קו לעובד | מוקד סיוע לעובדים זרים | האגודה לזכויות האזרח בישראל | רופאים לזכויות אדם | מרכז אדווה | עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי
היום, 26.11.08, פרסם כבוד השופט אדמונד לוי החלטה שלפיה המדינה ביזתה את בג"ץ, בכך שלא כיבדה את פסק הדין שניתן לפני למעלה משנתיים בעניין הסדר הכבילה של מהגרי העבודה בישראל. פסק הדין החריף, שניתן במרץ 2006, הורה לבטל את ההסדר שלפיו מהגרי עבודה כבולים למעסיקיהם תוך פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות. החלטתו של השופט לוי באה בעקבות בקשת שישה ארגוני זכויות אדם להורות על ביזיון בית משפט.
"חרף חלוף השנים טרם מילאו המשיבים אחר פסק דינו של בית משפט זה, ונדמה כי מיותר להדגיש את חומרתו של עניין זה, ובעיקר את המסר שהוא משגר לבעלי דין ש"ייחוסם" פחות מזה של המשיבים", כותב השופט לוי, ומוסיף כי " אנו רואים בחומרה מחדל זה עמו לא נוכל להשלים, במיוחד נוכח טענתם של העותרים כי הסדרי הכבילה מוסיפים להתקיים, ועובדים זרים מוכרזים כשוהים בלתי חוקיים ונכלאים רק משום שהחליטו לעזוב את מעסיקם….".
בית המשפט הורה למדינה לדווח בתוך 30 יום כיצד ומתי יפורסמו הנהלים החדשים שאמורים להחליף את הסדר הכבילה. זאת ועוד, המדינה נדרשת לוודא כי כל הרשויות מפנימות את העובדה שעידן כבילת העובדים למעסיקיהם חלף מן העולם.
תגובת הארגונים העותרים: "החלטת בית המשפט מהווה עדות למחדל החמור והנמשך של המדינה לקיים את פסק הדין שבטל את הסדר הכבילה, אותו כינה בית המשפט הסדר שמכשיר עבדות מודרנית. העובדה שמאז מתן פסק הדין לפני שנתיים וחצי מאות ואולי אלפים של מהגרים נעצרו וגורשו רק משום שעזבו את מעסיקם מהווה קלקול מוסרי שהמדינה עצמה עיניה מלראות".
על פסק דין הכבילה:
בפסק-הדין של הכבילה נגע בג"ץ בכמה מן השאלות היסודיות והטריוויאליות ביותר שהוכרעו בבית-המשפט העליון בשנים האחרונות. כה יסודיות, עד כי הקורא בו היום יתקשה להאמין כי שאלות אלה אכן נצרכו להכרעה משפטית במדינת ישראל בפרוס שנת 2006, וכי בית-המשפט העליון אכן נתבע ברצינות להבהיר, שאין להשליך לכלא עובדים שחפצים להתפטר; שאין לרדוף ולגרש עובדים אך משום שהם מבקשים לחדול מעבודה אצל מעסיק פלוני וכי אין תכלית, ראויה ככל שתהיה, שיכולה להצדיק כפייתו של אדם לעבוד בשירותו של אדם אחר שלא לפי רצונו.
"פסק-דינו של בית-המשפט הנכבד ביקש לתקן פראקטיקה נפסדת ומבישה, ולמחות קלון מוסרי גדול", כתבו הארגונים בבקשה. "כל מי שאי פעם ביקר במתקן מעצר בו מוחזקים עובדים כשהם סגורים מאחורי גדרות תיל רק משום שדרשו את שכרם ממעסיקם, מבין מה עמוק הקלקול המוסרי שבית-המשפט הנכבד ביקש לתקן; כל מי שהזדמן לו לחזות במחזה המביש של מעסיקים אשר מגיעים למתקני מעצר על-מנת לבור להם עובדים הנתונים מאחורי סורג ובריח (צייתנים מאין כמותם, וכי איך אחרת), לא יוכל, אף אם ירצה, להימנע מהשוואות היסטוריות, ומהתהייה מה מותר הזמן והמקום האלה מזמנים ומקומות אחרים, בהם בני אדם נתפשו כקניין לגיטימי של בני אדם אחרים; כל מי שהקשיב לסיפורן של עובדות ש"השלימו" עם פגיעות מיניות ובלבד שלא תפוטרנה ותאבדנה את מעמדן יודע כי בית-המשפט הנכבד לא השחית מילים כה חריפות לחינם; כל מי ששמע את סיפורם של מי שהותירו משפחות מאחור ומשכנו את כל המעט שיש להם על-מנת לבוא לישראל, ואשר מצאו עצמם, כעבור זמן קצר, מועלים בשלשלאות למטוס רק משום שמעסיקם פיטר אותם, לא יוכל שלא לתהות כיצד הסדר אשר עומד בניגוד כה בוטה לערכים עליהם מבוססת חברה חופשית התקיים שנים כה ארוכות, ומוסיף להתקיים באין מפריע בשנת 2008, לאחר שבית-המשפט העליון אמר את דברו".
