מחסום גביה ליד מחסום א-ראם, דצמבר 2006. צילום: מוהנד ענאתי בג"ץ קיבל היום (20.12.10) את עתירת האגודה לזכויות האזרח והורה לרשות המסים להפסיק את הנוהג לגבות חובות מס באמצעות מחסומי משטרה או "מתקפות פתע" ברחוב, בחניונים ובקניונים.
השופטים ביניש, מלצר ופוגלמן קבעו כי אין זה סביר לפרש את פקודת המסים (גביה) באופן רחב שנותן בידי רשויות המס סמכות לעכב את מי שחשוד כחייב מס כאשר הוא יוצא לרשות הרבים, ולעקל בו במקום את רכבו. החוק, לדבריהם, מעניק לרשויות המס את הזכות להיכנס לביתו של חייב מס ולגבות את החוב, אולם בכוונה "נמנע המחוקק מלהתיר ביצוע גביה מסוג זה במחסומי דרכים", ומכאן שאין הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית להפעלת אמצעים אלו.
בפסק הדין נכתב: "קיומו של חוב מס בלתי מוסדר אינו מפשיט את החייב מזכויותיו ואינו הופך את כבודו הפקר. פשוט הדבר שאין לפגוע בזכויות היסוד של האדם ללא הסמכה מפורשת לכך בחיקוק… הנה כי כן כל ניסיון ללמוד כאן על הסמכה שכזו בדרך של פרשנות, או פלפול – בדין לא צלח".
בית המשפט התייחס בפסיקה לקושי של המעוכבים להתגונן במחסום פתע מפני האשמות בדבר חובות שלא שולמו, ולפגיעה שיש בכך בכבוד האדם, בחופש התנועה, בזכות לפרטיות, בזכות להליך הוגן ובזכות הפניה לערכאות. השופט פוגלמן קבע בפסק הדין:
"החייב הנעצר במחסום באמצע הדרך, נותר – הוא ומיטלטליו – בצד הכביש, אפשרויות הפעולה שלו מוגבלות, כמו גם יכולתו להיעזר בבני משפחה או בחברים… הוא חשוף לעיני כל ומצוי בעמדה רגישה ומוחלשת, שבה יכולתו להתגונן פחותה; כל זאת כשהימנעותו מלהסדיר את חובו, אפשר שנגרמה בתום-לב, פוגעת בכבודו. ייתכן שהחייבים נמנעו מתשלום חוב המס בשל בורות או חוסר התמצאות בניהול ההליכים, ואין באפשרותם לזכות בייעוץ משפטי; ייתכן שדרישת התשלום הקבועה בסעיף 4 לפקודה לא הגיעה לידיהם והם לא ידעו על קיומו של חוב;… תיתכן טעות מצידה של הרשות; … כל אלה נעלמים ואינם כשהחייב עובר עם מכוניתו במחסום, ומספר תעודת הזהות שלו נקלט על-ידי גופי הגבייה".
העתירה הוגשה לבג"ץ באוגוסט 2007 נגד רשות המסים, המוסד לביטוח לאומי ומשטרת ישראל בדרישה להפסיק הצבת מחסומים משטרתיים בירושלים המזרחית בניגוד לחוק, לצורך גביית חובות. אחת הדוגמאות לתופעה זו שהובאה בעתירה היה עיכובו של חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח, ד"ר עאדל מנאע, במחסום גבייה בירושלים, בגין חוב שלא היה ולא נברא. כתנאי למניעת עיקול רכבו בו-במקום, אולץ ד"ר מנאע לשלם אלפי שקלים במזומן, ורק לאחר שלושה שבועות קיבל הודעת ביטול בגין החוב שלא היה.
אף שהתנהלות זו הייתה בתחילה אופיינית לירושלים המזרחית בלבד, במהלך הדיונים התגלה כי נוהג תפיסת חייבי מס במקומות ציבוריים מתקיים ברחבי הארץ – ברחוב, בחניונים ובקניונים. מנתונים שנמסרו במהלך הדיונים בעתירה עלה כי בשנת 2008 עיקלה רשות המסים בקניונים ובחניונים 977 כלי רכב, ובחניית החייב או ברחוב היא עיקלה 1,987 כלי רכב; המוסד לביטוח לאומי עיקל 1,798 כלי רכב בין חודש מאי 2008 לחודש פברואר 2009.
לדברי עו"ד טלי ניר, שהגישה את העתירה: "בית המשפט קבע היום תקדים עקרוני, האוסר על הרשויות לעשות ככל העולה על רוחן ולפגוע ללא סמכות בכבוד האדם, בפרטיותו, בחופש התנועה ובזכות להליך הוגן. מעתה לא ניתן יהיה לגבות חובות בקניונים, בחניונים או במחסומי דרכים ומעתה אף ידעו רשויות המס ומשטרת ישראל כי גם הן כפופות לחוק ואינן יכולות להמציא לעצמן סמכויות יש מאין".
בית המשפט חייב את רשות המסים, המוסד לביטוח לאומי ומשטרת ישראל בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקלים.
בג"צ 6824/07
עוד על העתירה וכתבי בית דין
