בית המשפט העליון לא ידון בשנית בבקשת האגודה לחשוף את מספר האזנות הסתר הביטחוניות, אך מפציר במדינה לשקול לעשות זאת
ביום 8.6.2016 דחה בית המשפט העליון את עתירת האגודה לזכויות האזרח לקיים דיון נוסף בעניין הדרישה לחשוף את מספר ההיתרים, שמוציא ראש הממשלה לביצוע האזנות סתר ביטחוניות. לצד זאת הדגיש בית המשפט את החשיבות בחשיפת מידע דוגמת המידע המבוקש, והוסיף, כי "מהיכרות מקרוב עם המאטריה, לא אחת – לא בשמים היא מסירת מידע בגדרי האיזון, וזאת גם אם אין במקרה נתון חובה סטטוטורית לעשות… עדיף עשרת מונים גילוי יזום על הידרשות מאוחרת להדלפות וסחרור."
הבקשה לדיון נוסף התמקדה בפסק דין שבו קבע בית המשפט העליון, כי חוק חופש המידע חל רק על מידע המצוי בפועל בידי הרשות הציבורית, ועל כן, רשות שהעבירה מידע שלה לגורם הכפוף למרותה ושהוא מוחרג מתחולת חוק חופש המידע, רשאית לדחות בקשה לגלותו רק מטעם זה. זאת למעט מקרים חריגים שבהם מבקש המידע יצליח להראות שהרשות הוציאה את המידע מרשותה רק כדי לחמוק מחובת הגילוי על פי החוק.
בבקשה עמדנו על השלכות הרוחב הקשות שעלולות להיות לקביעות של פסק הדין. להלכה ולמעשה נוצר סייג חדש מתחולת החוק כל אימת שרשות מעבירה מידע שלה לגורם שאינו כפוף להוראות החוק – בין שמדובר ברשות שכפופה ונתונה למרותה כבענייננו, ולא כל שכן כאשר מדובר בגורם פרטי שמתקשר עם הרשות ומסייע לה בביצוע תפקידיה.
השופט אליקים רובינשטיין דחה, כאמור, את הבקשה, אך לצד זאת צמצם את הקביעות שבפסק הדין לנסיבותיו המיוחדות: "אין בפסק הדין כדי לאשר – כביכול – הסתרת מידע ציבורי מעיני הציבור, באמצעות העברתו מרשות עליה חל החוק אל רשות המוחרגת ממנו, או באופן חמור מכך, אל ידיים פרטיות. ענייננו כאמור במידע שראשיתו, מהותו ואחריתו בשב"כ, ותחנת הביניים שלו במזכירות הצבאית, ומכאן ההחרגה". בית המשפט הוסיף עוד, ש"חזקה על רשויות המינהל – חזקה שיש לשקוד עליה – כי נוכח מעמדה הרם כאמור של זכות הציבור לדעת… יימנעו מעירוב מין בשאינו מינו ולא יעבירו מידע מיד אחת לאחרת אך לשם הסתרתו מעיני הציבור… ".
באחרית פסק דינו, השופט רובינשטיין ראה לנכון לציין כי "לטעמי, נוכח חשיבותה של זכות הציבור לדעת לקיומו של משטר דמוקרטי תקין, ייטיבו הרשויות השונות אם … יואילו למסור מידע מבוקש ככל שביטחון המדינה מאפשר זאת, גם אם חוק חופש המידע אינו מחייבן לעשות כן… מהיכרות מקרוב עם המאטריה, לא אחת – לא בשמים היא מסירת מידע בגדרי האיזון, וזאת גם אם אין במקרה נתון חובה סטטוטורית לעשות זאת מכוח חוק חופש המידע… עדיף עשרת מונים גילוי יזום על הידרשות מאוחרת להדלפות וסחרור. לדעתי, ככל שיגבר הגילוי הוולונטרי, כן יגבר האמון באותם מקרים שבהם עומדת הרשות על אי גילויו הלגיטימי של מידע בסייגים שבחוק."
דברים אלה מחזירים אותנו אל הטענות שהעלינו בתחילת הדרך שעה שפנינו לבית המשפט: לציבור כל דרך לבחון את אופן השימוש בה או לאמוד את היקף התופעה ואת האיזון בין הצורך הביטחוני לבין הפגיעה בזכות לפרטיות. באיזון שבין טעמי ביטחון אלה לבין זכות הציבור לדעת, יש לשאוף לחשיפה מירבית של מידע, כדי לאפשר לעם – הריבון במדינה דמוקרטית – להחליט במודע על מידת הפרטיות שעליה הוא מוכן לוותר.
