אתמול (30.12.09) הגישה האגודה למשרד לביטחון פנים הערות על תזכיר חוק חדש ומסוכן, המבקש להרחיב עד מאוד את העילות להטלת מניעת מפגש בין עצור (למעט עצור בחקירה שטרם הוגש נגדו כתב אישום) או אסיר לבין עורך דין מסויים.
בשנת 2002 עתרה האגודה לבג"ץ נגד תקנה, אשר התירה לשב"ס להאזין לשיחות בין עורכי דין לבין אסירים ביטחוניים. במהלך הדיונים בבג"ץהתקנה תוקנה, כדי שתאפשר מניעת מפגש במקום האזנה, ובסופו של דבר ? בהחלטה משנת 2004 ? בג"ץ פסל גם את התקנה המתוקנת. בג"ץ קבע, כי לאור החשיבות העצומה של זכות הייצוג, לא ניתן למנוע מפגש עם עורך דין ללא הסמכה מפורשת בחוק. בעקבות פסק הדין נחקק ההסדר המצוי היום בסעיף 45א לפקודת בתי הסוהר, אשר מאפשר מניעת מפגש בין עורך דין מסוים לבין אסיר מסוים, כאשר ישנו "חשד ממשי" כי הפגישה תאפשר ביצוע עב?רה המסכנת את הביטחון, או עברת משמעת המסכנת את הסדר בבית הסוהר. מנהל בית סוהר רשאי להטיל את המניעה ל-24 שעות; נציב שירות בתי הסוהר רשאי להאריך תקופה זאת ב-5 ימים נוספים בהסכמת פרקליט מחוז; בית המשפט המחוזי רשאי להאריך את המניעה לתקופות של 21 ימים (עד 3 חודשים); ובית המשפט העליון רשאי, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להאריך את המניעה לתקופות נוספות כפי שיראה לנכון (כלומר, ללא מגבלת זמן). המניעה יכולה להתבסס גם על חומר חסוי.
תזכיר החוק הנדון מבקש להרחיב את העילות להטלת מניעה על מפגש עם עורך דין, כך שיכללו גם "תיאום פעילות של ארגון טרור, תיאום פעילות בין אסירים החברים בארגון טרור או תיאום פעילות של אסירים כאמור לבין גורמים מחוץ לכלא, שיש יסוד לחשש שהם קשורים לפעילות של ארגון טרור", וכנ"ל לגבי ארגוני פשיעה. כמו כן מבקש התזכיר להאריך את תקופות המניעה שיכולים להטיל הגורמים השונים – לאפשר למנהל בית סוהר למנוע מאסיר פגישה עם עורך דין מסוים ל-7 ימים; לנציב שירות בתי הסוהר – ל-90 ימים; ולבית משפט מחוזי מחוזי – לשנה.
האגודה לזכויות האזרח מתנגדת נחרצות להצעת החוק, הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות של הפרט בניגוד מובהק לעקרונות החוקתיים הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. לעמדת האגודה, לא רק שהצעת החוק אינה מידתית, אלא נראה כי היא אף משרתת תכלית פסולה, במובן זה שהיא מבקשת לאפשר פגיעה בזכות ההיוועצות ובזכויותיהם של עורכי דין לכבוד, לשם טוב ולחופש העיסוק על סמך "הערכות כלליות" וללא ביקורת חיצונית ראויה.
בין השאר טוענת האגודה כי:
"בתזכיר נאמר, כי "בתקופה שעברה מאז תיקון החוק, לימד הניסיון כי העילות שנקבעו בחוק למניעת הפגישה, ותקופות המניעה, אינן מאפשרות הלכה למעשה לרשויות הביטחון ובתי הסוהר למנוע מפגשים, אף אם קיים חשש בין אם על בסיס מידע ובין אם על פי הערכה המבוססת על מידע כי הם משמשים לצורך תכנון עבירות, ופגיעה בביטחון המדינה. ובעיקר תכנון ופגיעה הנעשים על דרך העברת מסרים בין גורמים שונים בתוך בתי הסוהר, ומחוצה לה. בידי רשויות הביטחון הצטבר מידע או הערכות הנוגעים לעורכי דין המעוררים חשש כי הם מנצלים את תפקידם לצורך קידום ביצוע עבירות המסכנות את ביטחון הציבור, את ביטחון המדינה או את ביטחון בית הסוהר. אף כי מידע והערכה אודות פעולות תיאום ותכנון הנעשות באמצעות עורכי דין מצוי בידי גורמים הביטחון, רק מקרים ספורים הגיעו לכדי שימוש בסמכות לאור הקושי בהצגת תכני המסרים המועברים. לפיכך, ונוכח המידע וההערכה כאמור, מוצע להוסיף עילות נוספות למניעת מפגש, וזאת בהתייחס לפעולות תיאום בין אסירים החברים בארגוני טרור ובארגוני פשיעה" (ההדגשות אינן במקור).
דברים אלה אינם נהירים כלל, ועולה מהם חשש כבד, כי תכליתו של התזכיר לאפשר לשב"ס להטיל מגבלות על סמך הערכות כלליות, אשר אף אינן מבוססות על מידע קונקרטי. אחרת, כיצד ניתן להסביר את הטענה, כי תקופות המניעה הקבועות היום בחוק (המאפשרות הטלת מניעה מינהלית לפרק זמן קצר, אך הטלת מניעה שיפוטית לתקופה בלתי מוגבלת) הן אשר מסכלות את אפשרות הפעלת הסמכות? כיצד הדרישה למעורבות שיפוטית מונעת הטלת מגבלה, המבוססת על מידע קונקרטי (כאשר אף מותר על פי החוק להגיש חומר חסוי)? וכיצד הרחבת העילות המהותיות, כדי שיחולו על פעילות שאיננה אסורה או שאיננה מסוכנת, תקל על שב"ס במניעת מפגשים, המנוצלים על פי הטענה ל"תכנון עבירות ופגיעה בביטחון המדינה"? לאור העובדה, כי החוק נותן לשב"ס, לפרקליטות, ולבית המשפט סמכות רחבה להסתיר מידע ונימוקים מהאסיר ומעורך דינו, על איזה "קושי בהצגת תכני המסרים המעורבים" מדובר? קשה להשתחרר מהרושם, כי המטרה היא לאפשר לרשות המבצעת (תחילה שב"ס, ולאחר מכן שב"ס באישור הפרקליטות) להתערב בפעילות עורכי דין באופן רחב, כאשר היא משוחררת מביקורת חיצונית ראויה ומכל צורך אמיתי לבסס את החלטתו על מידע ספציפי, הנוגע לעורך דין ולאסיר המסויימים."
