שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים (נאוה בן אור, תמר בזק רפפורט, רם וינוגרד) דחו היום (3.6.2013) את ערעורו של אליצור סגל נגד הרשעתו בעבירה של העלבת עובד ציבור לאחר שפרסם באתר "מנהיגות יהודית" מאמר ביקורת נגד הרב הצבאי הראשי. יחד עם זאת בית המשפט המחוזי התערב בעונש שנקבע לו: על סגל נגזרו בבית משפט השלום חצי שנת מאסר על תנאי וכן תשלום של 7,000 ש"ח -, 4,000 ש"ח מתוכם פיצוי לרב וייס, ועוד 3,000 ש"ח קנס – ובמחוזי הוחלט לקצר את המאסר על תנאי ל-30 ימים.
האגודה לזכויות האזרח צורפה לערעור בבית המשפט במעמד של "ידיד בית משפט". בבקשה להצטרף לדיון הזהירה עו"ד לילה מרגלית מהאגודה כי הרשעתו של אדם בגין מאמר ביקורת שפרסם ברשת "מהווה עליית מדרגה מדאיגה […] העלולה לערער את ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי במדינת ישראל ואת זכות האזרח לבקר את התנהלותם של אנשי ציבור ללא מורא".
בפסק הדין אמנם הדגישו השופטים, כי סגל "רשאי היה לנקוט לשון חריפה ואף בוטה" על-מנת להביע את רעיונותיו, אולם קבעו, שהוא חצה את גבול ההתבטאות הלגיטימית בכך שטען שמדיניות הרב הופכת אותו לשותף לעבירות על איסורים תורניים חמורים – האשמה, אשר הייתה עלולה, לקביעת השופטים, לפגוע באמון הציבור ברב הצבאי הראשי, עד כדי פגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו.
עו"ד לילה מרגלית: "דבריו של אליצור סגל אכן בוטים וחריפים, אך החופש להתבטא בצורה חריפה ובוטה כלפי אנשים הממלאים תפקידים ציבוריים נמצא בלב הזכות לחופש הביטוי, שתכליתה לאפשר לאזרחים מן השורה להשפיע על סביבתם ועל דמותה של המדינה בה הם חיים. אמון הציבור בשלטון במדינה דמוקרטית אינו מושתת על סתימת פיות, אלא על החלפה חופשית של דעות ומחשבות. אזרח בחברה חופשית רשאי לגבש דעה עצמאית בקשר לתפקודם של עובדי ציבור לאחר שנחשף למלוא קשת הדעות והעמדות בעניין. מה משמעות חופש הביטוי, אם אזרח אמנם רשאי לבקר את השלטון באופן חריף, אולם אסור לו לעשות כן באופן העלול לערער את אמון הציבור בתפקודם של בעלי השררה?"
ע"פ 2696-03-13
פסק הדין, כתבי בית דין וקישורים נוספים
