23 באוגוסט 2009
לכבוד
פרופ' רבקה כרמי
נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון
ג' נ',
הנדון: פגיעה בחופש הביטוי של ד"ר ניב גורדון
ד"ר ניב גורדון, מרצה במחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן-גוריון, פירסם ביום 20.8.09 מאמר דעה בלוס אנג'לס טיימס, בו קרא לקהילייה הבינלאומית להטיל חרם על ישראל כדי ללחוץ עליה לסיים את הכיבוש. בשולי המאמר אמנם צויין, בין היתר, כי ד"ר גורדון הוא מרצה לפוליטיקה באוניברסיטה, אך בגוף המאמר ציין הוא, כי הוא כותב את המאמר "כיהודי שבחר לגדל את ילדיו בישראל, כמי שהיה חבר במחנה השלום הישראלי קרוב ל-30 שנים ושהוא מודאג עמוקות מעתידה של המדינה".
קראנו בדאגה רבה על פנייתו של הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס אליך. במכתבו מציין מר יקי דיין, כי ד"ר ניב גורדון הוא סרח עודף, וכי התגובה הראויה למאמרו היא הקמת מכון ללימודי הציונות, ש"יעזור לנתץ את השקרים שמנסה להפיץ ניב גורדון וכל זאת בשם האוניברסיטה שאת מובילה".
במקום לדחות בשתי ידיים את פנייתו זו של הקונסול, הזדעזענו לקרוא את תגובתה של האוניברסיטה כפי שהתפרסמה אתמול ב-Ynet. בתגובתה ציינה בין היתר האוניברסיטה כך:
"אנחנו מגנים בתוקף את המאמר ואת הנאמר בו. בפרסום המאמר, הכותב חצה את כל הקווים האדומים, תוך חריגה בוטה מגבולות החופש האקדמי. האוניברסיטה דוגלת בחופש אקדמי ומעודדת ערך זה בקרב חברי הסגל שלה… ואולם, האוניברסיטה סבורה כי גם לחופש אקדמי יש גבולות. בארצות הברית, בהתאם ל'הצהרה על חופש אקדמי וקביעות משנת 1940', על מורים להיזהר ולהימנע מנושאים ברי מחלוקת שאינם קשורים לנושא עיסוקם. כאשר חבר סגל אקדמי מדבר בפומבי או מפרסם דבריו בכתב, הוא נהנה מחופש להביע את דעותיו ללא מורא, אולם עליו להפגין ריסון עצמי ולהדגיש כי אינו מביע את דעות המוסד שבו הוא מלמד. גורדון ניצל חופש זה באופן ציני ובוטה, תוך חצייה גסה של כל הקווים האדומים".
בתגובתה שילמה האוניברסיטה מס שפתיים לחופש האקדמי תוך שהיא רומסת אותו ברגל גסה. גלוי וברור, שכשחבר סגל אקדמי מביע את דעתו – בין בהוראה במחקר ובין אם מחוץ למסגרת האקדמית – אין הוא מייצג את המוסד שאליו הוא משתייך. יתרה מזו, במקרה זה מדובר בזכות בסיסית אף יותר מאשר החופש האקדמי – מדובר בחופש הביטוי הפוליטי, זכות המוקנית לכל אזרח במדינה דמוקרטית והנהנית מהגנה רחבה ביותר. ההסתמכות של האוניברסיטה על הצהרה אמריקאית מלפני כ-70 שנים היא צינית, שכן אין מוסד אקדמי בכל רחבי ארה"ב שמותר לו לפעול על פי ההצהרה האמורה בהיותה סותרת באופן חזיתי את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, בו מעוגנת חירות הביטוי.
לצערנו אין זו הפעם הראשונה בה אוניברסיטת בן-גוריון מועלת בתפקידה לעודד מעורבות חברתית ופוליטית של חברי וחברות קהיליית האוניברסיטה ובמקום זאת מנסה להחניק דעות בנושאים שנויים במחלוקת בציבוריות הישראלית. בית המשפט נאלץ להתערב לפני למעלה משנה בעקבות תביעה של האגודה לזכויות האזרח בשם מספר סטודנטים נגד האוניברסיטה ולבטל סעיף בתקנון פעילות חברתית פוליטית, שאסר על סטודנטים להפגין בנושאים שאינם "בקונצנזוס לאומי וציבורי מקיף" (ה"פ (ב"ש) 2085/07 דויטשר נ' אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (פס"ד מיום 16.4.08).
על הקהילה האקדמית כולה ועל כל מי שזכויות האדם בישראל יקרות לו להוקיע את עמדת האוניברסיטה.
בכבוד רב,
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
