זו ההזדמנות לתקן עוול היסטורי: מדובר בהעלאת מס מזערית, שכולם ירוויחו ממנה כי היא נוגעת כמעט בכולנו
רמי אדוט
בימים אלה נקרית בדרכנו הזדמנות נדירה לתקן את העוול המתמשך שהותיר המחוקק בעת חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, עת הותיר את האשפוז הסיעודי מחוץ לסל השירותים הציבורי שמסופק על ידי קופות החולים.
המחוקק יצר מנגנון לפיו משפחה המעוניינת לקבל קוד, כלומר מיטה ציבורית, תעבור מבחני הכנסה ארוכים, מתישים ומשפילים שבהם כל בני המשפחה, כולל ילדים, נדרשים לחשוף את מצבם הכספי ולהשתתף בעוול, גם אם הקשר המשפחתי נותק.
כשליש מהחולים הסיעודיים כלל לא ניגשים למסלול זה. הם מנסים להוציא את כספי הביטוח הסיעודי שלהם, לא תמיד בהצלחה, או שהם משלמים בין 10 ל-16 אלף שקל בחודש עבור מיטה סיעודית – אלה כנראה בני המעמד הבינוני לרבדיו.
אבל גם אלה שניגשים ומקבלים קוד, נדרשים לשלם בממוצע כ-2,300 עד 10,000 שקל בחודש – כספי החסכונות שצברו כל חייהם ממכירת דירות, קצבאות, והמקומם מכל, כספים שנלקחים ישירות מתקציבי המשפחות של ילדי החולים.
ביטוי לסולידריות
מדוע ילדי ההורים הקשישים לא יוצאים לרחובות? איך העניין לא הפך למאבק? אולי מפני שהילדים עסוקים בהישרדות כלכלית ובדאגה להורה בערוב ימיו. אולי משום שכאשר מגיע המצב הסיעודי, נותר כל אחד לנפשו.
יותר מכל שכבה חברתית אחרת, מיועדת הרפורמה המדוברת למעמד הבינוני על כל רבדיו – הם הניזוקים העיקריים במצב הקיים. הם גם המרוויחים העיקריים מהרפורמה, שכן מדובר בהעלאת מס מצומצמת של כעשרה שקלים למשתכר 8,000 שקל, בתמורה להבטחת אשפוז סיעודי בשעת הצורך על ידי המערכת הציבורית.
אז מדוע העלאת המס היא כדאית ומוסרית? כשליש מאיתנו צפויים להגיע לאשפוז סיעודי: עשירים, עניים, יהודים, ערבים, תושבי המרכז והפריפריה. אין טעם להדחיק את האפשרות הזאת אשר הולכת וגדלה עם העלייה בתוחלת החיים.
העלאת מס היא הביטוי העמוק ביותר לסולידריות חברתית, שבמקרה זה אינה בהכרח חוצה מעמדות. היא סולידיריות כלפי השכן שלי שאמו סיעודית, או שלו כלפי. העלאת מס היא הפעולה הרציונלית ביותר מצידנו גם כצרכנים, שכן ההסתמכות על ביטוחים פרטיים עלולה להתברר כמקח טעות. הוצאות הביטוח כבדות ולעתים קרובות כספי הביטוח יסתיימו כבר בשלב הטיפול הסיעודי, עוד לפני האשפוז, או שיספיקו לשלוש שנות אשפוז בלבד.
המשק ירוויח
העלאת מס מזערית לעומת תשלומי הפרמיות לביטוח. מדובר בתוספת של 0.3% למס הבריאות שמשמעה כעשרה שקלים למשתכרי 8,000 שקל ואפס שקלים לשכר של 4,000 שקל, זאת בזכות דרגות המיסוי הקיימות.
המעמד הבינוני מצביע ברגליים באמצעות קניית הביטוח הסיעודי. לא פחות מ-4.6 מיליון ישראלים רכשו ביטוח סיעודי ויש לצפות שלפחות חלק מאותן משפחות יוותרו על הביטוח הפרטי אם יחושו ביטחון ואמון באשפוז הסיעודי הציבורי.
המשק כולו ירוויח: ההוצאה הפרטית לבריאות משתוללת ומתנפחת ואפילו האוצר מודאג מכך. אנחנו דוהרים לכיוון המצב האמריקאי, בעוד שבארה"ב מבקשים את דרכם באמצעות רפורמת אובמה. מחקר אחרון של הכלכלן פרופ' צ'רניחובסקי ומנכ"ל משרד הבריאות הנוכחי, רוני גמזו, הוכיח כי שוק הביטוחים הפרטיים בבריאות יוצר אינפלציה מלאכותית. כלומר, המחירים גבוהים הרבה יותר מעלותם האמיתית ומי הראשון שמשלם על כך? הצרכנים.
הממשלה הזאת כבר הוכיחה שיש ביכולתה להוביל רפורמות בבריאות שמטרתן צדק חברתי. סגן השר ליצמן הודיע על תמיכתו בהצעת החוק והוא מתעתד להוביל את הרפורמה. אם ברצונה של הממשלה לתקן עוול זה שפוגע מעל הכל במרכז החברה הישראלית, אסור לה להתמהמה. עליה לאמץ את הצעת החוק של אורון ולאחר שתעבור, לדון בפרטי הפרטים של ההסדר.
הכותב הוא ראש תחום בריאות באגודה לזכויות האזרח, החברה בקואליציה להכנסת האשפוז הסיעודי לסל השירותים הציבורי
