לכבוד
מר משה ורדי
עורך ראשי
"ידיעות אחרונות"
רחוב מוזס 13
תל-אביב
שלום רב,
הנדון: פיטוריו של העיתונאי מירון רפופורט
קראנו בצער ובדאגה על החלטתך לפטר את מר מירון רפופורט ממשרתו בעיתון שבעריכתך.
המוניטין המקצועי שיצא למר רפופורט, ובכלל זה הכבוד שהביא בימים אלה ל"ידיעות אחרונות" עם זכייתו בפרס נאפולי, העסקתו הממושכת בתפקידים בכירים במערכת העיתון, ומנגד – העיתוי שבו נשלח מכתב הפיטורין, ודברים שצוטטו מפיך בהזדמנויות שונות, לרבות בימים האחרונים – כל אלה מעלים יותר מחשש, כי סיבת הפיטורין נעוצה בכותרת, שבה הכתיר מר רפופורט מאמר אודות ראש הממשלה, ובשל נטייה בלתי "פטריוטית", כביכול, בעבודתו העיתונאית.
לנוכח זאת, נחזים פיטוריו של מר רפופורט כהתנכלות לחופש הביטוי ולאושיות הדמוקרטיה מצד אלה שמתיימרים להיות מראשוני אביריה:
הכותרת שעליה יצאה קצפך משקפת נאמנה את תוכן המאמר שמתחתיה, כמו גם את לוז הדברים שבמסמך נשוא המאמר (דו"ח מבקר המדינה על ראש הממשלה). על כן, הפיטורין בעטייה של הכותרת מדיפים ריח רע של השתקת ביקורת לגיטימית על ראשי השלטון.
בדומה לזה, הנזיפות וההזהרות בשל הטייה פוליטית כביכול, שהרעפת זה לא מכבר על מר רפופורט, ואשר אף הן עומדות ברקע לפיטוריו, נחזות כניסיון להעלים היבטים חשובים ולהשתיק דעות לגיטימיות בעניינים שעומדים במוקד הדיון הציבורי. בהקשר זה מסתמנים הפיטורין כהכפפה של שיקולים עיתונאיים לדעות הדומיננטיות בחברה, כחנופה וכקריצה לקבוצת הרוב ולמנהיגיה.
קברניטיו של עיתון מחויבים להבטיח תנאים, שיאפשרו "לכל עבודה עיתונאית הנעשית בעיתון להתבצע על פי העקרונות של האתיקה המקצועית של העיתונות", ובכלל זה אי הכפפתם של שיקול דעתם של העיתונאים ל"לחצים פוליטיים, כלכליים או אחרים" (ראה כללים 4 ו-23 לתקנות האתיקה המקצועית של העיתונות). פיטוריו של מר רפופורט אינם מתיישבים עם חובות אלו. יתר על כן, במצטבר עם האירועים שקדמו להם מהווים הפיטורין צנזורה שיטתית והתערבות בדעות ובזוויות המבט השונות של העיתונאים. כך פועלים הפיטורין כאפקט מצנן על חופש הביטוי: המסר העובר לעיתונאים האחרים, הוא שעליהם לנטוש את תפקידם ככלב השמירה של הדמוקרטיה ולשמש כהד לקול המון ולקול שלטון. מכאן קצרה הדרך לפגיעה חמורה בחופש הביטוי, בזכות הציבור לדעת וב"שוק הרעיונות", המהווה ערובה לקיומה של כל דמוקרטיה.
הדברים שלעיל יפים גם לגבי עיתונך, הגם שהוא מצוי בבעלות פרטית: ראשית, חופש הביטוי כמו ערכי היסוד האחרים של מדינת ישראל, חלים ומחייבים את הכל ולא רק את המדינה וזרועותיה.
שנית, לאור התפקיד המרכזי שממלא העיתון בציבוריות הישראלית, נתח השוק שהוא תופס, והיותו אחת מן הבמות החשובות לביטוי ציבורי, מוטלות עליו חובות מוגברות בכל הנוגע לשמירה על ערכי היסוד – אם מכוח תקנת הציבור ואם מכוח החלה ישירה של נורמות מן המשפט הציבורי.
לבסוף, מזה שנים עמל עיתונך לעצב את תדמיתו כ"עיתון של המדינה", המבטא את מלוא קשת הגוונים והדעות בחברה הישראלית, וככלי תקשורת עצמאי הממלא במסירות את תפקידה של עיתונות חופשית בחברה דמוקרטית. מצג מרכזי זה, שעליו מסתמכים המוני אזרחים, השותפים ב"שוק הרעיונות" הישראלי, אינו עולה בקנה אחד עם השתקת דעות ורעיונות והחנקת ביקורת לגיטימית על נבחרי הציבור.
עיתון המתיימר להציב עצמו בעמדת "העיתון של המדינה" מן הראוי שייטול על עצמו, עוד בטרם יחויב לעשות זאת, את אמות המידה המחייבות את המדינה בכל הנוגע לשמירה והגנה על חופש הביטוי.
לאור האמור לעיל אבקשך לשוב ולשקול את החלטתך ולהחזיר את מר רפופורט למשרתו העיתונאית.
בכבוד רב ובברכה,
אבנר פינצ`וק, עו"ד
