טלי ניר
כבר שלושה חודשים עומדת בפני 800 תלמידי בית ספר יסודי הברירה הבלתי אפשרית: להיחנק ולדמוע מאוויר מזוהם – או לא ללמוד. בעידן שבו המודעות הסביבתית הפכה לאופנה, והחוקים בעניין נעשים קשוחים יותר ויותר, קשה להאמין שמישהו יעז לפתוח בית ספר בצמידות למפעל מזהם ליציקת מתכות – אבל זה מה שקורה בימים אלה בירושלים.
עם פתיחת שנת הלימודים מצאו את עצמם 800 ילדים בגילאי 12-5 במבנה שאמור היה להיות מרגש עבורם, שהרי אין כמו בית ספר חדש. אלא שתוך זמן קצר הם הרגישו שהם פשוט לא יכולים לנשום. במפעל המתכת השכן התחילו להפעיל את המכונות, והכיתות התמלאו בעשן ובריח מבחיל. תוך זמן קצר התחילו התלמידים להרגיש צריבות, סחרחורות וכאבי ראש חזקים. היו גם כאלה שהקיאו. זה היה יום רע מאד לפתיחת השנה.
בירור קצר של ההורים העלה שזו רק התחלת הסיוט: עיריית ירושלים החליטה כי זה המקום שבו ילמדו ילדיהם בשנה הקרובה, ואין שום אופציה אחרת, גם לא אפשרות להפסיק את העבודות במפעל.
מאז מושבתים שם הלימודים. כנראה, משום שמדובר בבית ספר במזרח העיר.
מערכת החינוך בירושלים המזרחית שרויה במצוקה גדולה. מאז סופחה לבירת ישראל נבנו בה מעט מאוד בתי ספר, ולפי הנתונים הרשמיים חסרות בה יותר מ-1500 כיתות. המחסור גורם לכך שמדי שנה אלפי ילדים אינם מתקבלים למערכת החינוך העירונית. מי שיכול פונה לבבתי ספר פרטיים, שעולים כסף רב. כיוון שכסף הוא מצרך בעייתי בחלק זה של העיר, ש-67% מתושביו מצויים מתחת לקו העוני, כמחצית מהתלמידים נושרים מהלימודים.
אלה שכן לומדים בבתי הספר העירוניים עושים זאת במקרים רבים בכיתות צפופות מאד, שממוקמות במקלטים ובמבנים שאינם אמורים או ראויים לשמש להוראה. במזרח ירושלים יש גם משמרת שנייה של לימודים.
לכן, כשמצאה עיריית ירושלים מבנה שבו יכלה לשכן עוד בית ספר, היא מיהרה מאד. המבנה צמוד למפעל מתכת מסוכן, אבל לראשי העירייה זה לא נראה בעייתי. גם אחרי שהתלמידים נעשו חולים, הם מעדיפים להתעלם מדוח של המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה, שמצא כי המבנה לא ראוי לשמש כבית ספר, ומהמלצה דומה של משרד הבריאות.
כעת נתון העניין להכרעת בית המשפט, בעקבות עתירה שהגישו הורי הילדים, האגודה לזכויות האזרח ועמותת אדם טבע ודין. אולם אין ספק שהסיפור הזה הוא רק משל למצבה הקשה של האוכלוסיה בירושלים המזרחית, שבמשך ארבעה עשורים סובלת מהזנחה. הנתונים הסטטיסטיים מראים כי בתקופה רמת ההשכלה של תושביה ירדה, אחוזי העוני עלו, ואתם גם תחושות הקיפוח.
העלייה במספר המעצרים של תושבי ירושלים המזרחית החשודים במעורבות בטרור אינה מפתיעה את מי שמכיר את המצוקה שם. בודאי שאף מעשה אינו מצדיק פנייה לאלימות, אבל מה שקורה בירושלים צריך לעורר מחשבה – בוודאי אצל ראש העיר הנבחר, ניר ברקת.
כך אי אפשר להמשיך, ויש חשש שהמצב יעשה גרוע יותר. כל עוד ירושלים המזרחית היא חלק מהעיר, יש לתת לתושביה את מלוא הזכויות המגיעות להם. אם ברקת מתכוון להוסיף ולהתהדר בסיסמא הפיקטיבית "ירושלים המאוחדת", הוא חייב לשנות את היחס למזרח ירושלמים ולתת להם תשתיות ושירותים בדיוק כמו במערב העיר.
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-23.11.08
