האגודה לזכויות האזרח בישראל עתרה לבג"ץ נגד שר הפנים ונגד מפקדי כוחות צה"ל ביהודה והשומרון ובחבל עזה, בדרישה לבטל את התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), שהתקבל בכנסת בסוף חודש יולי. כן מתבקש בג"ץ בעתירה לתת צו ביניים, המורה לשר הפנים ולצה"ל להימנע מיישומו של התיקון לחוק עד להכרעה סופית בעתירה. בעתירה, שהוגשה בידי עו"ד שרון אברהם-ויס מהאגודה לזכויות האזרח, נאמר, כי התיקון לחוק מבחין בין משפחות על בסיס מוצאו הלאומי של אחד מבני הזוג, בהבדילו בין בני זוג פלסטינים ובין בני זוג זרים ממוצא אחר, תוך פגיעה בעקרון השוויון ובזכות לחיי משפחה. עוד נטען, כי התיקון פוגע באופן רטרואקטיבי במשפחות רבות.
עו"ד אברהם-ויס מדגישה בעתירה, כי התיקון לחוק מונע באורח
גורף הגשה של בקשות חדשות של אזרחים ישראלים למתן מעמד בישראל לבני זוגם, שהינם פלסטינים, וגוזר פירוד על משפחות רבות. גם מי, שכבר החל בהליך ההתאזרחות וקיבל מעמד זמני, לא יוכל לשדרג את מעמדו. התיקון לחוק, נאמר בעתירה, הינו גזעני, שכן הוא מחיל מדיניות נפרדת וגורפת על המיעוט הערבי בישראל, אשר מטבע הדברים הוא הציבור, אשר ייפגע בצורה הקשה ביותר מהתיקון. בין אזרחי המדינה הערבים ובין הציבור הפלסטיני קיימים קשרים תרבותיים, לאומיים, דתיים ואחרים, ואך טבעי הוא הדבר, כי ייווצרו יחסי משפחה. התוצאה של התיקון לחוק היא, כי הלכה למעשה ערבי ישראלי לא יוכל לממש את הזכות הבסיסית לבחור לו בן זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה בישראל. כמו כן, התיקון לחוק קובע מפורשות, כי הוא לא יחול על תושבי יישובים ישראלים באזור יהודה, שומרון וחבל עזה, ובכך ישנה אפליה בין תושבי האזור היהודים והפלסטינים. התיקון יוצר, לפיכך, אבחנה על בסיס מוצא לאומי, וזאת בניגוד לעקרון השוויון ובניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, הוא פוגע קשות בזכות הבסיסית לחיי משפחה, המעוגנת באותו חוק יסוד ובאמנות בינלאומית, שישראל מחויבת להן.
עו"ד אברהם-ויס מדגישה, כי התיקון לחוק מונע באורח גורף משר הפנים את הסמכות להעניק אזרחות לבני זוגם הפלסטינים של אזרחי ישראל, מונע ממנו סמכות לאפשר שהייה שלהם בישראל לשם קיומם של חיי משפחה, ושולל גם ממפקדי צה"ל ביהודה והשומרון ובחבל עזה את הסמכות להעניק לרבים מהם אישורי שהייה זמניים בארץ לצורך ביקור של בני משפחותיהם. בכך, מדגישה עו"ד אברהם-ויס, הפך המחוקק את חייהן של משפחות ישראלים, הנשואים לפלסטינים, לבלתי אפשריים ולחסרי משמעות מעשית.
בנוסף לאמור לעיל, העתירה מצביעה על כך, שהתיקון לחוק התקבל בהליך חקיקה פסול בכך, שהוא התבסס על תשתית עובדתית בלתי ראויה. בעתירה מובהר, כי הנתונים המספריים, שהוצגו בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, היו בלתי עקביים, מופרזים, ולפיכך מטעים. זאת ועוד, ההצדקה לחוק החדש, כפי שהוצגה על ידי שר הפנים פורז, היתה בטחונית בלבד, ואולם התבטאויות שונות, כמו אלה של השר גדעון עזרא, חשפו מניע דמוגרפי ברור וניסיון למנוע הגירה של פלסטינים לתחומי ישראל. לגבי המניע הבטחוני מובהר בעתירה, כי מדובר בעשרים מקרים של פלסטינים, שאוזרחו בארץ ואשר נחשדו כמעורבים, במישרין או בעקיפין, בסיוע לטרור, ואולם התיקון לחוק פוגע במשפחות רבות ורואה בכולם אשמים פוטנציאליים, ולפיכך אינו מידתי. יצוין, כי חוק האזרחות, טרם התיקון, מאפשר למנוע הענקת מעמד בארץ מאנשים, שקיים לגביהם חשד בטחוני או פלילי. יש לציין, כי בעוד, שלאחר התיקון בחוק יוכלו פלסטינים לקבל אישורי שהייה בישראל לצורכי עבודה, הרי שפלסטינים, שיש להם בני זוג וילדים בישראל, לא יהיו רשאים כלל לבקרם, אפילו לפרקי זמן קצרים. דבר זה מעלה גם הוא את החשד, כי התיקון לא נועד למנוע מעבר של פלסטינים לישראל, בכדי לסכל פיגועים, אלא ממניעים דמוגרפיים גרידא.
נוסף לכך, מצוין בעתירה, כי התיקון התקבל בלא שהממשלה הציגה נתונים באשר לפגיעתו הצפויה בזכויות ילדים, כנדרש בחוק. זאת למרות ההשלכות החמורות ביותר של התיקון על ילדיהן של משפחות, שעלולות להיקרע בעקבותיו, אם יגורש אחד מהוריהם מישראל, או להיפגע מהכורח לעזוב את הארץ בה נולדו ושהם אזרחיה.
לאור כל האמור לעיל, מתבקשים שופטי בג"ץ למנוע בצו ביניים את יישומו של החוק, ולבסוף להורות על פסלותו. כמו כן הם מתבקשים לקיים דיון דחוף בעתירה, על מנת למנוע התמשכות הפגיעה הקשה במשפחות רבות, שבחלקן סובלות כבר תקופה ארוכה מהחלטת הממשלה, שקדמה לתיקון החוק, בדבר הקפאת הליכי התאזרחותם של פלסטינים הנשואים לישראלים, החלטה שנכנסה לתוקפה עוד בחודש מאי 2002.
