לכבוד
השר אהוד אולמרט
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
רחוב בנק ישראל 5
ירושלים
שלום רב,
הנדון: התקנת תקנות המאפשרות גביית דמי תיווך ותשלומים בלתי-חוקיים מעובדים זרים במסגרת תיקון לחוק שירות התעסוקה
הריני לפנות אליך בבקשה, כי תמנע מלהתקין תקנות המתירות לחברות כח אדם לגבות דמי תיווך ותשלומים בלתי-חוקיים מעובדים זרים במסגרת הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס` 14) (לשכות פרטיות), התשס"ד-2004 (להלן – תיקון מס` 14 לחוק שירות התעסוקה או לחוק). זאת, על-ידי מתן היתר לגביית תשלומים "גלובליים", אשר אינם מהווים בשום אופן החזר הוצאות לחברת כח האדם.
גביית דמי תיווך היא תופעה פסולה ומקוממת, הרווחת לדאבון לב בכל הנוגע לגיוס עובדים זרים לישראל. גביית תשלומים עבור אספקת עבודה או גיוס לעבודה נחשבת במשפט הבינלאומי ובמשפט המשווה לפרקטיקה של סחר בבני אדם. זאת, ביוצרה תלות בין אספקת עבודה, שאמורה להפיק הכנסה, לבין הצורך לשלם בגינה; ובעיקר ביוצרה קשר של "שעבוד חוב" בין המעסיק לעובד, הנדרש כעת לעבוד תקופה ארוכה ובתנאים מחפירים אך כדי להשיב את ההלוואות וההתחייבויות שנטל על עצמו לשם תשלום דמי התיווך.
הרקע לתיקון מס` 14 הוא הכוונה להלחם בתופעה שהפכה רווחת, ולפיה גובים מתווכים וחברות כח אדם סכומי עתק מעובדים זרים בעבור גיוסם לעבודה בישראל. ואמנם, בשנים האחרונות נודע כי חברות כח האדם, המגייסות עובדים זרים בחו"ל באמצעות חברות שותפות מקומיות, דורשות מכל עובד המעונין להגיע לישראל תשלום העומד על בין 2,000 ל-15,000 דולר. בנוסף, נדרש העובד להפקיד ערבות לשם "ביטוח נגד עזיבת המעסיק החוקי". דמי התיווך מחולקים בין חברת כח האדם בארץ המוצא לחברת כח האדם בישראל, ולפי נתוני הרשות לתכנון כח אדם במשרד התמ"ת מרוויחות מכך החברות רווח שנתי משוער של 11,000 ש"ח עבור כל עובד. כלומר, רווחי החברות מדמי התיווך מגיעים למאות מיליוני שקלים בשנה ויותר!
על מנת להשיג את הסכומים והערבויות פונים העובדים ליטול הלוואות בשוק האפור או השחור, למשכן בתים וקרקעות, ולהתחייב בשורה של התחייבויות אישיות ומשפחתיות. הם עושים זאת לאור הבטחותיהן של החברות המגייסות כי תוך זמן קצר יחזירו את החוב, ו"יתחילו להרוויח". ככל שהאדם במצוקה כלכלית קשה יותר בארץ המוצא, ונמצא במצב נואש יותר, כך יקל על חברת כח האדם לגייסו לשורותיה, ובאופן כמעט פרדוקסאלי גם לגבות ממנו דמי תיווך. ולראייה, דמי התיווך הגבוהים ביותר נגבים דווקא מעובדים סינים עניים במיוחד.
כך, הופכים העובדים הזרים בחסות דמי התיווך ותופעות נצלניות נוספות – ובראשן, הסדר הכבילה – לכח עבודה זול ונטול זכויות, משועבדים להלוואות ולהתחייבויות שנטלו על עצמם בכדי לגייס סכומי עתק ולהגיע לישראל, חרדים ללא הרף לגורלם במידה ויגורשו לארץ מוצאם מבלי שפרעו את חובם, נתונים לפחד ולניצול מתמיד בידי מעסיקיהם.
ואמנם, תיקון מס` 14 מבקש להתמודד באופן נחרץ עם התופעות הפסולות הללו. התיקון כולל הוראות חשובות ביותר: בין היתר, מוצע להרחיב את האיסור על קבלת תשלום מעובדים כך שיחול על כל אדם, ועל מי שפועל מטעמה של לשכה פרטית בארץ או בחו"ל. כמו כן, מוצע להחמיר את הענישה לגבי אדם או לשכה פרטית שעברו על האיסור האמור. דברי ההסבר לסעיף 6 להצעת התיקון לחוק קובעים מפורשות כי כוונת התיקון להתמודד עם התופעה של גביית תשלומים מעובדים זרים תמורת האפשרות לעבוד בארץ, בדרכים שונות, העוקפות את האיסור הקיים בחוק בנוסחו הקיים.
עם זאת, קובע התיקון כי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה יוסמך לקבוע בתקנות הוראות בדבר תשלומים שלגביהם לא יחולו הוראות הסעיף. קרי, תשלומים שגבייתם תהא מותרת על-פי חוק. בדברי ההסבר לתיקון לחוק נאמר בהקשר זה כי "סמכות זו תאפשר לשר להתיר תשלומים של דורש העבודה לצורך החזר הוצאות שהוציאה הלשכה הפרטית בעבורו, כגון כרטיס טיסה שנרכש בעבור עובד זר". ואולם, חרף לשונו הברורה של התיקון לחוק ודברי ההסבר המובאים בו, מדיון שקיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ביום 11.7.2004 בנושא התיקון עולה כי נוסח התקנות המתגבש בימים אלה במשרדך מכוון להתיר גביית תשלומים "גלובליים" גבוהים ביותר, העומדים על למעלה מ-700 דולר לעובד – לא כולל הוצאות בגין כרטיסי טיסה.
מובן, כי תשלומים אלה אין בינם לבין החזר הוצאות ולא כלום. אין הם משקפים הוצאה אותנטית כלשהי, והעובדה כי כרטיסי הטיסה – ההוצאה העיקרית האמיתית – כלל אינם נכללים בהם יש בה כדי להעיד אלפי מונים על תכליתם האמיתית והפסולה: להעשיר את חברות כח האדם והמתווכים באופן בלתי חוקי על חשבון העובדים הזרים.
לשון אחר, תכליתם היחידה להתיר בחוק גביית דמי תיווך בלתי חוקיים ובלתי מוסריים מהמדרגה הראשונה. זאת, על גבם של עובדים מוחלשים ממדינות העולם השלישי, המבקשים בכל מאודם פרנסה, ובשל כך נעדרים את היכולת להתנגד לתשלום. יתר על כן, במידה ויותקנו התקנות האמורות עלול הדבר להכתים את ספר החוקים של מדינת ישראל בכתם הסחר בבני אדם, ואף לגרור השלכות קשות במישור הבינלאומי – כפי שיפורט להלן.
מכאן, שלאור דבריו ותכליתו המפורשים של תיקון מס` 14 התקנת תקנות המתירות גביית דמי תיווך ותשלומים "גלובליים" מעובדים זרים תהא חריגה מסמכות, ותוביל בהכרח לבטלות התקנות.
וראה לעניין תקנות הסותרות חקיקה ראשית:
יצחק זמיר הסמכות המנהלית (1996) א 56
ויודגש: התקנת תקנות כאמור לא רק תהווה חריגה מסמכות אלא יהיה בה כדי לרוקן מתוכן את האיסורים החמורים שבחוק, לשים ללעג את כוונת המחוקק ולהכשיר כמעט "בדלת האחורית" ובהיחבא פרקטיקה פסולה של עושק וניצול. בכך תעמודנה התקנות בסתירה לזכויות ולערכי היסוד של מדינת ישראל, המגולמים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
יצוין, כי אף סעיף 12 לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996 קובע "איסור על קבלן ומעסיק בפועל לחייב עובד בתשלום" מסוג תמורה בעד שירותים או הוצאות שהוציאו, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין. מכאן, שכוונת המחוקק לאסור על כל תשלום מצד עובד למעסיק בגין אספקת עבודה הנה ברורה, חדה ומשתרעת על פני דברי חקיקה נוספים העוסקים בגיוס עובדים באמצעות לשכות תעסוקה פרטיות. התקנות המתגבשות מעוררות את החשש, שהפרצה הנפרצת בהן לגבי עובדים זרים תתאפשר מחר גם לגבי עובדים ישראלים – ואם לא מחר אז מחרתיים.
מעבר לכך, תקנות המתירות דמי תיווך לא תעמודנה במבחני הסבירות והמידתיות, בהיותן גוזרות ניצול ועוני על עשרות ומאות אלפי בני אדם מוחלשים ונטולי זכויות לשם העשרת חברות כח אדם ומתווכים. מכאן, שתקנות אלה יבטאו אף שיקולים זרים, וכבר דובר רבות על הקשר בין הון לשלטון (ויש המוסיפים אף סרחון), ודומה כי עסקינן במקרה קיצוני של קשר פסול זה.
מעבר לכך, התקנת התקנות כאמור עלולה להוביל להשלכות קשות במישור הבינלאומי. כאמור לעיל, גביית דמי תיווך ותשלומים בגין עבודה עשויה לעלות לכדי סחר בבני אדם לפי ההגדרות הבינלאומיות. ישראל חתומה על האמנה למניעת פשע מאורגן, אשר נספח לה הוא פרוטוקול האו"ם העוסק בסחר בבני אדם (United Nations, 2000 – Protocol to Prevent, Suppress and Punish Trafficking in Persons, Especially Women and Children, Supplementing the United Nations Convention Against Transnational Organized Crime). לפי הפרוטוקול, סחר בבני אדם כולל מתן או קבלת תשלומים או טובות הנאה למטרת ניצול. ואמנם, דו"ח מחלקת המדינה של ארצות-הברית בנושא סחר בבני אדם לשנת 2003 כלל ממצאים קשים לגבי ישראל, ולפיהם חברות בניה ועסקים אחרים בישראל הביאו עובדים מסין ומבולגריה לעבוד בתנאים השווים לשעבוד או עבדות. ככלל, ממקם הדו"ח את ישראל ב"קבוצת הביניים" בכל הנוגע להתמודדותה עם סחר בבני אדם. ברי, כי התקנת תקנות מהסוג האמור עשויה להוביל להורדת דירוגה של ישראל לשלב נמוך יותר בסולם, ומובן שלדירוג נמוך שכזה עשויות להיות השלכות בכל הנוגע לקשרי החוץ של ישראל ולסנקציות שיוטלו עליה מכח החוק האמריקאי.
לאור כל האמור לעיל, אבקשך להימנע מהתקנת תקנות המתירות גביית דמי תיווך ותשלומים בלתי חוקיים בהיקף כלשהו מעובדים זרים. כמו כן, אבקשך להורות לגורמים הנוגעים בדבר במשרדך לגבש תקנות העולות בקנה אחד עם הוראות הדין בכל הנוגע לצורך לשמור על זכויות העובדים הזרים ולפקח על חברות כח האדם.
בברכה,
מיכל פינצ`וק, עו"ד
