נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, והשופטות דליה דורנר ואילה פרוקצ`יה, הוציאו צו על-תנאי, המורה למשרד הפנים לנמק מדוע הוא מעביר מידע ממרשם האוכלוסין לנציבות מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור והבנקים. הצו הוצא לאחר דיון בעתירת האגודה לזכויות האזרח שהתקיים לפני 15 חודשים. כן הורה בג"צ לצרף את רשמת מאגרי המידע לדיון ולקבל את עמדתה.
העתירה הוגשה לפני כשנתיים וחצי על ידי עוה"ד דוד אנוך ודן יקיר בדרישה, כי משרד הפנים יימנע מלהעביר מידע ממרשם האוכלוסין לנציבות מס הכנסה, למוסד לביטוח לאומי, לרשות השידור, לבנקים, וכן יפרסם נהלים וקריטריונים להעברת מידע ממרשם האוכלוסין לכל גורם אחר – ציבורי או פרטי, לרבות מהות המידע המועבר ודרך העברתו. העתירה תוקפת את חוקיות העברת המידע ממרשם האוכלוסין לגופים האחרים. מינהל האוכלוסין מעביר את המידע דרך קבע לנציבות מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור והבנקים, בניגוד להוראות המחייבות שבחוק הגנת הפרטיות, ולעיגון הזכות לפרטיות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בתצהיר שהוגש לבג"צ סיפר ד"ר —- —- , כי לפני מספר חודשים הלך לפתוח חשבון בנק בסניף של בנק הפועלים בתל-אביב על שם נכדו שרק נולד. ד"ר —- התבקש למסור את מספר תעודת הזהות של נכדו בן ארבעים הימים לפקיד. הפקיד הקליד המספר למחשב ועל סמך מספר הזהות בלבד של התינוק ידע מייד לציין את שם הוריו, מספרי תעודות הזהות שלהם ומקום מגוריהם. יש לציין, כי הורי הילד אינם נמנים עם לקוחותיו של בנק הפועלים. ד"ר —- פנה בתלונה לרשמת מאגרי המידע וביקש ממנה שתאיר את עיניו כיצד מגיעים נתונים מסוג זה למוסד שכלל אין לו קשר אישי או עיסקי עם בעלי העניין. הוא הוסיף ושאל את הרשמת אם אין זו פלישה בלתי נסבלת לתחומי הפרט וביקש לברר מה ניתן לעשות כדי שפרטיו של אדם לא יהיו נחלת הכלל. בתשובה ענתה הרשמת, כי אכן מועברים נתונים שונים ממשרד הפנים אל הבנקים, וכי העברת המידע הינה חוקית.
בעתירה מובאות דוגמאות נוספות לשימוש שעושים גורמים שונים בנתונים שמעביר משרד הפנים. כך, למשל, עושה נציבות מס הכנסה שימוש קבוע ברישומי הכניסה והיציאה מהארץ, לטענתה משום שהיא זקוקה למידע לצורך הפעלת פקודת מס הכנסה; רשות השידור מסתמכת על נתוני מרשם האוכלוסין כדי לשלוח "הודעות גישוש" לגביית האגרה, ובדרך אגב נוצר אצלה מאגר מידע מפורט של אזרחי המדינה הכולל בין השאר: שם פרטי, שם משפחה, שם אב, שם אם, שנת לידה, מצב אישי, בת-זוג, שם הסב, מספר זהות אב, מספר זהות האם, מספר זהות בת-זוג ותאריך עליה; ולעובדי הבנקים גישה ישירה למידע המוחזק על ידי המינהל, כמו למשל מספר תעודות הזהות של כל אזרחי ואזרחיות המדינה, שכן לטענת בנק ישראל, הבנקים הם גוף ציבורי לצורך העברת מידע ממרשם האוכלוסין, כפי שמוגדר בחוק הגנת הפרטיות, והמידע נחוץ להם על מנת לזהות את לקוחותיהם.
עוה"ד אנוך ויקיר ציינו בעתירה, כי הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק היסוד, וההגנה האופרטיבית עליה מצויה בחוק הגנת הפרטיות. בחוק זה הוראות ספציפיות, המנחות גופים ציבוריים לעניין מתן מידע או ידיעות לגופים אחרים כלשהם. בחוק נקבע מפורשות, כי "מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה".
האגודה לזכויות האזרח תוקפת בעתירה גם את עמדת בנק ישראל, כי הבנקים הינם "גוף ציבורי" שלהם מתיר החוק להעביר מידע ממרשם האוכלוסין. לטענתה, החוק מגדיר כ"גוף ציבורי" את "משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית וגוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין". הרחבת ההגדרה של גוף ציבורי גם לגבי הבנקים, עושה את כוונת המחוקק פלסתר. אם הבנקים הינם גופים ציבוריים, דומה שכמעט כל גוף, הממלא הוראות דין כלשהי, הוא גוף ציבורי.
לסיכום טענו בעתירה עוה"ד אנוך ויקיר, כי העובדות והוראות הדין מעלות את החשש, שרשויות המינהל טרם הפנימו את מעמדה של הזכות לפרטיות כזכות חוקתית, ועדיין לא עשו למימושה בנוהליהם ובסדרי העבודה שלהם.
לכן הדגישה האגודה לזכויות האזרח כי נדרשת התערבותו של בג"צ כדי להעניק לזכות לפרטיות את המעמד לו היא ראויה לפי המשפט הישראלי, ולממש את כוונת המחוקק בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא תותר פגיעה בזכות זו אלא משיקולים כבדי משקל.
