המדינה הודיעה לבג"צ, כי החל מינואר 2001 תבוטל המדיניות של משרד הפנים לפיה נדרשים מעבידים, כתנאי לקבלת אשרה להעסקת עובד זר, לשלם ערבות להבטחת יציאת העובד מהארץ בסוף החוזה. בהודעת המדינה נאמר, כי הסיבה לביטול המדיניות נעוצה בפגיעה בזכויות העובדים הזרים על-ידי מעבידים, כתוצאה מהטלת הערבות על המעבידים.
כזכור, לפני כשלש שנים הוגשה עתירה לבג"צ נגד מדיניות משרד הפנים להטיל ערבות על המעסיק כתנאי לקבלת אשרה להעסקת עובד זר. העתירה הוגשה על ידי מעבידים ועל ידי חברות כוח אדם, המביאות לארץ את העובדים הזרים ואשר לעיתים קרובות הן המשלמות את הערבות. המטרה בהטלת הערבות על המעביד היא לחייב אותו לדאוג ולפקח על כך שהעובד לא יעבוד אצל אף מעביד אחר, ושמיד בתום העסקתו ייצא מהארץ. במקרים בהם העובד נעלם למעסיק, משרד הפנים מחלט את הערבות וממשה. המעבידים וחברות כוח האדם טענו בעתירתם, כי משרד הפנים פועל בחוסר סמכות בחוק בהטילו עליהם את תשלום הערבות כתנאי לקבלת אשרת העסקה לעובד זר.
מאחר שמדיניות הטלת הערבות פוגעת בעקיפין בעובדים עצמם, עלה הצורך שבדיון בעתירה יינתן ביטוי לפגיעה הקשה בזכויות העובדים הזרים, ושהכרעה בעתירה לא תתקבל רק על סמך שמיעת המעבידים והמדינה. לפיכך פנו האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד לבית המשפט וביקשו אישור להביא את עמדתם בעתירה במעמד של "ידידי בית המשפט". בית המשפט נענה לבקשה.
הטיעון המרכזי אותו הציגה עו"ד דנה אלכסנד מהאגודה לזכויות האזרח, בשם שני הארגונים, היה, כי כתוצאה מהטלת האחריות על מעבידים לתנועת עובדיהם הזרים, נוקטים מעבידים באמצעים בלתי-חוקיים, הפוגעים קשות בזכויות העובדים, כדי להבטיח את עצמם מניתוק קשר על-ידי העובד ומחילוט הערבות. אמצעים אלה כוללים החזקת דרכונו של העובד, ניכוי "פקדון" משכרו של העובד, ובמקרים קיצוניים אף גירוש בכח של עובד זר מהארץ, ללא צו חוקי.
עוד טענה עו"ד אלכסנדר בפני בג"צ, כי בהטילה על מעבידים פרטיים את האחריות לפקח על יציאת העובד מן הארץ, מוסרת המדינה למעבידים תפקיד שיטור מובהק, השמור לזרועות השלטון שהוסמכו לכך בחוק. זאת, כאשר למעביד אין סמכויות בדין כדי לפקח על תנועותיו של העובד, ותוך שהמדינה מעלימה עין ומתנערת מאחריות לאמצעים הבלתי-חוקיים שבהם יתבצע פיקוח זה על העובד.
בנוסף לכך טענה עו"ד אלכסנדר לפגיעה קשה בכבודו של העובד הזר. עו"ד אלכסנדר ציינה, כי המדינה שמה את המעביד הפרטי כאפוטרופוס של העובד הזר, באופן שאין לו מקביל במשפט הישראלי, ביחסים שבין אנשים מבוגרים בעלי כשרות משפטית מלאה. עצם העמדת העובד כמי שנתון למשמרתו של המעביד פוגעת בכבודו של העובד כפרט חופשי ואוטונומי, ואין לכך מקום ביחסי עובד מעביד, הדגישה עו"ד אלכסנדר.
בדיון שהתקיים בבג"צ לאחר ההצטרפות של האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד, השופט חשין כינה את מצב העובדים הזרים בישראל "עבדות מודרנית", ואמר שהקשר הסיבתי בין עיכוב הדרכון לבין הטלת הערבות ברור, ואין המדינה יכולה להתעלם מתוצאות מדיניות הערבות. השופט חשין לחץ על המדינה לשקול מחדש את עמדתה, לאור הטיעונים בדבר הפגיעה הקשה בזכויות העובדים.
בהודעה שהגישה המדינה בעקבות דיון זה נאמר, שהחל מהשנה הבאה (ינואר 2001), תבוטל דרישת הערבות. המדינה דחתה את טענות המעבידים בדבר אי-חוקיות הערבות והדגישה, כי הביטול בא על מנת למנוע את הפגיעה בזכויות העובדים הזרים. בתחילת השנה הבאה יחל לפעול ההסדר החדש לפי התיקון האחרון לחוק עובדים זרים, שלפיו חלק משכרו של העובד, ביחד עם סכום המופרש על-ידי המעביד, יופקד בקרן, והכספים שיצטברו בקרן יינתנו לעובד רק לאחר צאתו מישראל. בהודעה ציינה המדינה, כי הסדר זה יוצר תמריץ לעובד לעזוב את הארץ, ומאפשר ויתור על הערבות.
בתגובה להודעת המדינה, שהגישה עו"ד אלכסנדר לבג"צ בשבוע שעבר, בשם האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד, היא מציינת, כי ביטול הערבות תואם את עמדת הארגונים. עם זאת עמדת הארגונים היא כי ההחלטה על ביטול הערבות צריכה להיכנס לתוקף מיידי. עו"ד אלכסנדר מציינת, כי מרבית העובדים שיועסקו מעתה ימשיכו להיות מועסקים גם אחרי תחילת השנה הבאה, כך שהסדר הקרן יופעל לגביהם ויהיה להם תמריץ לעזוב את הארץ בתום העסקתם. אולם עיקר הפגיעה בזכויות העובדים מתבצעת דווקא בתחילת תקופת העסקתו של עובד זר, ולכן עובדים שיועסקו, עד למועד ביטול דרישת הערבות, יהיו חשופים לאותן פגיעות בזכויותיהם.
