מתוך: מדריך משפטי להגנה על חופש המחאה
לפרק הקודם
למדריך המלא (גרסת הדפסה – pdf)
בפרק זה:
א. מוסדות אקדמיים
ב. המקומות הקדושים
ג. נמלי התעופה
ד. משכן הכנסת ורחבתו
א. מוסדות אקדמיים
350. חובתה של אוניברסיטה לאפשר את חופש הביטוי של הסטודנטים אינה נופלת בהיקפה מחובתה של רשות ציבורית בעניין זה, וזאת על יסוד כמה וכמה מקורות בדין: חוק זכויות הסטודנט, כללי המשפט המנהלי והחוקתי, ומעמדה החוקתי של חירות הביטוי.
351. חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, קבע, בין היתר, את החובה לכבד את זכותם של הסטודנטים לחופש ביטוי. סעיף 5 לחוק מעגן את הזכות לחופש הביטוי של כל סטודנט ביחס לתוכנו של חומר הלימוד והערכים המובעים בו. סעיף 6 לחוק מעגן את הזכות של כל סטודנט להתארגן ולהפגין "בכל תחום ונושא, לרבות בנושאים הנוגעים לסטודנטים ולזכויותיהם, לפי הכללים הקבועים בעניין זה בתקנון המוסד". סעיף 7 לחוק מטיל איסור על האוניברסיטה למנוע מסטודנט מימושה של זכות זו.
352. לצד החובה המפורשת הקבועה בחוק זכויות הסטודנט, שומה על מוסד אקדמי לקיים את חירות הביטוי בהיותו גוף דו-מהותי. על פי הפסיקה, אוניברסיטה, הפועלת מכוח חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, והנתמכת בידי המדינה, הינה גוף דו מהותי בעל מאפיינים ציבוריים, וככזו היא כפופה לכללי המשפט הציבורי בישראל (בעניין זה ראו: ע"א (מחוזי ב"ש) 1038/00 פנר נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פ"מ תשס"א (1) 310 (2001); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (31.1.2011) ("בג"ץ בר אילן")); עע"מ 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433 (2005)). על אף שהדיון המשפטי בשאלת סיווג המוסדות האקדמיים כגופים דו-מהותיים טרם מוצה, הדעה המקובלת בפסיקה היא שהאוניברסיטאות כפופות לכללי המשפט הציבורי בתחומי פעילות מסוימים (ע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' בן הרוש, פסקאות כ"ח-כ"ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין (30.12.2012); ראו גם בג"ץ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב, פסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (5.10.2009)), ובראש וראשונה בכל הנוגע לכיבוד זכויות היסוד של הסטודנטים (בג"ץ בר אילן, פסקאות 27 ו-25 בהתאמה, בפסק דינה של הנשיאה ביניש).
353. בית המשפט קבע כי תפקידו של מוסד להשכלה גבוהה אינו מתמצה בלימודים ובמחקר, אלא תפקידו גם להרחיב את אופקיו של התלמיד ולאפשר לו להיחשף למגוון דעות, לא רק כאלה הקשורות לתוכניות הלימודים, אשר בסופו של דבר יאפשרו לו לפתח את אישיותו (ע"א 319/65 אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית, פד"י כ(1) 204 (1966); (ת"א (מחוזי ת"א) 1332/08 תמוז נ' אוניברסיטת תל-אביב, פסקאות 11, 30 (30.9.2009) ("עניין תמוז"); (ה"פ (מחוזי חי') 283/04 מוסעב נ' אוניברסיטת חיפה (23.11.2005)).
354 בהתאם להוראות חוק זכויות הסטודנט, מפרסם כל מוסד אקדמי תקנון פעילות ציבורית אשר מסדיר את הכללים למימוש חופש הביטוי בקמפוס. בתי המשפט קבעו כי יש לנקוט בפרשנות מצמצמת בעת פירושם של חוקים הפוגעים בחופש הביטוי (ראו למשל בג"ץ 606/93 קידום נ' רשות השידור, פ"ד מח(2) 1 (1994)). הפסיקה קבעה כי, מקל וחומר, חוקת האוניברסיטה ותקנותיה, אשר מגבילים במישרין או במשתמע זכות יסוד, יפורשו בדרך מצומצמת עוד יותר (ה"פ (מחוזי ב"ש) 2085/07 דויטשר נ' אוניברסיטת בן-גוריון (16.4.2008) ("פרשת דויטשר")].
355. ביחס למתחם שיקול הדעת של האוניברסיטה באיזון בין חופש ביטוי לערכים מוגנים אחרים, כגון השמירה על שלום הציבור והסדר הציבורי, קבע בית המשפט כי האוניברסיטה מחויבת להפעיל את שיקול דעתה על פי אמות המידה של המשפט הציבורי, כפי שהותוו בחוק ובפסיקה. לפיכך, רק פגיעה שהיא קשה, רצינית וחמורה באחד מאותם ערכים מוגנים, אשר הסתברותה בגדר ודאות קרובה, תצדיק את הגבלת חופש הביטוי (עניין תמוז).
356. חרף עליונותו של חופש הביטוי והקביעה המפורשת בפסיקה כי יש ליתן פרשנות מצומצמת ביותר לתקנון פנימי המגביל אותו, מוסדות אקדמיים שונים פוגעים בחופש הביטוי והמחאה של סטודנטים, הן באמצעות סעיפים בתקנון עצמו והן ביישום פוגעני שלו. האגודה לזכויות האזרח נטלה חלק במספר עתירות שהוגשו נגד מוסדות אקדמיים שפגעו באופן לא חוקי בחופש הביטוי של תלמידיהם:
357. בפרשת דויטשר קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את בקשת העותרים להצהיר על בטלות סעיף בתקנון האוניברסיטה, אשר אסר באופן גורף על סטודנטים לקיים בקמפוס פעילות פוליטית תחת כיפת השמיים (שכן זה נגד את חוק זכויות הסטודנט).
358. רובם ככולם של תקנוני הפעילות הציבורית של האוניברסיטאות מציבים דרישה לקבלת אישור מבעוד מועד לקיום פעילות ציבורית. דרישה זו כשלעצמה היא סבירה כל עוד היא נועדה לתיאום בין הפעילויות השונות ובינן לבין יתר הפעילות בקמפוס, ולאפשר היערכות של גורמים האוניברסיטה השונים. אלא שפעמים רבות משמשת הפרוצדורה של בקשה מוקדמת לשם הטלת צנזורה כואבת וקשה על תכני הפעילות, לשם השגת תכליות שאינן רלבנטיות, כמו למשל, הגבלה על חופש הביטוי בשל חשש לפגיעה ברגשות, שמירה על תדמית האוניברסיטה, והתמודדות עם גינויים ולחצים פסולים מצד גורמים במערכת הפוליטית.
359. כך, למשל, בשנת 2011 הגישה האגודה לזכויות האזרח תביעה נגד אוניברסיטת בן גוריון, בשל סירובה לאפשר לסטודנטים באוניברסיטה לתלות כרזות ולחלק עלונים, המבקרים את מדיניות הממשלה, בטענה שיש בכרזות ובעלונים כדי לעורר חשש להסתה לאלימות כלפי אישי הציבור והפצתם בקמפוס עלולה לחשוף את האוניברסיטה ואת הסטודנטים לתביעות לשון הרע. לעמדת האגודה לזכויות האזרח, בהחלטתה זו פגעה האוניברסיטה פגיעה קשה בזכות היסוד של הסטודנטים לחופש ביטוי פוליטי, וזאת בשעה שאין בכרזות ובעלונים ולו רמז קל שעלול להתפרש בקריאה או כהסתה לאלימות, ודאי לא בעוצמה ובהסתברות המצדיקות את הגבלת חופש הביטוי. בנוסף, נטען, כי האוניברסיטה אינה נושאת באחריות משפטית – פלילית או אזרחית – לפרסומי הסטודנטים בתחומה, ולכן אינה רשאית לשקול שיקולים אלה בשם התארגנות הסטודנטים ובמקומה. בית המשפט דחה את התביעה וקבע שאין להתערב בהחלטת האוניברסיטה מאחר שזו עומדת במתחם הסבירות (ה"פ (מחוזי ב"ש) 20078-07-11 צורף נ' אוניברסיטת בן גוריון (27.10.2011)). האגודה לזכויות האזרח ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון. בדיון בערעור מתחו השופטים ביקורת על שהאוניברסיטה נוהגת בקמפוס כאילו היה חצריה הפרטיים. השופטים הציעו לאוניברסיטה להסכים לקבלת הערעור, וכך היה (ע"א 9505/11 צורף נ' אוניברסיטת בן גוריון (25.4.2013)).
360. בשנים האחרונות מטפלת האגודה לזכויות האזרח בפניות של סטודנטים ומרצים מאוניברסיטת חיפה ועוקבת בדאגה אחרי הפגיעה הקשה והמתמשכת בחופש הביטוי של סטודנטים במוסד זה. כך, למשל, בנובמבר 2012 הגישה האגודה לזכויות האזרח תביעה נגד אוניברסיטת חיפה בעקבות החלטת נשיא האוניברסיטה להשעות את הפעילות הציבורית לשבועיים בסמוך לאחר פתיחת מבצע "עמוד ענן", בעקבות הפגנות תמיכה ומחאה נגדו, שהתקיימו בשטח האוניברסיטה. בתביעה נטען כי סעיף בתקנון הפעילות הציבורית של האוניברסיטה, המסמיך את הנשיא להורות על הפסקה או מניעה של כל פעילות ציבורית בקמפוס למשך זמן בלתי מוגבל, אינו חוקי ומהווה הגבלה גורפת ופסולה של חופש הביטוי וההפגנה של הסטודנטים בתחומי האוניברסיטה ועל כן יש לבטלו. התביעה נדחתה (ה"פ (מחוזי חי') 51057-11-12 מינסקי נ' אוניברסיטת חיפה (19.1.2014)). האגודה לזכויות האזרח הגישה ערעור נגד פסק הדין, אשר תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון (ע"א 1775/14 מינסקי נ' אוניברסיטת חיפה). בדיון האחרון שהתקיים בערעור, מתח בית המשפט העליון ביקורת קשה על מדיניותה של אוניברסיטת חיפה.
361. בדצמבר 2012 פנתה האגודה אל הנהלת האוניברסיטה נוכח המגבלות והפגיעות העיקריות בחופש הביטוי של סטודנטים בקמפוס, הנובעות מהוראות תקנון הפעילות הציבורית ונוהל הפעילות הציבורית של האוניברסיטה. בפנייתנו נטען כי מגבלות אלה עומדות בסתירה להוראות הדין בנוגע לחופש הביטוי במוסדות אקדמיים ולפסיקתו המפורשת של בית המשפט בעניין זה, והן מהוות פגיעה קשה בזכות היסוד לחופש הביטוי של סטודנטים. משכך, בקשנו כי תפעלו ללא דיחוי לעריכת שינויים בתקנון ובנוהל הפעילות הציבורית. האוניברסיטה דחתה את טענותינו.
362. במאי 2014 הגיש מרכז עדאלה תביעה בשמם של שלושה סטודנטים נגד אוניברסיטת חיפה, בעקבות החלטתו של דיקן הסטודנטים להפסיק את הפעילות של תאי הסטודנטים חד"ש ובני הכפר עד סוף שנת הלימודים. החלטת הדיקן באה לטענתו כתגובה לפעילות ציבורית שקיימו התאים לציון יום הנכבה ללא קבלת אישור, לאחר שבקשתם להשיג אישור נדחתה על ידו. כמו כן, הדיקן אף הורה על הפסקת הפעילות הציבורית של תא בל"ד למשך חודש ימים, כתגובה, לטענתו, על עצם העובדה שתא זה קיים פעילות ציבורית ביום השואה ללא אישור. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ואישר את הקפאת הפעילות בציבורית של תאי הסטודנטים (ה"פ (מחוזי חי') 50557-05-14 מסאלחה נ' אוניברסיטת חיפה (1.6.2014)). בתגובה, הגיש מרכז עדאלה ערעור על פסק הדין. בתגובה לערעור, הודיעה אוניברסיטת חיפה לבית המשפט כי האוניברסיטה מוכנה לקצר את תקופת ההקפאה, ולאפשר לתאי הסטודנטים לקיים פעילות ציבורית לקראת סיום שנת הלימודים. הסטודנטים קיבלו את ההצעה (ע"א 3967/14 מסאלחה נ' אוניברסיטת חיפה (8.6.2014)).
ב. המקומות הקדושים
363. חוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967 קובע כי המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות. בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א-1981, הוגדרו מספר מקומות כמקומות קדושים על פי החוק, וביניהם הכותל המערבי ורחבתו. בתקנות נקבע בין היתר, כי "נשיאת נאום, הכרזה בקול רם או נשיאת כרזות או שלטים" אסורים במקומות הקדושים, אלא אם כן קיבלו היתר מאת הממונה על המקום (שהוא מי ששר הדתות מינהו, על פי המלצת הרבנים הראשיים לישראל, להיות הממונה הראשי או הממונה על מקום קדוש פלוני) ולפי תנאיו. התקנות קובעות סנקציה פלילית או קנס למי שעובר עליהן.
364. באשר להר הבית – אין איסור מפורש בחוק, אולם מדיניות ממשלת ישראל מאז 1967 היא כי אין מקום להתיר קיום טקסים דתיים ותפילת יהודים על הר הבית בשל הסיכון החמור הכרוך בכך לשלום הציבור ולסדר הציבורי. מדיניות זו מבוססת על החלטת ממשלה 761 מאוגוסט 1967, שבה נקבע כי אם יעלו יהודים לתפילה בהר הבית, הם יופנו לכותל המערבי (ראו בג"ץ 10450/07תנועת נאמני הר הבית נ' ניצב פרנקו (11.12.2007) ("בג"ץ נאמני הר הבית")). מתוקף הרציונל הזה חל איסור גם על עריכת הפגנות בהר הבית. עליית יהודים להר הבית מותרת ללא תפילה בתנאים מסוימים. מאז 1968, הוגשו עתירות רבות לבג"ץ בדרישה שיורה למשטרה להתיר עליית מתפללים יהודים להר הבית באירועים שונים, אולם פסיקת בג"ץ נותרה עקבית: כפי שהודגש לא אחת בפסיקתו של בית המשפט, דווקא חשיבותו הדתית הרבה של הר הבית הופכת אותו למקום רגיש ביותר. חוסר רגישות לצרכי המקום וחוסר התחשבות במאפייניו הייחודיים יכולים להוביל למהומה ציבורית בישראל והרבה מחוצה לה, מה שעלול להוביל לפגיעות בגוף ובאינטרס הציבורי (בג"ץ 5403/11 סלומון נ' ניצב ניסו שחם (2.2.2012) ("בג"ץ סלומון")). חופש הביטוי, כמו גם זכות הפולחן, אינן זכויות מוחלטות, ומניעת גישה להר הבית, במקרים שבהם מבחן הוודאות הקרובה מתקיים, הינה בסמכות המשטרה (ר' בג"ץ נאמני הר הבית; בג"ץ סלומון).
ג. נמלי התעופה
365. על פי כללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות תעופה), התשמ"ד-1984, כל התארגנות של עשרה אנשים או יותר (לשם קיום כנס, התכנסות, נשיאת דגלים או שלטים, נאום, הצגה, שירה, נגידה או ריקוד) מותנית במתן הודעה למנהל שדה התעופה של שתים עשרה שעות מראש לפחות, על נושא ההתקהלות, מועדה ומספר המתקהלים הצפוי. ההתקהלות תתקיים רק במקום שנקבע לקיומה.
ד. משכן הכנסת ורחבתו
366. על פי תקנות משכן הכנסת ורחבתו (הפגנות ותהלוכות), התשכ"ח-1968, המבקש להפגין או לערוך תהלוכה במשכן הכנסת או ברחבה חייב להגיש בקשה על כך לקצין הכנסת לפחות ארבעים ושמונה שעות לפני המועד שנועד להפגנה או לתהלוכה. בבקשה יפורטו זהות המארגנים, המועד שנועד להפגנה או לתהלוכה ומשך הזמן שתארך, מטרת ההפגנה או התהלוכה, מספר האנשים המשוער שישתתפו בהן ופרטים נוספים.
לפרק הקודם
למדריך המלא (גרסת הדפסה – pdf)
