שרונה אליהו חי
עיריית תל אביב יודעת היטב כי הביורוקרטיה היא אמצעי בדוק לשחוק את המפגינים ולהרוג את המחאה. היא יודעת שאמצעים ביורוקרטים ואזרחים צייתנים משמעם פגיעה אנושה בחופש הביטוי. הכירו את נוהל 834 שהמציאה לעצמה: רישיון להבעת דעה במרחב הציבורי.
תמיר חג'ג', פעיל מחאה נחוש מכפר סבא שקצה נפשו במצוקת הדיור, החליט להקים אוהל מחאה בכיכר רבין. מצויד באוהל זוגי ובכמה פעילים, הגיע חג'ג' לכיכר והתחיל במלאכה. בתוך דקות ספורות הגיע פקח של עיריית תל אביב. "תציגו לי בבקשה אישור להקים את האוהל," ביקש. אחד מהפעילים שאל את הפקח איפה הצו שמסמיך אותו לדרוש את פינויו של האוהל. "שם", אמר לו הפקח, והצביע על בניין העירייה הסמוך. "שם תמצא את כל האישורים שאתה צריך". הפעילים סירבו לפרק את האוהל, וכעבור כמה דקות הגיעו שני פקחים נוספים והתחילו לפרקו תוך שהם שוברים באגרסיביות את היתדות.
חג'ג' סירב להבין את הרמז, ולמחרת פנה לעירייה כדי לקבל אישור להקמת אוהל. בהתחלה הודיע לו ש"אין אוהלים בתל אביב," אלא שבאותו הזמן בדיוק עמד בכיכר רבין אוהל רחב ממדים שהקימה מפלגת ישראל ביתנו. כשהבינו בעירייה שחג'ג' לא עומד לעזוב כאזרח טוב וצייתן, שלחו אותו מאגף אחד למשנהו, מפקיד אחד לאחר, על מנת לברר מהי הפרוצדורה להקמת אוהל מחאה. לבסוף נמסר לו כי עליו להגיש בקשה בכתב, שבה יפורטו מטרתו של הקמת האוהל, גודלו, מיקומו ופרק הזמן המבוקש לעמידתו. הוא הגיש את הבקשה, וכעבור שבוע קיבל אישור ראשוני להקמת האוהל, בכפוף למפרט מדויק של גודל האוהל שמותר להקים, סוג הציוד שבתוכו, מועדי הקמה ופירוק, איסור על לינה באוהל או על הכנסת מחצלות ומזרונים. למרות שביקש אישור להצבת האוהל ל-45 יום, קיבל אישור רק ל-9 ימים. בכך לא הסתיים מסע הייסורים בדרך אל האישור הנכסף: חג'ג' נדרש להוציא רישיון עסק, אישור משטרת ישראל ואישור מכבי אש.
בשלב הזה, נדמה לי, המפגין המצוי היה אומר לעצמו: הספיק לי. אין ברשותי הזמן, הכוח, העצבים והמשאבים להתמודד עם הביורוקרטיה. אבל חג'ג', שועל קרבות ותיק, בעל חוסן נפשי ומוטיבציה יוצאת דופן, לא אמר נואש. את האוהל הזה אני אקים, אמר, על אפם ועל חמתם. הוא פנה למשטרה לקבל אישור להקמת האוהל. בשמחה, אמרו לו, רק כמה דברים קטנים לפני זה: נדרש לנו אישור מהנדס בטיחות שבדק את בטיחות האוהל, אישור בודק חשמל בגין השימוש בחשמל באוהל, אישור מד"א, באחריותך להציב שומר באוהל, ורק עוד כמה דברים קטנים וניתן לך את האישור.
שירותי הכבאות וההצלה קיבלו גם הם את פניו של חג'ג' בברכה. אין שום בעיה, הם אמרו לו: רק תדאג שהאוהל עומד בתקן 5093 של מכון התקנים הישראלי, תקן שחובר עבור מניעת "דליקות של וילונות לשימוש מוסדי או ציבורי". הוא עשה את כל מה שנדרש על ידי העירייה לעשות: הציג אישור מהנדס בטיחות ואישור בודק חשמל ואישור מד"א ומכבי אש, והצליח לעמוד בכל שאר התנאים שהוצבו בפניו על ידי העירייה, המשטרה וכיבוי האש. סיפור של אלפי שקלים, שגויסו מתרומות של פעילי מחאה והלוואות שלקח מחבריו.
כחודשיים מאז ניסיונו הראשון והכושל של חג'ג' להקים אוהל מחאה בכיכר רבין, האוהל המיוחל קם סוף סוף. כיכר רבין. אוהל קטן, מרוחק מהמדרכה ומהעוברים ושבים, כמה כסאות פלסטיק, שולחן וכמה שלטים התלויים עליו. כל הטרטורים וההוצאות הסתיימו באוהל אחד קטן שעמד על תלו במשך תשעה ימים תמימים.
בתגובה לעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח וחמישה פעילי מחאה שניסו להקים אוהלי מחאה בעיר, וביניהם תמיר חג'ג', הזדעקה העירייה: אתם לא מתביישים? תל אביב היא עיר המחאות והדמוקרטיה! בשנה שעברה אפשרנו את מחאת האוהלים, בלעדינו כל זה לא היה קורה! מה שנכון נכון. תארו לעצמכם מה היה עולה בגורלה של המחאה החברתית אילו כל אחד ממקימי האוהל בשדרות רוטשילד, שם התחיל הכול, היה נדרש להוציא אישור מהעירייה ולזכות להכיר מקרוב את כל אגף העירייה, את המשטרה, כיבוי אש ומד"א. הביורוקרטיה הזו היא האמצעי הבדוק לשחוק את המפגינים ולהרוג את המחאה.
אבל מתברר שעיריית תל אביב לא מסתפקת ברישוי אוהלי מחאה. לפי הנוהל החדש שהמציאה לעצמה, טוענת העירייה, היא רשות הרישוי בענייני חופש הביטוי בעיר. נוהל מס' 834, שנכנס לתוקפו ערב הגשת העתירה והתקבל ללא התייעצות עם ועדת החוקה והמשפט של העירייה, קובע כי כל "הפגנה, עצרת, טקס, אירוע סולידריות, אירוע התרמה, אירועי חג, וכל פעילות אחרת להבעת רעיון, דעה, ערך, אמונה או תפיסת עולם" במרחב הציבורי בעיר, טעון אישור מראש של העירייה.
המפגין יידרש לחתום על כתב התחייבות, להפקיד צ'ק ביטחון, להציג אישור מחברת הביטוח ולעמוד בתנאים נוספים בהתאם למה שיחליט מנכ"ל העירייה. אפשר רק לדמיין כמה זמן, אנרגיה וכסף יהיו כרוכים בהקמת אוהל תחת הפרוצדורה החדשה. מי שינסה להקים אוהל בניגוד לנוהל החדש, צפוי לפעולת תגמול קשה ומיידית מצד פקחי העירייה – לעתים קנס, פעמים אחרות סילוק והחרמת האוהל, לעתים נזק כבר לציוד, ואם צריך – גם משטרה.
העירייה מתרצת את הפגיעה החמורה בחופש הביטוי באחריותה לשמירת הסדר והניקיון. מכוח זה, היא טוענת, היא רשאית להתנות הקמת כל אוהל מחאה בהיתר מראש. אלא שעל פי החוק, הגורם השלטוני היחיד לו העניק המחוקק סמכויות רישוי הפגנות הוא המשטרה, וגם זה רק במקרים מסוימים בלבד. הניסיון של רשויות מקומיות להסתמך על חקיקת משנה שנועדה לסייע לה לשמור על הסדר והניקיון כדי לפגוע בחופש הביטוי, נדחה על ידי בתי המשפט. חופש הביטוי, הם קבעו, חשוב לא פחות מהאינטרס של שמירת הסדר והניקיון.
אתם מבקשים לעשות פה בעיר אנרכיה, טוענת העירייה, ואת זה היא לא תרשה. אז זהו, שלא. לא כל איש הישר בעיניו יעשה. בהחלט צריך לשמור על הסדר והניקיון בעיר. צריך למנוע מפגעים ומטרדים בעיר. צריך לדאוג שתנועת הציבור לא תיפגע. וכן, כל הפגנה עלולה ליצור הפרעה כלשהי לציבור, מהווה מטרד, יוצרת רעש לפעמים. נכון, חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת אלא יחסית, וכשאוהל יוצר הפרעה חמורה, יש לעירייה הסמכות לפנותו. אבל זה עדיין לא אומר שלעירייה יש "כרטיס פתוח" להתנכל לכל שלט או חפץ המונח ברחוב במסגרת מחאה ציבורית, בכל נושא שלא יהיה. לא כל אוהל מונע מעבר חופשי ברחוב או מפריע לניקיון.
המגבלות על חופש הביטוי חמורות כשלעצמן, אבל יש בהן פוטנציאל חמור הרבה יותר – אכיפה סלקטיבית, שתיצור מראית עין של חברה דמוקרטית ולמעשה תעמיס קשיים בלתי נסבלים על מחאות מהסוג הלא נכון.
בעוד שתמיר חג'ג' טורטר וקיבל אישור להקמת אוהל בכיכר רבין למשך 9 ימים בלבד, העירייה נתנה את ברכתה להקמת אוהל מחאה גדול ממדים שהקימו נכי צה"ל בשדרות שאול המלך ועומד על תילו מעל חודש ימים, במחאה על ההרעה בתנאיהם. האם מופרך לנחש שעיריית תל אביב נותנת יחס שונה למחאות שונות בהתאם לתוכנן? והאם מופרך להעריך שעיריית תל אביב לא תקבל בברכה מחאות נגדה, למשל?
אם נקבל את התפיסה החדשנית, האדנותית והכוחנית הזו, "כיכר העיר" תהפוך למעשה ל"כיכר העירייה". השטחים הציבוריים לא יהיו שייכים עוד לכלל תושבי העיר. לא תתאפשר עוד פעילות מתוכננת וספונטנית ברחובותיה המרכזיים ובכיכרותיה. העירייה היא שתחליט, האם, היכן ולכמה זמן נשמיע את דעתנו במרחב הציבורי של העיר. תהא זו פגיעה בחופש הביטוי של כל אזרחי ישראל, פגיעה משמעותית בדיון הציבורי ומכת מחץ לדמוקרטיה הישראלית כולה.
