מתוך: סיכום מושב הכנסת – קיץ 2011
החזרת תכנית ויסקונסין – מדובר בהצעת חוק זהה כמעט לחלוטין לזו שהממשלה ניסתה להעביר במהלך השנה שעברה, ואשר לא אושרה על ידי ועדת העבודה, לאחר דיונים מעמיקים ובחינה מקצועית. הבאת הצעה כמעט זהה לחקיקה יותר משנה לאחר מכן, בהליך דורסני מצד הממשלה, מהווה התעלמות מוחלטת מהחלטת הועדה ומעבודתה המקצועית, וזילות של עבודת המחוקק.
כמו בהצעת החוק הקודמת שנפסלה, גם בהצעת החוק הזו עדיין יוותרו בידי פקידי תאגידים פרטיים סמכויות מרחיקות לכת של שלילת קצבאות הבטחת הכנסה, שהן רשת הביטחון האחרונה למשפחות שאין להן כל הכנסה אחרת. עומקה של ההפרטה במסגרת הצעת החוק הנדונה תפגע בזכויותיהם של מאות אלפים לכבוד, לקיום בכבוד, לחירות, לקניין ולפרטיות, ומנוגדת לעקרונות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, מדובר על הרחבת התוכנית לפריסה ארצית, לא כפיילוט, אלא באופן קבוע. זאת למרות שהתכנית במתכונתה זו לא נוסתה למעשה. האגודה פעלה רבות לביטול תכנית ויסקונסין הראשונה, וממשיכה נגד הפקרה והפרטה של שירות התעסוקה. סטאטוס: בדיונים להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בדיון בוועדה ביום 3 באוגוסט 2011 הביעה הוועדה התנגדות נחרצת לקידום הצעת החוק.
הרפורמה בתכנון ובבניה – מדובר בהצ"ח שמחליפה את חוק התכנון והבנייה הקיים באופן מלא. לטענת המטה לתכנון אחראי הכולל כשלושים ארגונים חברתיים וסביבתיים, לרבות האגודה לזכויות האזרח, מדובר בהצ"ח בלתי חברתית ובלתי סביבתית שאינה מבטיחה הגנה על האינטרסים הציבוריים. בין השאר, הצעת החוק אינה מבטיחה ייצוג הולם ונותנת עדיפות ברורה לממשלה בכל ועדות התכנון; יש פגיעה ביכולת ההתנגדות והערר; אין שיתוף של הציבור כנדרש; חסרים כלים המקובלים בעולם כולו כדי להבטיח אינטרסים חברתיים, כמו יועץ חברתי, תסקיר חברתי, עיגון של דיור בהישג יד וכיו"ב. סטאטוס: מצוי בדיונים להכנה קריאה שנייה ושלישית בוועדה מיוחדת שדנה בהצעה.
הצעת חוק הוד"לים – האגודה לזכויות האזרח כחלק מהפורום לתכנון אחראי מתנגדת להצעת החוק, מכיוון שמדובר בהצ"ח עוקפת דיני תכנון ובניה רגילים ונורמליים, דבר שיש בו כדי לפגוע באינטרסים הציבוריים והחברתיים. בחוק התכנון והבניה קבועים הסדרים (דוגמת דיון במסגרת היררכיה תכנונית, שיתוף ציבור, שקיפות, הליכי ערר ועוד) שיש בהם כדי להגן על האינטרסים הציבוריים, דבר שאיננו קיים בהצ"ח שבנדון. החוק התקף אף נוקב בלוחות זמנים, אך בהיעדר כוח אדם מספק – המערכת מתקשה לעמוד בהם.
האגודה מדגישה כי יש אלטרנטיבה אחראית להצ"ח הוד"לים, שיש בה כדי להביא להאצת הבניה למגורים:
1. על המדינה לפתור את הכשלים העומדים בפני מימוש 160 אלף יחידות דיור בתוכניות מאושרות (בקרקע ציבורית בלבד), בלי להטיל את עלויות הפיתוח על הבניה ולייקר כך עוד יותר את הדירות.
2. על המדינה לתגבר באופן מיידי ב-500 תקנים של אנשי מקצוע את המערך המקצועי ברשויות התכנון – ברשויות המקומיות ובועדות המחוזיות ובמשרדי הממשלה שנציגיהם חברים בוועדות אלו. באמצעות צעד זה ניתן יהיה לזרז את הליכי התכנון ולסיים את הליכי האישור של עוד 280,000 יחידות דיור שבצנרת.
3. על המדינה להעביר במהירות תיקון לחוק התכנון והבניה שיסמיך את הועדות לקדם דיור בר השגה בתמהיל חברתי בכל שכונה שתיבנה, לרבות אפשרות להתנות הגדלת זכויות בניה בבניית דיור בר השגה וסל תמריצים נוספים להגדלת היצע הדיור בר השגה בתוכניות.
4. על המדינה להנחות את הועדות המחוזיות לתעדף תוכניות למגורים הכוללות רכיב משמעותי של דיור בר השגה – דבר שיהווה תמריץ בפני עצמו לקידום תוכניות אלו.
5. יש להקפיא את הדיונים ברפורמת התכנון והבניה ולהעביר תיקון שיפשט את הליכי הרישוי, שהם אלו המעכבים כיום את מימושן של יחידות דיור רבות, ומקשות על האזרח הקטן "לסגור מרפסת".
בכל מקרה, אם תקודם הצעת החוק, ביקשה האגודה מראש הממשלה כי יוכנסו בה, לכל הפחות, שלושת התיקונים הבאים, שהם בבחינת קווים אדומים:
1. תוכנית שמקודמת בוד"ל לא תוכל לסתור תוכנית מחוזית – תכנון מחוזי הוא חלק מהתכנון הכולל של המדינה, והאפשרות לסטות ממנו בהחלטה נקודתית של ועדה ארצית חדשה (הוד"ל), שהרכבה מוטה, היא פגיעה קשה ובלתי הפיכה בהיררכיה התכנונית שאין להסכים לה. מאחר שלפי נתוני ממ"י ומינהל התכנון יש בתכניות המחוזיות כבר מלאי מספק של עתודות קרקע לפיתוח, אין כל הצדקה לפגיעה זו בתכנון ארוך הטווח של המדינה.
2. שילוב דיור בהישג יד בהצעת החוק – יש לשלב בחוק באופן פרטני הסדרים שיבטיחו את קידום הנושא של דיור בר השגה, כולל הסדרים קונקרטיים בנוגע ליישומו המעשי והמיידי של נושא חשוב זה (אחוז מהתכנית, קריטריונים, מחיר וכיוצ"ב), ואין להסתפק בהצהרות או הגדרות כוללניות.
3. יש להבטיח זכויות ערר על תכניות הוד"לים – בהצעת החוק אין זכות ערר על התכניות שיאושרו בוד"לים. יש להבטיח זכויות ערר כפי שהן מעוגנות במערכת התכנון הנוכחית, כדי להבטיח מימוש של אינטרסים ציבוריים.
סטאטוס: אושר במליאה ביום 3 באוגוסט 2011.
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 20) (בית דין לזרים) (ממשלתית) – על פי הצעת החוק, יוקם במשרד המשפטים "בית דין לזרים" שידון בעניינים הנוגעים להסדרת מעמד בישראל, ובכלל זה, כבר עם הקמתו, בהסדרת מעמדם בישראל של ילדים לתושבי קבע. עם הקמת בית הדין ירוכזו כל הסמכויות הנוגעות להגירה ולמעמד של מי שאינם יהודים – הביצועיות, התחיקתיות והשיפוטיות – בידיהם של משרד הפנים ומשרד המשפטים. משרדי הממשלה הם שיחוקקו את המדיניות בנהלים, הם שיוציאו אותה אל הפועל, והם שישפטו את עצמם, ויחרצו את דינם שלהם, ויכריעו האם המדיניות שקבעו וביצועה הינם חוקיים. מדובר בפגיעה חמורה בעקרון הפרדת הרשויות, בפומביות הדיון המשפטי ובכללי הצדק הטבעי; ובזכויות היסוד של רבים, ובהם בני זוג של אזרחים ותושבים, ילדים בירושלים המזרחית, מהגרי עבודה, מחוסרי אזרחות ועוד. סטאטוס: עברה בקריאה ראשונה ב-20 בדצמבר 2010. ביום 1 באוגוסט 2011 אושר בוועדת הפנים נוסח לקריאה שנייה ושלישית, צפוי לעלות במליאה בימים הקרובים.
הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשע"א-2011 – הצעת החוק קובעת, בין השאר, כי מבקשי מקלט וילדיהם שייכנסו לישראל דרך גבול מצרים יוכלו להיעצר לתקופה של שלוש שנים (ולא 60 ימים, כפי שקובע חוק הכניסה לישראל), וכי ביקורת על מעצרם תיערך רק לאחר 14 ימים. אם תתקבל הצעת החוק אפשר יהיה להעמיד לדין פלילי כל מבקש מקלט, ועונשו יהיה מאסר חמש שנים. זה יהיה אף עונשו של מי שמסייע למבקש מקלט או נותן לו מחסה. מי שמסייע או נותן מחסה שוב – עונשו יהיה חמש עשרה שנות מאסר. הצעת החוק ממשיכה במגמה של דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם וסיוע, כמו גם לפרטים, המסייעים לפליטים ומהגרי עבודה. סטאטוס: הממשלה הניחה את הצעת החוק ב-28 במרץ 2011, והעבירה אותה בקריאה ראשונה במליאה יומיים לאחר מכן, וביום האחרון למושב החורף. נדונה בוועדת פנים להכנה לקריאה שנייה ושלישית
הצ"ח לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 – ההצעה היא תוצר של החלטת הממשלה מיוני 2010 בעניין הרפורמה בתחום הביטחון האישי שבמסגרתה הוחל השנה בפיילוט להפעלת שיטור עירוני ב- 13 ערים. החוק מרחיב באופן ניכר את סמכויותיהם של פקחים עירוניים ומעניק להם סמכויות למניעת מעשי אלימות בתחומי הרשות המקומית. למרות שהנוסח המקורי של ההצעה צומצם, הוא עדיין משקף מגמה בעייתית וחמורה של התנערות המדינה מאחריותה לאספקת שירותים חיוניים לאזרחיה והעברה של תפקידי ליבה של המשטרה לידי פקחים עירוניים. החוק מסמיך פקחים עירוניים לשמש ככוח מסייע למשטרה למניעת עבירות אלימות. הסמכויות שקיבלו הפקחים: דרישה להזדהות, חיפוש במקרה של חשד סביר לנשיאת נשק ועיכוב עד לבואו של שוטר. הצעת החוק המקורית היתה חמורה ודרקונית בהרבה, אך במהלך הדיונים בוועדה צומצמה באופן משמעותי. בין היתר שונו הדברים הבאים: החוק עוסק בפקחים בלבד, ואינו מרחיב סמכויות של מאבטחים; בוטל מתן סמכויות לפקחים למניעת כניסה למקום והוצאה ממקום תוך שימוש בכוח סביר לשם כך; בוטל הסעיף המאפשר לפקח שימוש בכוח כדי להביא את המעוכב לתחנת המשטרה; בוטל עונש של שנתיים מאסר על סירוב להיענות לדרישת הפקח והוחלף בקנס כספי. בנוסף, צומצמה האפשרות לעשות שימוש בסמכויות הפקח במקרה של עבירות עתידיות. כמו כן, ההצעה המקורית היתה אמורה לחול בכל הארץ, אך צומצמה אך ורק ל-13 הרשויות בהן מתנהל הפיילוט, ולמשך השנתיים בהן מתנהל הפיילוט בלבד.
למרות השינויים החיוביים עדיין מדובר מהצעת חוק בעייתית, שכן העברת אחריות למניעת מעשי אלימות וקיום הסדר הציבורי לידי גורמים עירוניים, פותחת פתח גם לניגודי עניינים ופוליטיזציה של שירותי אכיפת החוק כמו גם להעמקת הפערים בין הרשויות השונות.
להלן חלק מהבעיות בחקיקה:
1. מעניקה לפקחים סמכויות למניעת מעשה אלימות – גם במקרה של עבירה עתידית – הצעת החוק מעניקה לפקח שיקול דעת נרחב להפעיל את סמכויותיו גם במקרה של חשש מביצוע עתידי של עבירת אלימות. הדבר פותח פתח לפרופיילינג ולאפליה על בסיס מוצא, לאום ועוד.
2. אין מנגנון עצמאי ואפקטיבי לטיפול בתלונות הציבור – הצעת החוק מבקשת להרחיב את מגוון הסמכויות הפוגעניות שרשאי פקח להפעיל מבלי להסדיר באופן אפקטיבי מנגנון לטיפול בתלונות הציבור נגד הפקחים. הפיקוח והטיפול בתלונות על פעילות הפקחים העירוניים המקבלים לידיהם סמכויות שיטור, מונחים על ידי המשטרה ופועלים לצד שוטרים, צריך להיעשות על ידי המשרד לביטחון פנים ולא על ידי הרשות המקומית. המשרד המסמיך את הפקחים הוא גם המשרד שצריך לבצע את הפיקוח והטיפול בתלונות. הטיפול בתלונות צריך להתבצע ברמה הארצית, באופן שוויוני ואחיד.
3. הפקחים יהיו רשאים להפעיל סמכויות מעין-שיטוריות ללא נוכחות שוטר – בניגוד להצעת הממשלה לפיה הפקחים והשוטרים יפעלו יחדיו ככוח משולב למניעת אלימות, הצעת החוק מאפשרת לפקחים להפעיל את הסמכויות הפוגעניות שלהם כלפי הציבור על בסיס "הנחיה" בלבד מצד המשטרה. יש לקבוע בחוק כי הפקחים, שאינם כפופים למסגרת המשטרתית על כל המשתמע מכך (הכשרה נרחבת, מקיפה ומתמשכת; כללי ונהלי המשטרה; כפיפות למח"ש להליכים משמעתיים ועוד), יהיו רשאים הפעיל סמכויות רק לצד שוטר או בסיור משותף.
סטאטוס: בשל התנגדויות ממגוון גורמים ובעיות רבות שהועלו במהלך הדיונים על הצעת החוק, הוחלט בוועדת הפנים להעביר את החקיקה במתכונת של הוראת שעה התקפה לשנתיים בלבד, ולהגביל את תחולת החוק ל-13 הרשויות המקומיות אשר כבר פועל בהן הפיילוט בלבד. אושר לקריאה שניה-שלישית בועדת הפנים ביום 1.8.11 וצפוי לעלות להצבעה במליאה בקרוב.
הצ"ח לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 39) (מניעת פגישת אסיר עם עורך דין מסוים), התשע"א-2011 (ממשלתית) – הצעת החוק מבקשת להרחיב באופן בעייתי את סמכות שב"ס למנוע מאסיר ביטחוני להיפגש עם עורך דין מסוים, על סמך חומר חסוי ומבלי להוכיח התנהלות בעייתית כלשהי מצד עורך הדין. החוק היום כבר מאפשר הטלת מניעה כזו, כשקיים חשד שהפגישה תנוצל לביצוע עבירה, המסכנת את ביטחון הציבור או את המשמעת בבית הסוהר, וגם היום המניעה יכולה להתבסס על חומר חסוי. התיקון המוצע מוסיף עילה עמומה נוספת להטלת מניעה, ומאריך את התקופה עד שנדרש אישור שיפוטי. האגודה מתנגדת להצעת החוק מאחר וזו פוגעת קשות בזכותו של אסיר להיות מיוצג על ידי עו"ד על פי בחירתו, ובזכויותיו של עו"ד לכבוד, לשם טוב ולחופש העיסוק – וכל זאת, ללא הליך הוגן. סטאטוס: נוסח לקריאה שנייה ושלישית עבר בוועדת הפנים ביום 1 באוגוסט 2011. ההצעה צפויה לעלות במליאה בימים הקרובים.
הצ"ח סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 3) – בשנת 2005 תוקן תיקון מהותי לחוק סדר הדין הפלילי באופן שהסמיך את משטרת ישראל להקים מאגרי זיהוי, ובייחוד מאגר לזיהוי נתונים גנטיים. הקמתו של מאגר גנטי עוררה חששות כבדים לפגיעה בפרטיותם ובכבודם של אותם האנשים שנתוני הזיהוי שלהם שמורים במאגרים. אולם בד בבד, הקמתו של מאגר גנטי גם הרחיב את האפשרויות לפתרון פשעים באמצעים טכנולוגיים, מציאת אשמים וזיכוי חפים מפשע. לאור האינטרסים הסותרים שבבסיס החוק, נקבעו איזונים עדינים ומגבלות על הנתונים שניתן לשמור ועל תנאי השמירה והשימוש באותם נתונים. ההצ"ח הנוכחית מפרה את אותם איזונים עדינים, באופן המרחיב יתר על המידה את הפגיעה בפרטיות, הן באמצעות הוספתם של גופים רבים שיוסמכו לקבל מידע מהמאגר, לרבות גופים מחו"ל, והן בהגדלת סוגי המידע הנאגרים במאגר. סטאטוס: החוק עבר.
פיילוט המאגר הביומטרי – החוק מדבר על הקמת פיילוט למאגר הביומטרי, שנועד לקיים בחינה מעמיקה של השאלה, האם המאגר בכלל נחוץ והאם ניתן למצוא פיתרונות חלופיים. אולם המתווה לפיילוט גובש בחופזה ומבלי לקבוע אפילו קריטריונים להצלחה או לכישלון. הדבר מדאיג במיוחד לאור העובדה שפיילוטים למאגרים ביומטריים, שנערכו במדינות אחרות בעולם הסתיימו בסופו של דבר בהחלטות שלא להקים מאגרי מידע ביומטריים. סטאטוס: התקנות אושרו על ידי ועדה פרלמנטארית מיוחדת בראשותו של ח"כ מאיר שיטרית, בדיון מהיר אחד, שנקבע באופן חריג ליום חמישי (2 ביוני 2011), יום שבו רוב חברי הכנסת אינם במשכן.
הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – מימון הריסת מבנה לא חוקי על חשבון הבונה), התשע"א-2011 – הצעת החוק של ח"כ פאינה קירשנבאום ביקשה להשית את עלותה של הריסה מינהלית על מקים המבנה, באופן אוטומטי וללא ביקורת שיפוטית. האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום התנגדו לחקיקה וטענו כי מאחר שמדובר בהליך מאוד קיצוני, המבוצע כולו על ידי רשות מינהלית וללא ביקורת שיפוטית, כאשר לבונה לא ניתנת האפשרות להרוס את המבנה בעצמו (כאשר המדינה הורסת עלות ההריסה גבוהה באופן משמעותי) – לא סביר לחייב את הבונה בעלות ההריסה. בנוסף טענו הארגונים כי עם השתת עלות ההריסה על הבונה לא רק שלא יהיו גורמים ממתנים שירתיעו את הרשות המינהלית משימוש לא-מבוקר ובלתי ראוי בסמכותה להוציא צו הריסה מינהלי, אלא להיפך – תינתן לה יד חופשית ובלתי מרוסנת להרוס באופן מיידי, ותתאיין כמעט לחלוטין האפשרות לביקורת השיפוטית על הצווים. הנוסח שאושר לבסוף לקריאה שנייה ושלישית הוא גרסה ממותנת של הצעת החוק, אשר מעניק לבית המשפט את הסמכות לקבוע האם בכלל להשית את העלות על הבונה, ואיזה סכום. גרסה זו אינה מתקנת את הצעת החוק מכל פגמיה, אך מהווה שיפור משמעותי ומרכזי על ידי הוספה של ביקורת שיפוטית על אלמנט העלות בהליך המינהלי. בסוף הדיון, ח"כ אלקין הציע הסתייגות הקובעת שלמפקד הצבאי לא תהיה הסמכות להחיל את החוק הזה או שכמותו בשטחים. משמעות ההסתייגות היא שבהריסות מינהליות של מבנים של מתנחלים לא יהא רשאי בית המשפט להשית את התשלום של ההריסה על המקים. ההסתייגות עברה בוועדה, אך שר הביטחון הגיש רביזיה על סעיף זה, והחוק יובא לדיון נוסף בוועדת החוקה. סטאטוס: הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-23.3.11. על הנוסח שעבר לקריאה שנייה ושלישית בוועדה ביוני 2011 הוגשו בקשות לרביזיה והצעת החוק צפויה לחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון נוסף.
שתי הצעות חוק לתיקון חוק איסור לשון הרע – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי ללא הוכחת נזק), התש"ע-2010 (פ/2332) \ הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – אי ייחוד העילה והוספת סעדים), התש"ע-2010 (פ/2584) – המשותף לשתי הצעות החוק הוא שהן מבקשות להעלות באורח ניכר את סכום הפיצוי שייפסק על הוצאת דיבה ללא הוכחת נזק, מ-50,000 ל-500,000 ובנסיבות מיוחדות אף מעבר לכך. מדברי ההסבר להצעות החוק ו/או מדברים שאמרו מגישיהן בכנסת כוונתם היא "להעניש" את מי שמוציא לשון הרע, תוך שהם מתמקדים בעיתונות. אין ב"דברי ההסבר" הסבר של ממש מה הבעיה שאותה מבקשים לפתור בהצעת החוק הזו, שהרי אין טענה ולא הוצגו ראיות לכך שבתי המשפט אינם פוסקים פיצויים ראויים במקרים מתאימים. להיפך, סימנים מלמדים שבמצב הקיים יש פגיעה דווקא בחופש הביטוי לטובת תביעות "חלשות" או חסרות שחר. הצעת החוק אם תעבור תהווה אפקט מצנן ותחליש את כוח העיתונות בעיקר, לביטוי וסיקור חסר פניות. סטאטוס: בהכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א-2011 (ממשלתית) – עניינם של הסעיפים הוא בהגבלתם, בדרכים שונות, של רישיונות העבודה הניתנים למהגרות ולמהגרי עבודה השוהים בישראל. ההצעה מבקשת להשיב על כנו הסדר כבילה של העובדים הזרים שנפסל בבג"ץ, ואף כונה על ידי השופטים "מעין עבדות בגרסה מודרנית". סטאטוס: ההצעה הוכנסה לתוך חוק ההסדרים, אך הופרדה ממנו לאור חוות דעת היועץ המשפטי של הכנסת. הנוסח לקריאה שנייה ושלישית אושר על ידי ועדת הפנים ב-29 במרץ 2011, וב-16 במאי 2011 אושר החוק במליאה בקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011 – מטרת הצעת החוק היא לעגן בחקיקה קבועה את ההוראות לשעת חירום בתחום המאבק בטרור. במקום לאמץ נורמות מידתיות המתאימות למדינה דמוקרטית במאה ה-21, ההצעה מבקשת להנציח ו"לנרמל" את אותם ההסדרים הקבועים כיום בחקיקת החירום ובתקנות ההגנה הדרקוניות מתקופת המנדט הבריטי, על ידי עיגונם בחקיקה הקבועה של מדינת ישראל. בכך נגרם נזק קשה ובלתי הפיך למצב זכויות האדם בישראל, נזק אשר עלול להיות בבחינת בכייה לדורות.
האגודה לזכויות האזרח בישראל מכירה, כמובן, בחשיבות המאבק האפקטיבי בטרור, ובחובתה של המדינה להגן על אזרחיה ותושביה מפני מעשי אלימות קשים. יחד עם זאת, דווקא בשל היותה של ישראל מדינה דמוקרטית, עליה להיאבק בטרור באופן העולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד וזכויות היסוד המהוות את הבסיס לקיומה כמדינה דמוקרטית.
בין ההסדרים הפוגעניים הכלולים בהצעת החוק (ויודגש כי אלה רק חלק מהבעיות הקשות, שההצעה מעוררת):
1. מעצר מינהלי וצווי הגבלה – עיגון הסמכות האנטי-דמוקרטית לעצור אנשים במעצר מינהלי ולהגביל חופש התנועה שלהם בחקיקה הקבועה של מדינת ישראל;
2. שימוש נרחב בחומר חסוי בהליכים מגוונים – החל ממעצר מינהלי ועד הליך ההכרזה על "ארגון טרור" והליכים לחילוט רכוש;
3. הגדרות רחבות וגורפות למושגים כגון – "ארגון טרור", "חבר בארגון טרור" ו"מעשה טרור;
4. עיגון סמכויות דרקוניות לחקירת חשודים בעבירות ביטחון, העלולים לאפשר שימוש באמצעי חקירה פסולים ולהביא להרשעת חפים מפשע;
5. קביעת עבירות פליליות דרקוניות, הפוגעות מעבר לנדרש בחופש הביטוי;
6. קביעת הסדרים, הסוטים מעקרונות בסיסיים של המשפט הפלילי .
הצעת החוק קובעת הסדרים רחבים וגורפים, המרחיבים את המעגל הפלילי באופן בלתי סביר ועלולים להפוך אנשים וארגונים שומרי חוק, שאין בינם לבין טרור ולא כלום, ל"טרוריסטים". היא נותנת בידי הרשות המבצעת סמכויות דרקוניות ובלתי מבוקרות לנקוט צעדים חריפים נגד בני אדם ונגד ארגונים ללא משפט, על סמך חשדות בלבד, ומבלי להעניק את הערובות המינימאליות להגנה על זכויותיהם. בכך פותחת הצעת החוק גם פתח עצום להתערבות פסולה מצד המדינה בשיח הפוליטי ובחופש ההתאגדות של האזרח. האגודה לזכויות האזרח הגישה את הערותיה לתזכיר החוק וממשיכה בהתנגדותה להצעת החוק העלולה להביא לפגיעה קשה בזכויות יסוד חוקתיות של הפרט. סטאטוס: ביום רביעי, ה-3 באוגוסט 2011, היום האחרון למושב הקיץ של הכנסת 2011, תובא הצעת החוק להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת.
הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' …) (סמכות חיפוש לשוטר), התשע"א 2011 – על פי הצעת התיקון לחוק, שוטרים יוכלו לבצע חיפושים גופניים במקומות בילוי – מועדונים, פאבים, מקומות בהם מתקיימים משחקי קלפים, מגרשי ספורט – ובסביבתם הקרובה, גם ללא חשד קונקרטי נגד האנשים שבגופם או בכליהם יתבצעו החיפושים. הצעת החוק פותחת פתח עצום לחיפושים גופניים שרירותיים ומשפילים, ולאפליה על רקע מוצא, לאום ועוד. סטאטוס: הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה במאי 2011 ותועבר לוועדה שתקבע ועדת הכנסת להכנה לקריאה שנייה + שלישית.
חזרה לסיכום מושב הכנסת – קיץ 2011
