להפסיק להפקיע מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית

בשנת 2008 הופקעו רישיונות הישיבה של 4,577 תושביה הפלסטינים של ירושלים שאינם מורשים כעת לשוב ולהתגורר בעיר הולדתם. המוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח דורשים שהחוק יבחין בין מהגר שקיבל מעמד בישראל לבין מי שנולד בשטח שסופח למדינה ויהיה זכאי לשוב אליה בכל עת.

בעתירה לבג"ץ שהגישו היום (7.4.11) דורשים הארגונים להביא להפסקת מדיניות הפקעת רישיונות הישיבה של תושבי ירושלים המזרחית וכן לספק הגנה מיוחדת בחוק לתושבי השטחים המסופחים לישראל. להפקעות התושבות הנרחבות תוצאות קשות על חייהם של אלפי אנשים שעזבו לצורכי פרנסה ומשפחה ואינם יכולים עוד לשוב ולהתגורר בעיר הולדתם.

כיום מאפשר החוק למשרד הפנים להפקיע רישיון ישיבה של תושב שעזב את המדינה לתקופה של שבע שנים ויותר, או שקיבל אזרחות או רישיון קבע במדינה אחרת ולאור זאת כביכול ניתק את קשריו עם עיר הולדתו. משרד הפנים מפקיע רישיונות ללא הודעה מקדימה וללא עריכת שימוע לתושב שרישיון הישיבה שלו בסכנה הפקעה, וכך מגלים תושבים רק בדיעבד כי נחסמה חזרתם למולדתם.

בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר הפקעות התושבות של פלסטינים מירושלים, כשבשנת 2008 נרשם שיא של 4,577 הפקעות. כמעט מחצית מסך ההפקעות מאז סיפוח ירושלים בשנת 1967 אירעו בין השנים 2006-2008. עלייה חדה זו מלמדת על מדיניות מכוונת לצמצום מספר הפלסטינים החיים בעיר. (נתונים נוספים – בטבלה שבהמשך.)

העתירה דורשת ש"תקנות הכניסה לישראל" ישונו, כך שמי שקיבל מעמד תושבות עקב סיפוח ירושלים המזרחית למדינת ישראל לא יעמוד בסכנת הפקעת רישיון ישיבה גם אם עזב את המדינה לתקופה ממושכת או אם זכה למעמד במדינה אחרת. בכך מבקשים העותרים שהחוק יבחין בין מהגר שקיבל מעמד של תושב קבע מאחר שהיגר לישראל, למשל לצורכי נישואין עם בת זוג ישראלית, ויצטרך להמשיך להוכיח לאורך השנים כי בחר בישראל כביתו, לבין מי שנולד וגדל במדינה או בשטח שסופח אליה ושיורשה לשוב אליה בכל עת, כפי שמקובל לגבי אזרחי המדינה.

העתירה הוגשה בשמו של מחמוד קראעין, צעיר בן 26 מהכפר סילוואן שבירושלים. ככל צעיר פלסטיני בירושלים, קראעין יודע שאם יבחר לצאת מחוץ לגבולות ישראל לתקופה ממושכת – לצורכי משפחה, לימודים או עבודה – וכן אם יזכה למעמד אזרחי במדינה אחרת, הוא עלול לאבד את רישיון הישיבה שלו ובכך תיחסם לחלוטין דרכו לשוב למשפחתו, לביתו, לעירו ולמולדתו. אפילו בחירה להתגורר בסמוך לירושלים, באזורים המוגדרים כ"שטחים" עשויה להיחשב בעיני משרד הפנים כאילו היגר קראעין לחו"ל לבלי שוב. באופן זה איבדו את מעמדם פלסטינים רבים – ובעיקר פלסטיניות רבות שנישאו לפלסטינים מהשטחים – והם ממשיכים להתגורר מרחק קילומטרים בודדים מביתם, אליהם אינם מורשים לשוב.

עו"ד ליאורה בכור מהמוקד להגנת הפרט: "הפקעה סיטונאית של רישיונות הישיבה של תושבי ירושלים המזרחית מנוגדת באופן מובהק למשפט הבינלאומי, על פיו לכל אדם הזכות לשוב למולדתו ללא תלות במעמדו האזרחי. תושביה הפלסטינים של ירושלים הינם 'תושבים מוגנים' הזכאים להמשיך ולחיות במקום בו נולדו ככל שיחפצו בכך."

עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח: "המצב הנוכחי כולא את תושבי ירושלים המזרחית בתוך המרחב הצר ולצערנו המוזנח בו נולדו. העולם הפך לכפר גלובאלי והיום יותר מתמיד הגיוני וטבעי שאנשים ירצו לצאת מהמדינה לצורכי לימודים או עבודה לפרקי זמן, כשבכוונתם לשוב אליהם בבוא העת. מדינת ישראל היא שהחליטה לספח אנשים אלו לשטחה, ומכאן שודאי שאין היא רשאית להתייחס אליהם כאל מהגרים שהקשר שלהם למקום מוטל בסימן שאלה".

בג"צ 2797/11

עוד על תושבות בירושלים המזרחית

 

נתונים על הפקעת תושבות בירושלים המזרחית: