צילום: יואב לף, ACRI בג"ץ קיבל אתמול (28.6.2011) את עתירת האגודה וקבע שהדרישה לבדיקה גנטית צריכה להיות רק מוצא אחרון
בג"ץ קיבל אתמול (28.6.2011) את עתירת האגודה לזכויות האזרח בדרישה לשנות את נהלי משרד הפנים בכל הנוגע להכרה בילדים לאב ישראלי כאזרחים ישראלים. עד כה, סרב משרד הפנים להכיר באזרחותם של ילדים שנולדו לאב ישראלי ואם לא-ישראלית, והציב כתנאי להכרה באבהות, קיומה של בדיקה גנטית יקרה ומורכבת. בפסק הדין שנתנו הנשיאה ביניש והשופטות פרוקצ'יה וארבל נקבע: הדרישה לבדיקה גנטית צריכה להיות רק מוצא אחרון.
בעתירה, שהוגשה בשנת 2004, כתב עו"ד עודד פלר, ראש תחום הגירה ומעמד באגודה כי בעוד שככלל, רישום שם האב בתעודת הזהות של ילוד מתבסס על הצהרת ההורים, הרי כשנולד ילד שאחד מהוריו אינו ישראלי, המדיניות שונה. במקרה של לידת ילד לאם ישראלית ולאב לא-ישראלי, מונע משרד הפנים את רישומו של האזרח הזר כאביו של הילד. במצב זה, נפגעים הן הילד והן האב, שנעדר יכולות משפטיות לפעול בשמו לטובתו של הילד. כך גם נפגעים האינטרסים החומריים של הילד, למשל במקרה של צורך בתביעת מזונות מן האב, בשאלות של ירושה וכיו"ב.
במקרה של ילד, אשר אביו אזרח ישראלי ואמו זרה, המצב גרוע אף יותר, משום שמשרד הפנים מונע לחלוטין את רישום הילד. אף שמדובר בילד שאמור להירשם כאזרח ישראלי, הוא אינו מקבל מספר זהות, ולמעשה אינו יכול לקבל את זכויותיו הבסיסיות ביותר, כגון ביטוח בריאות וזכויות סוציאליות. על פי מדיניות משרד הפנים, מתאפשר רישומם של ילדים אלה ואבותיהם רק על בסיס "הוכחות חותכות וחד משמעיות", שמשמעותן הלכה למעשה – פסק דין הצהרתי, המבוסס על בדיקת רקמות יקרה, שכרוכה גם בפגיעה בפרטיות.
בפסק הדין שניתן אתמול, 28.6.2011, קבעה השופטת (בדימוס) אילה פרוקצ'יה, כי אי האמון המובנה והגורף של משרד הפנים בהצהרת ההורות המשותפת של בני זוג שאחד מהם אינו ישראלי פוגע בכבודה של אוכלוסיה שלמה של בני זוג. עוד קבעה, כי משרד הפנים לא הביא בחשבון את אובדן הזמן והעלויות הכספיות הנכבדות הכרוכות בהוכחת ההורות. נפסק, כי לצורך רישום אבות שאינם ישראלים לילדים ישראלים, יש להסתפק ככלל בהצהרת ההורות של האם הישראלית והאב שאינו ישראלי.
במקרים של לידת ילד לאב ישראלי ולאם שאינה ישראלית, הכרה בהורות משמעה הקניית אזרחות לילד, ומשום כך משרד הפנים רשאי לבקש זולת הצהרת ההורים ראיות להוכחת הקשר הזוגי בין בני הזוג טרם הוריית הילד. ואולם, על משרד הפנים לגבש רשימה של המסמכים הדרושים, והוא אינו רשאי לדרוש הוכחת קיומו של תא משפחתי פורמלי, אלא ראיות לזוגיות בלבד.
עוד נפסק, כי רק אם לא נמצא כל בדל ראיה לקשר זוגי בין ההורים, יוכל משרד הפנים לדרוש – כאמצעי אחרון בלבד – הצגת פסק דין המצהיר על ההורות. בית המשפט מדגיש, כי ההחלטה האם לחייב את ההורים בבדיקה גנטית נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה בכל מקרה ומקרה.
בתגובה לפסק הדין אמר עו"ד עודד פלר: "בג"ץ שם קץ למדיניות ארוכת שנים שפגעה בכבודן של משפחות, בהן אחד ההורים אינו ישראלי, השפילה אותן, ולא נתנה כל משקל לזכויותיהם של הילדים ולטובתם. לא יעלה על הדעת שהורים, שמכירים בהורותם המשותפת, יידרשו לשלם אלפי שקלים ולעבור בדיקה פולשנית רק כדי לזכות להכרה בהורותם."
