רקע
העתירה לבג"ץ
מה אומרת פסיקת בג"ץ?
היערכות צה"ל בכביש: מה השתנה?
עמדת האגודה לזכויות האזרח על הפריסה הנוכחית של חסימות 443
הודעת נציגי הכפרים הפלסטיניים
הגבלות חדשות על תנועת רכבים פלסטיניים בכביש 443
רקע
כביש 443 מצוי על תוואי של דרך צרה ששימשה את תושבי הכפרים הפלסטיניים באזור. בתחילת שנות ה- 80 הוחלט להרחיב אותו באופן משמעותי ולצורך כך, הודיע המפקד האחראי מטעם צה"ל על הפקעת אדמות פלסטיניות – פרטיות וציבוריות. כשתושבים פלסטינים עתרו לבג"ץ נגד הפקעת אדמותיהם לצורך סלילת הכביש, דחה בג"ץ את עתירתם וקיבל את טענת הצבא, כי הכביש דרוש לאוכלוסיית האזור הפלסטינית ונסלל לצרכיה – ולפיכך עולה בקנה אחד עם חובותיו של המפקד הצבאי כלפי האוכלוסיה המוגנת המקומית, ועם עקרונות המשפט הבינלאומי (בג"צ 393/82 ג'מעית אסכאן נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש).
במהרה, הפך כביש 443 לעורק תנועה ראשי גם לישראלים. הכביש משמש כאלטרנטיבה לנהגים בין ירושלים לת"א והשפלה המעדיפים להשתמש בו משיקולי נוחות שונים, במקום בכביש מס' 1. על פי הנתונים שהציג הצבא בבג"ץ, הכביש משמש כ-40,000 כלי רכב ישראלים מדי יום.
מאז סוף שנת 2000, עם תחילת האינתיפאדה השנייה, ובעקבות מספר פיגועי ירי שאירעו על הכביש החל צה"ל למנוע מפלסטינים לנסוע בו, ומשנת 2002 הכביש חסום לחלוטין לתנועת פלסטינים. חסימות הוצבו על כל הכבישים המקשרים בין היישובים הפלסטינים במרחב לבין 443.
חסימת הכביש הביאה לפגיעה חמורה בזכויות יסוד של הפלסטינים החיים באזור: התנועה מרמאללה ואליה הפכה קשה ביותר, ועברה בדרכים פתלתלות ולא-סלולות. בחורף הדרכים הוצפו, וחלק מהכפרים נותקו לחלוטין מהעולם החיצון; הגישה למקורות פרנסה נפגעה, המסחר נפגע או שותק ונסגרו מפעלים ובעלי עסק באזור; הגישה לבתי-חולים נפגעה ואפילו מאמבולנסים נמנעת הגישה ל-443, גם במקרי חירום; נזקיהן של שריפות הוחמרו כתוצאה מזמן התגובה הרב של מכבי האש, הממוקמים ברמאללה, ועוד.
במהלך השנים 2007-2008 החל צה"ל במהלך להפקעת קרקעות נוספות, לשם סלילת כבישי 'מרקם-חיים' – כבישים שאמורים לשמש פלסטינים בלבד – כדי לשמר את 443 ככביש לישראלים בלבד.
העתירה לבג"ץ
במאי 2006 פנתה האגודה לזכויות האזרח לצה"ל בשם ששה כפרים פלסטינים השוכנים בצד כביש 443, בדרישה להסיר את החסימות על דרכי הגישה לכביש 443 ולבטל את האיסור הגורף על תנועתם בכביש. בתשובה מאוקטובר 2006 הכחיש צה"ל כי כביש 443 אסור לתנועת פלסטינים. האגודה שבה ופנתה לצה"ל בשם הכפרים והבהירה כי אין קשר בין התשובה לבין המציאות, ושבה וביקשה את הסרת החסימות. בלית ברירה, משלא התקבלה תשובה, עתרה האגודה לבג"ץ בשם ששת הכפרים.
הטיעונים המרכזיים בעתירה:
1. חסימת התנועה בכביש לפלסטינים עומדת בסתירה לפסיקת בג"ץ הקודמת, וחורגת מסמכותו של המפקד הצבאי כלפי התושבים המוגנים בשטח הכבוש על פי המשפט הבינלאומי (האוסר על ניצול משאבי השטח הכבוש לטובת המדינה הכובשת). חסימת הכביש אף מנוגדת להצהרות הצבא בפני בג"ץ;
2. איסור תנועה המבוסס על מוצאו הלאומי של אדם הוא בלתי-חוקי, שכן מדובר באפליה פסולה.
3. חסימת הכביש פוגעת קשות בזכויות האדם של התושבים הפלסטיניים.
האגודה אף צירפה חוות-דעת ביטחונית עקרונית מטעם תא"ל (מיל'.) אילן פז, לשעבר מח"ט בנימין וראש המינהל האזרחי, הכופרת בטיעון ה"ביטחוני" וקובעת כי מדיניות ההפרדה בתנועה לא רק שאינה תורמת לביטחון אלא אף פוגעת בו, משום שהיא מסמנת בבירור היכן נוסעים ישראלים.
מה אומרת פסיקת בג"ץ?
בית המשפט קיבל את טענת העותרים, כי חסימת הכביש לפלסטינים והפיכתו לכביש שירות לישראלים נעשתה על-ידי המפקד הצבאי בחוסר סמכות:
"בהתאם לפסיקת בית משפט זה, לא היה המפקד הצבאי מוסמך להורות על סלילת הכביש מלכתחילה, לו זו היתה המטרה שבבסיס הסלילה:
"אין הממשל הצבאי רשאי לתכנן ולבצע מערכת כבישים באזור המוחזק בתפיסה לוחמתית, אם מטרתו של תכנון זה ואם מטרתו של ביצוע זה הן אך להוות 'דרך שירות' למדינתו שלו. תכנון וביצוע מערכת כבישים בשטח תפוס יכול שייעשו מנימוקים צבאיים … כפי שנראה, תכנון וביצוע מערכת כבישים יכול שייעשו מנימוקים של טובת האוכלוסיה המקומית. אין תכנון וביצוע אלה יכולים להיעשות אך כדי לשרת את המדינה המחזיקה" (עניין ג'מעית אסכאן, בעמ' 795; כן ראו עניין בית סוריק, בעמ' 829).
דברים אלה יפים, בשינויים המחויבים, גם בהתייחס לשימוש בכביש."
ובהמשך:
"מצב הדברים הנובע מאיסור התנועה הגורף על תושבי הכפרים הינו כי אין מדובר עוד בכביש המשרת את טובתה של האוכלוסיה המקומית, כי אם ב"דרך שירות" של המדינה המחזיקה. הסדר שזו תוצאתו חורג מסמכותו של המפקד הצבאי ואינו עולה בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומי שעניינם תפיסה לוחמתית. הפועל היוצא של דברינו עד כה הוא כי מגבלות התנועה שאותן הטיל המפקד הצבאי אינן יכולות לעמוד במתכונתן הנוכחית ודינן להתבטל."
יחד עם זאת, נכתב בפסק הדין כי:
"מבלי לקבוע מסמרות בשאלת הסדרי תנועה אחרים שאותם יהיה רשאי המפקד הצבאי להתוות, אין לשלול מתווה להסדר שבגדרו עליית כלי רכב של תושבי האזור לכביש תוגבל לנקודה או לנקודות שאותן יקבע המפקד הצבאי משיקולי ביטחון…"
על שאלת הגישה לביתוניא-רמאללה מהכביש, שבלעדיה אין הכביש יכול לשרת את מטרתו המרכזית עבור תושבי האזור, נכתב בפסק הדין:
"…לפי אמות המידה לביקורת שיפוטית בהקשר זה, שעליהן עמדנו לעיל, לא הונחה לפנינו עילה להתערב בהחלטה זו של המפקד הצבאי ולהורות על שינוי אופן פעולת מעבר ביתוניה…"
ובסיכום פסק הדין, נכתב:
"לא ראינו עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולחייב את המשיבים לשנות את אופן פעולת מעבר ביתוניה; כמו גם בקביעתו בדבר הסיכון הנשקף מתנועה בלתי מבוקרת על הכביש. למותר להדגיש כי אין אנו באים להתוות את הסדרי הביטחון העתידיים שיינקטו על-ידי המשיבים. החלטה זו היא בסמכותו של המפקד הצבאי, וממילא, לא הוצגה לפנינו תשתית מספקת בעניין שאלת חוקיותם של הסדרים חלופיים אחרים. המפקד הצבאי רשאי לנקוט בצעדים הנדרשים לשמירה על הסדר והביטחון, ובלבד שהם יעמדו באמות המידה שנקבעו בפסיקתנו".
עיון בפסיקת בג"ץ חושף פער בלתי נסבל בין ההצהרות בדבר החובה לכבד את המשפט הבינלאומי וחשיבות השמירה על זכויות האדם של הפלסטינים, לבין שיקול הדעת הנרחב שנתן לצבא לגבי אופן יישום ההחלטה.
בפרט, צורם סירובו של בג"ץ להתערב בסוגיית חסימתו של מעבר ביתוניא, על אף שברור כי ללא פתיחת מעבר ביתוניא, אין כמעט ערך לפתיחת הכביש.
היערכות צה"ל בכביש: מה השתנה?
לקראת תחילת מועד ההיערכות החדשה, הציגו נציגי הצבא בפני האגודה לזכויות האזרח וכמה מראשי מועצות הכפרים את המתווה המתוכנן להיערכות בכביש. המפה ממחישה את המתווה שהוצג.
לחצו על המפה כדי להוריד אותה בגודל מלא (ניתן לעשות שימוש, אין צורך בקרדיט)
בעקבות זאת פנתה עו"ד לימור יהודה, ב"כ התושבים, למייק בלס, משנה ליועץ המשפטי לממשלה:
"…יישום פסק-הדין על פי המתווה שהוצג על ידכם ישנה את מצבם לטובה במעט שבמעט. כך יוצא שפסק-דינו של בית המשפט העליון נותר יפה עלי ספר, אך ללא כל נפקות מבחינת כיבוד וקיום זכויותיהם הבסיסיות של תושבי האזור, ותוך שהמפקד הצבאי ממשיך לפעול בחוסר תום לב ותוך זלזול בחובותיו כלפי האוכלוסייה המקומית על פי המשפט הבינלאומי החל בשטח כבוש"
"בנסיבות אלו נבקשכם לגבש תוכנית חלופית, הנותנת ביטוי ממשי ואמיתי לקיום חובותיו של המפקד הצבאי כלפי האוכלוסייה המקומית, והעומדת בהצהרות שהצהיר בפניהם ובפני בית המשפט הגבוה לצדק עת ביקש להפקיע את אדמותיהם לטובת סלילתו של כביש 443."
בתשובתו של בלס נכתב כי "רשויות הצבא יפתחו את הכביש לתנועת כפי שנקבע בפסק הדין…"
פניית האגודה
תשובת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
עמדת האגודה לזכויות האזרח על הפריסה הנוכחית של חסימות 443
עו"ד לימור יהודה:
"שני הצדדים הנוגעים בדבר, צה"ל ובג"ץ, יוצרים מראית עין של 'שלטון חוק'. צה"ל נוהג בחוסר תום לב והתעלמות ברורה מהקביעה העקרונית של בג"ץ. אמנם, במובן הטכני-פורמלי, הצבא מקיים את לשון החלטת בית המשפט, אך מזלזל לחלוטין ברוח פסק הדין שמצא שסגירת הכביש לפלסטינים והפקעתו מהם היא מעשה פסול ובלתי חוקי.
במקום להודות שהחלטה חפוזה שנתן מפקד אחד לפני תשע שנים ושמאז הפכה לעניין של קבע, היא החלטה שניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לחובתו המהותית של הצבא כלפי האוכלוסייה הפלסטינית שבשליטתו, ובמקום לתקן את העיוות העצום שנוצר בעשור האחרון, בצה"ל ממשיכים לחפש את ה"חורים" שיאפשרו להם לבצע את השינויים המינימליים ביותר.
בג"ץ, בהתאם, מספק לצה"ל חורים בשפע. פסק הדין בעייתי ביותר, בכך שהוא מכיל פער בלתי נסבל בין הקביעות העקרוניות לבין ההנחיות הקונקרטיות לצבא.
חמור מכך, השופטים אף ציינו מפורשות בפסיקתם כי אינם תובעים את פתיחת המעבר לביתוניא, אף כי ברור לחלוטין שללא מעבר זה, שמקשר את הכפרים עם המרכז המטרופוליני של רמאללה-ביתוניא, פתיחת הכביש כמעט חסרת ערך עבורם.
כשניתן פסק הדין, בחודש דצמבר 2009 הוא נתפס בתחילה כניצחון לשלטון החוק ולזכויות אדם. ואולם, היישום בפועל מוביל למסקנה כי מדובר בפארסה ואך במראית עין של שלטון חוק וכיבוד זכויות אדם, בה בשעה שמצבם של התושבים אך יורע.
התושבים הפלסטינים חשים אכזבה קשה, תסכול והשפלה. תחושה ברורה שהמערכת הערימה עליהם ומשתמשת בכלים הפורמליים כדי ליצור מראית עין של חוק וצדק, שעה שלמעשה ומגחיכה את עיקרון 'שלטון החוק.' "
הודעת נציגי הכפרים הפלסטיניים
בהודעה שפרסמו הבוקר (25.5.2010) ראשי הכפרים פלסטיניים הסמוכים ל- 443 – בית סירא, צפא, בית ליקיא, חרבתא אל-מצבאח, בית ע'ור אל-תחתא, בית ע'ור אל-פוקא וא-טירה, הם ביקרו בחריפות את המתווה המתוכנן לפתיחת הכביש לתנועת פלסטינים.
נציגי הכפרים מחו על הפתיחה המוגבלת של דרכי הגישה מהכפרים לכביש ומהכביש לכפרים, ובפרט על חסימת מעבר ביתוניא (המקשר את הכפרים עם המרכז המטרופוליני ביתוניא-רמאללה). הם ציינו כי הוספת המחסומים הופכת את "פתיחת הכביש לתנועת פלסטינים" לחסרת ערך. וקראו לפעול ללא דיחוי לפתיחת מעבר ביתוניא, וכל הכניסות והיציאות מהכפרים אל הכביש.
הגבלות חדשות על תנועת רכבים פלסטיניים בכביש 443
בחודש ספטמבר 2014 פנתה האגודה אל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לאור מידע חדש שהגיע לידיה, לפיו לאורך הזמן שחלף מאז פסיקת בג"ץ נערכו מספר שינויים לרעה בהסדרי הבידוק בכביש 443 באופן שפוגע קשות בזכויותיהם של תושבי הכפרים באזור. מן העדויות שנאספו עולה, כי מתוך שתי נקודות עלייה לכביש וארבע נקודות ירידה ממנו לתוך הכפרים, רק שתי נקודות ירידה ושתי נקודות עלייה פעילות כיום, וגם הן פתוחות לתנועה רק בחלק מהיום ולא בכל שעות היממה כפי שהובטח. עוד נודע לנו כי משך זמן הבידוק ארוך, והבידוק לנשים, נערות וילדות נעשה על ידי חיילים בלבד. בפנייתנו בקשנו מהמשנה ליועץ המשפטי לוודא כי מחסומי העלייה לכביש 443 יהיו פתוחים ללא כל הגבלה ולאורך כל שעות היום וכי מחסומי הירידה מהכביש שנסגרו ייפתחו מייד. כן בקשנו להגביר את כמות כוח האדם במחסומי העלייה לכביש 443 על מנת לצמצם ככל האפשר את משך הזמן הנדרש לבידוק, וכן להציב חיילות במחסומי העלייה לכביש 443 אשר יבצעו את הבדיקות הגופניות בנשים ובילדות. עוד בקשנו לפתוח את מעבר ביתוניא לצורך מעבר ישיר ומהיר לרמאללה, שכן הותרתו סגור שוללת מתושבי האזור את השימוש העיקרי בכביש 443 ולמעשה הופכת אותו לכמעט חסר ערך עבורם. לסיום, בקשנו כי תישקל פתיחת נקודות נוספות, שיאפשרו תנועת כלי רכב פלסטינים בכביש 443, באופן שיגשים את רוח פסיקת בג"ץ ויאפשר לתושבים הפלסטינים באזור לעשות שימוש בכביש בהתאם לצרכיהם האמיתיים.
ביום 24.6.15 נתקבלה תשובתה של המשנה ליועמ"ש. בתמצית, נמסר בתשובה כי העיכובים בבידוק, בנקודות הירידה מהכביש לפלסטינים בלבד, עליהם הצבענו בפנייה נגרמו כתוצאה מתקלות טכניות במערכת הזיהוי האוטומטית ואלה כבר תוקנו. לגבי שתי נקודות נוספות, המשמשות לירידה ולעלייה, הרי שהן מאוישות דרך קבע בין 5 בבוקר ל-10 בלילה. בשעות הלילה אין איוש, אלא מערכת אוטומטית המזניקה את הכוח המצוי במוצב הסמוך. אמנם הדבר כרוך בהמתנה של מספר דקות, אבל מאידך דרוש לשם שמירה על בטחון החיילים מפני איומים בשעות אלה, ובהתחשב בכך שמדובר בשעות שבהן התנועה דלילה.
כמו כן, נדחתה בקשת האגודה לפתוח את מעבר ביתוניא מחדש. לטענת הצבא, המקום הפך לנקודה מרכזית של הפרות סדר ואירועי ירי לעבר המעבר והחיילים המאיישים אותו. לעניין בידוקן של נשים, נמסר בתשובה כי הן לא נבדקות כלל אלא במקרה שבו מתעורר חשש קונקרטי כלפי אחת מהעוברות. לפיכך הצבא סבור שאין צורך להציב חיילות באופן קבוע במעברים.
עוד נמסר בתשובה כי המשנה ליועמ"ש פנתה לגורמי הצבא בבקשה לעדכן בחודש הבא בדבר היקף התנועה בשעות הלילה המאוחרות בנקודות העלייה, משך ההמתנה במעבר עד לבוא הכוח למקום, בשאלת הצורך הביטחוני בהותרת מעבר ביתוניא למעבר סחורות בלבד, לערוך בחינה נוספת בדבר הצורך בהצבת חיילות במעבר, על מנת לוודא שלא נערך בפועל, כדבר שבשגרה, חיפוש על גופן של נשים בידי חיילים. לבסוף נמסר בתשובה, כי עם קבלת העדכון הנ"ל מאת גורמי הצבא יבחן המשך הטיפול הנדרש ונעודכן בהמשך.
פניית המשנה ליועמ"ש אל גורמי הצבא צורפה כנספח לתשובתה.
ביום 5.7.15 פנינו במכתב המשך אל המשנה ליועמ"ש. בפנייתנו ביקשנו לקבל, בנוסף למידע שצפוי להתקבל מאת גורמי הצבא בהמשך לבקשת העדכון ששלחה היועמ"ש, מידע נוסף בנוגע לסוגיות ספציפיות: ניתוח היקף התנועה בכביש בכל אחת מנקודות העליה והירידה לכביש, היקף כוח האדם המוצב במחסומים, מספר התקלות הטכניות במערכת הזיהוי הטכנולוגי שאירעו בעבר, מספר אירועי ירי /הפרות סדר בסמוך למעבר ביתוניא, וכן מידע בנוגע למספר הנשים שעברו בידוק בטחוני בתוך תקופת העדכון ופרטים נוספים בהם לבידוקן.
ביום 31.5.16 התקבלה תשובה נוספת מאת המשנה ליועץ המשפטי. התשובה הייתה כללית ולא מספקת. לטענת הצבא לא חל בשנים האחרונות שינוי לרעה באפשרותם של הפלסטינים לעשות שימוש בכביש; בוצעו בדיקות מעקב בתקופה שעברה בנוגע לזמנים שבהם נקודות המעבר אינן מאוישות, והבדיקה העלתה כי תנועת הרכבים בשעות האלה דלילה (כלי רכב בודדים בשעה), וכן נוכח הסיכונים הביטחוניים הממשיים לכוחות המוצבים באזור בשעות הלילה; הבידוק נעשה במהירות המרבית, בהתחשב בסיכונים הביטחוניים ובהתאם להערכת מצב עיתית; מספר החיילים המוצבים בכל מחסום נגזר מהחלטת המפקד הצבאי בדבר היקף הכוח הנדרש לביצוע הבידוק ולאבטחתו ובשים לב לכלל המשימות בגזרה. לגבי בידוק בטחוני של נשים במעברים נכתב כי ככלל הבידוק הגופני הוא נדיר, ובפרט כאשר מדובר בנשים. במקרים הנדירים שבהם נדרשת בדיקה על גופה של אישה, ואין חיילת בנמצא, מביאים חיילת במיוחד לצורך כך. זאת, למעט מקרים בהם הדבר אינו ניתן נוכח מידת הסכנה הנשקפת מאותה אישה.
לנוכח התשובה פנתה האגודה ביום 13.10.16 בבקשת חופש מידע, ובה ביקשה מידע מפורט אודות ההגבלות על חופש התנועה של כלי רכב פלסטינים. תשובה התקבלה בפברואר 2017.
פניית האגודה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, 28.9.2014
תשובת המשנה ליועמ"ש, יוני 2015
פניית המשנה ליועמ"ש אל גורמי הצבא, יוני 2015
מכתב המשך מטעם האגודה, יולי 2015
תשובת המשנה ליועמ"ש, מאי 2016
פניית האגודה – בקשת חופש מידע, אוקטובר 2016
תשובת דובר צה"ל לבקשה לחופש המידע, פברואר 2017
