בשנה החולפת חלה עלייה תלולה ברמת המתח והאלימות במספר הולך וגדל של שכונות פלסטיניות בירושלים בהן פועלות עמותות פוליטיות, שמטרתן המוצהרת היא לייהד את ירושלים המזרחית. החיים בשכונות מתאפיינים כיום יותר מתמיד באלימות פיזית ומילולית, איומים על ילדים ומעצרם, חסימת רחובות ומתחמים ציבוריים בפני הציבור הפלסטיני, ומטרדים שונות כדוגמת צילומים במרחב הפרטי.
"מרחב לא מוגן", דוח חדש של האגודה לזכויות האזרח, משרטט את כשלונן של הרשויות להעניק הגנה לתושבים ולדאוג לצרכיהם. הדוח מביא את קולם של התושבים הפלסטינים שאיבדו אמון במשטרת ישראל, בעיריית ירושלים ובמשרד השיכון, אשר מפעיל בשכונות מאבטחים חמושים. מהחיכוכים והאלימות סובלים גם המתנחלים המתגוררים בשכונה, אולם ניכר כי הרשויות פועלות רבות להגנה עליהם ולמילוי כל צרכיהם – לעיתים על חשבון הרוב הפלסטיני בשכונות.
הדוח בעברית
הדוח בערבית
הדוח באנגלית
מפות:
ההתנחלויות בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית
ההתנחלויות באזור סילואן
עדויות תושבים:
עדותה של ראיסה מוסא אלקרקי
עדותו של נאסר אבו נאב
עדותה של ג'מלאת מג'רבי
עדותו של אחמד פארוק קראעין
עדותה של אינאס חגאג'
עדותו של אחמד סיאם
עדותו של זוהיר אלרג'בי
עדותו של ח'אלד מחמוד קראעין
עדות של ג'אד עארף עמאד
עדותו של אוסאמה חשימה
עדותו של נאסר ג'אווי
עדותה של שאדיה קאמל רביעה
עדותו של תאמר קראעין
אכיפה סלקטיבית מצד רשויות אכיפת החוק היא אחת התופעות המדאיגות ביותר שמביא הדוח. פלסטינים מעידים כי ניסיונם להביא למיצוי הדין עם מאבטחים, שוטרים, מתנחלים ומבקרים בשכונות שהפעילו נגדם אלימות שלא כדין או השחיתו את רכושם נכשל פעם אחר פעם. אחד האירועים החמורים מסוג זה התרחש לפני שנה, כשתושב וואדי חילווה שבסילוואן, אחמד קראעין, נורה בשתי רגליו על ידי חייל בחופשה שהגיע לבקר בעיר דוד. קראעין לא היה חמוש, והירי שפגע בו ובנער נוסף, ושנעשה באור יום מטווח קרוב ובמרחק מטרים בודדים מחומות העיר העתיקה, הותיר אותו נכה לצמיתות. הגם שהאירוע תועד במצלמות האבטחה של עיר דוד והיו לו עדים רבים, החליטה המשטרה לסגור את התיק בשל חוסר ראיות. לאחרונה הגיש אחמד קראעין ערר בנדון ליועץ המשפטי לממשלה (עדותו מופיעה בנספח לדוח).
הפיכת פלסטינים לחשודים תמיד בעיני המשטרה הובילה לכך כי תושבים רבים נמנעים כיום מהגשת תלונות במשטרה. ג'מלאת מור'רבי, ממפונות שייח' ג'ראח, מעידה כי בהגיעה לתחנת המשטרה עם בנה כדי להגיש תלונה נגד מתנחל שתקף אותו, הפך בנה לחשוד, והראיות שהובאו לטובתו לא נבדקו כלל: "כל הצילומים שהיו לי, העדים שהבאתי וכל ההוכחות לטובת בני לא הביאו לשום תוצאה, אלא להפך: החוקר לא התייחס, והאריך את מעצרו של הבן שלי בעוד 24 שעות".
מעצרים נרחבים של ילדים ובני נוער נערכים כיום בשכונה בניגוד לנהלים הקבועים בחוק, כגון מעצר תלמידים בשטח בית ספרם. מעדויות שנאספו בשנה האחרונה, עולה תמונה קשה של ילדים שהוצאו ממיטותיהם באישון לילה, והובהלו לחדרי החקירות כשהם אזוקים ואינם מלווים בהוריהם. הילדים דיווחו על חקירות אלימות ומפחידות, שנוהלו על ידי שוטרים במקום על ידי חוקרי ילדים ונוער. שאדיה קאמל רביעה, תושבת הרובע המוסלמי שבעיר העתיקה, מספרת: "קרה פעם שהתלמידים של בית הכנסת התנפלו על הבן שלי, והוא חטף מכות קשות מאוד, שבעקבותיהן הוא שכב בבית במשך חודש ימים. הוא לא הגיש תלונה כי פחד שהשוטרים יתנכלו לו בהמשך, כפי שעושים לשאר הבחורים מהשכונה".
אלימות והתעמרות מידיהם של מאבטחים פרטיים היא תופעה שהלכה וצמחה למימדים מבהילים של ממש בשכונות. המאבטחים משמשים ככוח שיטור פרטי לכאלפיים התושבים היהודים בשכונות אלו. משרד הבינוי והשיכון, האמון על האבטחה אף שאין זה תחום מומחיותו, השקיע לטובת העניין מתקציב שנת 2010 סך של 54,540,000 ש"ח מכספי משלמי המסים. מאז חודש מאי הפעילו המאבטחים בסילואן אש חיה לעבר תושבים במספר אירועים שונים. במהלך אותם אירועים בחרו כוחות מג"ב להפעיל גז מדמיע ורימוני הלם ? אמצעי פוגעני הרבה פחות. כך יוצא שבניגוד לשוטרים, המוגבלים בהפעלת כוח בשל כפיפותם לחוקים ולפקודות המשטרה, המאבטחים הפרטיים אינם כפופים לחוקים ויכולים לפעול ללא הבחנה.
חדירה לפרטיות ותחושה של "דגים בתוך אקווריום" הן תוצרי לוואי של מצלמות האבטחה הניצבות בכל הכניסות, בכל החצרות ובגבולות בתי המתנחלים, ומתעדות כל התרחשות ביום ובלילה (להבדיל ממצלמות האבטחה שהציבה המשטרה ברחבי העיר העתיקה, מצלמות אלו מוצבות מטעם חברות האבטחה הפרטיות, ועל ידי גופים ואנשים פרטיים אחרים). הנפגעות העיקריות מריבוי המצלמות ומחוסר ההתחשבות בתפיסות ובקודים החברתיים הערביים והמוסלמיים, הן הנשים. בהיותה מסורתית, מקפידה החברה הפלסטינית בירושלים המזרחית על חזותה ועל לבושה של האישה, ומרבית הנשים מופיעות בפומבי בכיסוי ראש ובלבוש צנוע למדי. בביתן הפרטי מתלבשות נשים מוסלמיות בחופשיות רבה יותר מאשר בחוץ, ולכן הפגיעה בכבודן ובפרטיותן נתפסת כחמורה במיוחד.
העברת קרקעות לאחזקה בלעדית של עמותות המתנחלים ממחישה פן נוסף בהתנהלות הרשויות, המתעלמות מהצרכים של האוכלוסייה הפלסטינית, המהווה את הרוב המוחלט בשכונות, ומעדיפות לשרת את צורכי היהודים החיים בשכונות. כך למשל, עמותת אלע"ד קיבלה לאורך השנים חזקה על שטחים שונים בסילוואן, והיא מקיימת בהם חפירות ארכיאולוגיות. שטחים אחרים נסגרו לטובת גן אירועים שמשמש את האוכלוסיה היהודית בלבד, מגרשי חנייה לנוחיות תיירים, ועוד. חלק משטחים אלו שימשו בעבר את התושבים למטרות שונות, אולם כיום הם סגורים בפניהם לחלוטין. בשכונות הדלות כל כך בגני משחקים, בתי ספר ומגרשי חנייה, העברת השטחים הפנויים המעטים לידי עמותות פוליטיות וסגירתם בפני התושבים היא עוול שמנציח מציאות של הזנחה והיעדר פיתוח.
חסימת חופש התנועה של פלסטינים ומתן מעבר חופשי לתושבים ומבקרים יהודים היא תופעה נוספת הגוררת מרמור וכעס יום-יומיים. מעדויות התושבים עולה כי חסימות דרכים מבוצעות תדיר בעת שמתקיימים אירועים רבי משתתפים בהתנחלויות שבשכונות הפלסטיניות, ובכלל זה אירועים פרטיים. המשטרה חוסמת בעיקר את דרכם של התושבים הפלסטינים ומפנה אותם לכבישים חלופיים מרוחקים, ואילו למתנחלים ולאורחיהם, כמו גם למבקרי האתרים הארכיאולוגיים שבשכונה, היא מאפשרת גישה חופשית.
המלצות לשינוי מדיניות של הרשויות מובאות בפרק הסיום של הדוח. אנו מאמינים כי התייחסות להמלצות אלה ויישומן, יקדמו את זכותם הבסיסית של התושבים לחיים נקיים מאלימות, חפים מהתעמרות ונטולי הטרדות מסוגים שונים. חשיפת הנושא והעלאתו לדיון ציבורי נועדה לעודד את הרשויות לפעול לתיקון הכשלים, ולמזער את הפגיעה בזכויות אדם.
כמו כן מופיעות בסוף הדוח שלוש עדויות מלאות של תושבים המשרטטים את תמונת המציאות בשכונות שייח' ג'ראח, סילוואן והעיר העתיקה. בחרנו לצטט מעדויותיהם של תושבים פלסטינים רבים לכל אורך הדוח כדי לאפשר לציבור זה, שקולו אינו נשמע כלל בדיון הציבורי בישראל, להשמיע את תלונתו. ברי כי רק מהפך תודעתי ושינוי מהותי של סדרי העדיפויות יסייעו ליצירת מציאות שונה ולשמירה על מרחב ציבורי המגן על כלל תושביו מפני פגיעה. ויפה שעה אחת קודם.
