משרד הפנים שלל את אזרחותו של עולה מאתיופיה מבלי ליידעו

בעקבות צו ביניים שניתן ב- 14.10.01 בעתירת האגודה לבג"צ נגד שר הפנים נאסר על משרד הפנים לגרש את העולה

בג"צ הוציא ב- 14.10.01 צו ביניים בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד שר הפנים ומנהל מינהל האוכלוסין. על פי הצו נאסר על משרד הפנים לגרש עולה מאתיופיה שהמשרד שלל את אזרחותו בלי לידע אותו. צו הביניים ניתן על ידי השופט חשין והוא מורה למשיבים לא לגרש את העותר מישראל, או לנקוט כל צעד אחר נגדו, עד למתן פסק דין בעתירה. כמו כן הורה השופט חשין לקבוע דיון בעתירה בהקדם האפשרי.

עו"ד מיכל פינצ`וק מהאגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"צ ביום חמישי האחרון, 11.10.01, בדרישה להשיב את האזרחות ואת אשרת העולה לאסובלאו אברה. כן נדרש בעתירה ממשרד הפנים לקיים דרך קבע הליך ראוי לפני כל ביטול אזרחות או מעמד עולה. במסגרת ההליך נדרש מתן הודעה מוקדמת לאזרח על הכוונה לשלול אזרחותו או מעמדו; גילוי נאות של הראיות הקימות נגדו; שימוע בו יוכל האזרח לטעון את טענותיו; הצגת חוות-דעת מומחה וכל מידע אחר עליו מסתמכים המשיבים בפני האזרח; ומתן נימוקים להחלטה לביטול האזרחות או המעמד, במידה והוחלט על ביטולם.

העותר, אסובלאו אברה, עלה לישראל בשנת 1991 במסגרת מבצע שלמה, קיבל אשרת עולה ובהמשך גם אזרחות ישראלית. בינואר 2001 קיבל העותר צו גירוש וממנו נודע לו כי אשרת העולה והאזרחות הישראלית שניתנו לו בוטלו לפני כשנה, ללא ידיעתו, ע"י משרד הפנים, וכי הוא נדרש לעזוב את הארץ. העותר הגיש ערר על ההחלטה לשר הפנים, אך למרות שחלפו כ-8 חודשים טרם נתקבלה הכרעה בבקשתו. העותר נמצא כיום ללא מעמד בישראל, כשחרב הגירוש מונפת מעל ראשו. הוא איבד את מקום עבודתו ואינו מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי. כמו כן בעקבות שלילת האזרחות נותר העותר ללא כל אזרחות, מאחר שעם עלייתו ארצה ויתר העותר על אזרחותו האתיופית.

אברה, בן הדת הנוצרית, קיבל תעודת עולה ואזרחות ישראלית על אף שאינו זכאי לכך מכוח חוק השבות, וזאת ללא כל מרמה מצדו. כעת, כעבור למעלה מעשר שנים, החליט משרד הפנים, באופן פתאומי, לשלול את אזרחותו, בטענה כי לא היה זכאי לקבל אזרחות ישראלית וכי אזרחותו הושגה באמצעות מתן פרטים כוזבים. בעתירה מודגש, כי למר אברה לא ניתנה הזדמנות להגיב על ההאשמה הקשה, שמסר פרטים כוזבים על מנת לקבל את אזרחותו, ואף לא הוצגו בפניו הראיות עליהן מתבססת האשמה חמורה זו.

מר אברה עלה לארץ יחד עם אחותו למחצה, שאמה יהודיה, ועם בני משפחתה. בטרם עלה, נרשם העותר כמועמד לעליה, ולאחר שרואיין ע"י נציג הסוכנות היהודית באדיס אבבה, אושרה זכאותו לעלות ארצה. שנתיים לאחר עלייתו ארצה נולדה למר אברה בת שאמה אזרחית ישראלית. הילדה רשומה בתעודת הזהות של העותר כבתו ונושאת את שם משפחתו. במאי 95` התגייס העותר לצה"ל, ומאז ועד היום, במשך שש שנים, שירת במילואים כנדרש.

בינואר השנה אבדה תעודת הזהות של העותר והוא מייד פנה ללשכת האוכלוסין בירושלים על מנת להוציא תעודה חדשה. לתדהמתו הרבה נמסר לו צו גירוש מהארץ. רק אז נודע לעותר, כי כבר שנה קודם לכן שלל שר הפנים את אזרחותו וביטל את רשיון הישיבה ואשרת העולה שניתנו לו עם בואו ארצה. בעתירה מדגישה עו"ד פינצ`וק, כי למרות שכתובתו העדכנית של העותר היתה בידי משרד הפנים, הוא לא קיבל מעולם הודעה בדבר הכוונה לשלול את אזרחותו או בדבר שלילת אזרחותו בפועל. אלמלא איבד העותר את תעודת הזהות ומיהר לפנות ללשכת האוכלוסין, אין לדעת מתי וכיצד היה משרד הפנים מודיע לו על שלילת האזרחות.

לעותר לא ניתנה מעולם זכות השימוע, הכוללת הזדמנות לומר את דבריו ולעיין בחומר הנוגע לו. כמו כן נדחו בקשותיו ובקשותיה של עו"ד פינצ`וק לצילום תיקו האישי של העותר במרשם האוכלוסין ולקבלת העתקי הראיות עליהן מתבססת הטענה, כי העותר קיבל אזרחות ישראלית בעקבות מסירת פרטים כוזבים. בעתירה מציינת עו"ד פינצ`וק, כי מדיניות משרד הפנים של אי מסירת מידע או ראיות לאזרח טרם ביצוע פגיעה קשה בזכויותיו הינה הפרה של כללי הצדק הטבעי, המחייבים את משרד הפנים לערוך שימוע כדין ולקיים הליך הוגן, שכולל מתן אפשרות עיון בראיות והזדמנות אמיתית לסתור אותן, לאזרח אשר את זכויותיו מבקשים לשלול.

עוד מפרטת עו"ד פינצ`וק בעתירה, כי הזכות לאזרחות מוכרת במשפט הבינלאומי והישראלי כזכות יסוד, שאין לשללה באופן שרירותי. כאמור, העותר לא מסר פרטים כוזבים ולכן, מציינת עו"ד פינצ`וק, אין לשר הפנים סמכות לשלול את אזרחות העותר, שניתנה בשל טעות בלבד. לחילופין, נטען בעתירה, גם אם הייתה לשר הפנים הסמכות, הרי שזו הופעלה כאן באופן בלתי סביר תוך התעלמות מהעובדה כי העותר שירת בצבא והינו זכאי, בשל כך בלבד, לקבל אזרחות עפ"י חוק האזרחות. כמו כן התעלם שר הפנים מהעובדה שחלפו כעשר שנים מאז עלה העותר ארצה וכיום מרכז חייו הינו כאן, ומכך שהעותר הינו אב לילדה המתגוררת עם אמה בעיר אילת ושלילת האזרחות פירושה גזירת נתק ופירוד בין האב לביתו. נסיבות אלו, כל אחת בנפרד וכולן יחד, צריכות היו להוביל את המשיבים להחלטה שלא
לבטל את אזרחותו של העותר.


בעתירה מודגש כי זכויות האדם, ובמיוחד דרישות ההליך הוגן, נועדו בעולם כולו להגן על מהגרים מפני פעולות פסולות ושרירותיות של רשויות ההגירה, וראוי שכך יהיה גם בארץ קולטת עליה והגירה כישראל.

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: אזרחות ותושבות,גזענות ואפליה,הזכות להליך הוגן,הזכות לשוויון,זכויות אזרחיות

סגור לתגובות.