בית הדין למשמעת של עובדי המדינה הכריע: המודעה עליה חתמו מהווה מימוש חופש הביטוי של אנשי חינוך ואינה פוגעת בתדמית השירות הציבורי. המרצים יוצגו ע"י עו"ד מטעם האגודה לזכויות האזרח.
בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בראשות עו"ד יוסף תלרז, זיכה בשבוע שעבר 22 מורים ומרצים לחינוך, המועסקים כעובדי הוראה בסמינר הקיבוצים ומקבלים משכורתם במשרד החינוך, מאשמה של עבירת משמעת, לפי חוק שירות המדינה, עליה הועמדו לדין לפני כשנה. המרצים הואשמו בעבירה של התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, וזאת משום שחתמו על מודעה שפורסמה בעיתון ובה פנייה לרוה"מ דאז אהוד ברק, לא למנות נציג מפלגה דתית כשר החינוך. המרצים יוצגו על-ידי עו"ד מוטי ארד מטעם האגודה לזכויות האזרח.
בית הדין זיכה את ד"ר דורית הופ, ד"ר נמרוד אלוני ו-20 המרצים האחרים שהם עובדי מדינה, מעבירת המשמעת שיוחסה להם לאחר ש"הגיע לכלל מסקנה, כי הדרך בה בחרו הנאשמים לממש את חופש ביטויים הפוליטי, על-ידי פרסום מודעה כאמור […] לא הגיעה לכלל עבירת משמעת". עוד נכתב בהכרעת הדין, כי בפרסום המודעה ובהתחשב בתוכנה, לא הייתה טמונה פגיעה בתפקודו ובתדמיתו של השירות הציבורי.
המודעה פורסמה במאי 99`, עם היבחרו של אהוד ברק לראשות הממשלה. במודעה קראו 97 אנשי אקדמיה, בהם 22 המרצים והמורים, לראש הממשלה ברק להעמיד בראש המשרד שר המזדהה עם זרם החינוך הממלכתי, שהוא הזרם המרכזי של החינוך בישראל ובו לומד הרוב המכריע של התלמידים. עוד נכתב במודעה: "משרד החינוך צריך לבטא את ערכיו ושאיפותיו של הציבור הרחב, ומי שיוצב בראשו חייב לייצג אותו".
עו"ד מוטי ארד, שייצג מטעם האגודה לזכויות האזרח את 22 המרצים הנאשמים, מציין כי חסימת חופש הביטוי היא מתכון בטוח להרס פנימי של החברה הדמוקרטית. בסיכומים שהגיש עו"ד ארד לבית הדין הוא הדגיש את חשיבות ההגנה על חופש הביטוי של עובדי מדינה, ובמיוחד כשמדובר באנשי אקדמיה, מהם מצופה כי יהיו בעלי מעורבות חברתית וביקורתית. עוד מציין עו"ד ארד, כי אין כלל מפורש האוסר על עובדי מדינה להחזיק בעמדה פוליטית המאפיינת שרים, מנכ"לים ועוד פוליטיקאים העומדים בראש השירות הציבורי. עו"ד ארד הוסיף והדגיש, כי 22 המרצים הנאשמים אינם ממלאים תפקיד ביצועי או ממונים על חלוקת משאבים ציבוריים ולכן קוראי המודעה ודאי התקשו לראותם מזוהים עם משרד החינוך, המשלם את משכורתם כעובדי מדינה.
בית הדין קיבל את טיעונו של עו"ד ארד, שציין כי הביקורת שהביעו המרצים במודעה הייתה עניינית, מאופקת ומכובדת, ולא פגעה בייעודו או ביכולת תפקודו של המוסד בו הם מועסקים. זהו סוג הביקורת המצופה מאנשי אקדמיה ורק טבעי שיביעו את דאגתם לגבי דמותו של החינוך בישראל. לכן, אין מקום לחלוק על עצם זכותם להביע דיעה, כחלק מהשיח הציבורי. כמו כן, על אותה מודעה חתמו גם אנשי אקדמיה שאינם עובדי מדינה, לגביהם לא מוגבל היקפו של חופש הביטוי ובכך יש אפליה כלפי קבוצת המרצים הנאשמים.
האגודה לזכויות האזרח מדגישה, כי חשיבותו העקרונית של זיכוי המרצים מעבירת המשמעת, הינה בתחימת גבולות חופש הביטוי של עובד מדינה שהוא איש חינוך ואיש אקדמיה. בעוד שנציבות שירות המדינה ביקשה באמצעות ההעמדה לדין משמעתי, להגביל את זכותם של מאות אנשי החינוך עובדי המדינה מהבעת דיעה פוליטית בצורה מכובדת, קיבל בית הדין למשמעת את עמדת המרצים לפיה יש להם זכות לחופש ביטוי פוליטי.
