CC-BY-SA: Emanהיום (16.6.2013) הגישו העותרים לביטול חוק ההסתננות – מבקשי מקלט וארגוני זכויות אדם – את תגובתם לנוכח הודעת המדינה בדבר ה"הסכם" שלכאורה נחתם להעברת מבקשי המקלט למדינה באפריקה. בתגובה מפורטת שורה של מקרים בהם הצהירה בעבר המדינה, כאילו "הסכם שכזה צפוי להתגבש בקרוב".
בתגובה שהוגשה מבהיר עו"ד יונתן ברמן מהקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ועסקים, כי גם לו היה מתגבש הסכם כלשהו לקליטת מבקשי מקלט במדינה שלישית, לא היה בכך כדי להכשיר את החוק ולהצדיק מעצר ללא משפט לתקופה בלתי מוגבלת של גברים, נשים וילדים שבאו לישראל לבקש מקלט,
העותרים מתחו ביקורת על ניסיונות המדינה לטעון כאילו אותו "הסכם" מצוי כבר על סף חתימה. אף שנציגת המדינה טענה בפני השופטים כי ההסכם כבר נחתם, הרי שבהודעה שהעבירה לאחר מכן, ובה היו אמורים אותם דברים לעלות על הכתב, הפך ה"הסכם" ל"הבנות" או "סיכומים" לא חתומים. בנוסף, מתצהיר המדינה עולה כי טרם סוכמו "הפרטים הספציפיים" של ההסדר, וכי למעשה כלל לא קיים הסכם.
תחת הכותרת "מדינה שלישית – הטריק הישן ביותר בספר להצדקת מעצר ללא גבול" מפורטות הזדמנויות שונות בהן ניסתה המדינה לטעון בפני בית המשפט כי היא על סף חתימת הסכם לקליטת פליטים ומבקשי מקלט. כך, למשל, עוד ב-2005 ביקשה המדינה להצדיק מעצר של מבקש מקלט מסודן בנימוק שהמגעים לגירוש אזרחי סודן למדינה שלישית נמצאים "בישורת האחרונה". הצהרות דומות נשמעו מאז ועד היום במספר הליכים משפטיים. מיותר לציין כי אף לא אחד מאותם "מגעים" עליהם דווח לבתי המשפט, לא הבשיל עד היום לכדי הסכם חתום ובר ביצוע.
עו"ד ברמן מציין עוד, כי גם אפילו נחתמים הסכמים שכאלה, הם אינם יכולים להתקיים במתכונת של "שגר ושכח", ומצטט את פסיקת בג"ץ שקבעה, בהתאם לאמנת הפליטים, כי למדינת ישראל יש אחריות להבטיח כי המדינה הקולטת תשמור על זכויות האדם של מבקשי המקלט ובפרט, לא תגרש אותם לארץ מוצאם או למקום שבו נשקפת להם סכנה. רוב ההסכמים מסוג זה שנחתמו בין מדינות בעולם, נפסלו כיוון שלא יכלו להבטיח את שלומם של המגורשים.
