד, גירוש התושבים ומניעת גישתם לבתיהם ולאדמותיהם מהווה הלכה למעשה החרמה של רכושם, אשר אסורה גם היא באופן מוחלט על-פי המשפט הבינלאומי (תקנות האג, סעיף 46). פינוי התושבים מ"שטח אש 918" לא נועד להגן על התושבים עצמם או לשרת צורך צבאי נקודתי. על כן, השימוש בו תוך פגיעה בטובת התושבים פסול לחלוטין.

להרחבה:

דף מידע על התכנית לגירושם של תושבי מסאפר יטא

כתבי בית דין בהליכים המשפטיים (כולל חוות הדעת של המשפטנים)

שטח אש 918 – רקע ומפה אינטראקטיבית מאתר בצלם

 

קישורים:

נטע זיו, לא תגרש, הארץ, 29.6.2013